חוק הג'ובים בסכנה: בג"ץ מאותת למדינה לרדת מהעץ

לאחר ההפגנה הגדולה ונסיגת נתניהו מתחולת חוק ההמלצות לגביו, צירף גם בג"ץ את קולו למיאוס הגובר, כשהשופט ניל הנדל הוציא צו ביניים שהקפיא את חוק הג'ובים, שם קוד להחלטת הממשלה לאפשר לשרים למנות משנים למנכ"לים כמשרות אמון ולהקטין את ועדות האיתור לתפקידים בכירים מחמישה חברים לשלושה.

בג"ץ מוציא צו ביניים בשני מצבים: הראשון, כשסיכויי העתירה טובים. השני, כדי שההחלטה המאותגרת בעתירה לא תיצור מצב בלתי הפיך בשטח. במקרה הנוכחי, התנאי השני לא מתקיים כיוון שמינויים הם הפיכים מטבעם. אז נשארנו עם הסיבה הראשונה — רצינות וסיכויי העתירה. לצו הביניים צריך להוסיף את החלטת השופט הנדל לקיים דיון דחוף בתוך חודש. הרי יכול היה כבוד השופט לבחור רק באחד הפטישים — צו ביניים או דיון דחוף. החבטה הכפולה בשני הפטישים מהדהדת, יש להניח, במסדרונות הממשלה ובמיוחד במשרד המשפטים.

הביצועיזם נבלם

סיפור הג'ובים הוא הבייבי של שרת המשפטים בשם מאבקה לחיזוק המשילות. קואליציית נתניהו־שקד מתמקדת בטענה הקורבנית לפיה השירות הציבורי, הבירוקרטיה ובמיוחד הצימוד של חשבי האוצר והיועצים משפטיים, הם משקולות על רגלי הביצועיזם המיניסטריאלי שמבקש לשעוט קדימה ונבלם שוב ושוב בידי הפקידים. את הביטוי "פקידים" נטלה שקד משר המשפטים דניאל פרידמן שנהג להתיזו בבוז לכל עובדי השירות הציבורי מהיועץ המשפטי לממשלה ומטה.

שרת המשפטים, איילת שקד צילום: אוהד צויגנברג

אם נתעלה לרגע לרובד המשטרי, השירות הציבורי בישראל מבוסס על המסורת הבריטית שבמיטבה היא שירות ממלכתי, ניטראלי, מקצועי שאינו כפוף לתנודות פוליטיות וברובו לא מתחלף עם השלטון. במירעה, מדובר במסורת של "יס מיניסטר" — פקידות עצמאית שמשטה בשרים, מנהלת ומסרסת אותם ומציגה אותם כטיפשים במקרה הטוב, ומושחתים במקרה הגרוע.

אל מול שיטה זו ניצב השירות הציבורי האמריקאי שבמרכזו חילופים מאסיביים באדמיניסטרציה השלטונית בכל פעם שמתחלף נשיא בבית הלבן. שתי השיטות, הבריטית והאמריקאית, נגזרות בין היתר משיטת הבחירות. בשיטה הנשיאותית שמרכזה הבחירה האישית מקובל להחליף את מבצעי המדיניות בכל פעם שנכנס נשיא חדש לבית הלבן, ואילו בשיטה הפרלמנטרית נפוץ המודל הבריטי שמתקיים אצלנו של שירות ציבורי ממלכתי שברובו ניטראלי פוליטית.

בשורה קרבית

החלטת הממשלה על חוק הג'ובים והתגובה הזמנית אך החריפה של בג"ץ מבשרים קרב על המעבר מהשיטה האחת לשנייה. האם די בהחלטת ממשלה כדי לבצע שינוי דרמטי כזה שמקפיץ אותנו מאנגליה לארה"ב. שאלה נוספת היא האם מהלכי הממשלה במעבר הזה הם מידתיים וסבירים. במשרד המשפטים סבורים שההחלטה בעניין המשנים למנכ"ל היא דרמטית לא סבירה ולא מידתית - הוספה רוחבית של עשרים משרות שמחלחלות את ההשפעה הפוליטית לרבדים נוספים אל תוך השירות הציבורי. לעומת זאת, לגבי ועדות האיתור הדעות מעורבות: יש הרואים בכך ייעול שמאפשר לשר להגשים מדיניות בצורה חלקה יותר מבלי לזהם את הייעוץ המשפטי ויש מתנגדים חריפים יותר. בכל מקרה, הנדל, בהחלטתו, הסתמך על מורת הרוח המופגנת של היועץ המשפטי לממשלה ושל נציב שירות המדינה לשעבר מהמהלך.

השופט ניל הנדל

עו"ד דפנה הולץ־לכנר שמייצגת את אחת העותרות, עמותת מע"ש, מזכירה עתירה דומה שהגישה בשם ח"כ אברהם פורז ב־1996 נגד החלטה דומה להפוך את המשנים למנכ"ל למשרת אמון. כאז, כמו עכשיו, בג"ץ הוציא צו ביניים והממשלה חזרה בה.

לאחרונה, הממשלה מתרשמת הרבה פחות מאיתותי בג"ץ. במתווה הגז, בחוק מיסוי דירה שלישית, בפיצול התאגיד היא לא ממהרת להפנים וליישם. אין לדעת כיצד תנהג אל מול צו הביניים ואין לדעת אם בג"ץ יבטל את החלטת חלוקת הג'ובים. צו הביניים מסמן את הכיוון, לא בהכרח את היעד.