ניתוח כלכליסט
יאיר לפיד מציג: קצת עובדות, וכמה הפרזות
הפוסט הארוך שפרסם הבוקר יאיר לפיד מנסה להציג את כהונתו כשר האוצר כהצלחה מסחררת, אבל לוקה באי דיוקים, לצד כמה הצלחות מוכחות. מי באמת אחראי לירידה באבטלה ולעודפי הגבייה של רשות המסים?
יאיר לפיד החליט לשבור שתיקה. או יותר נכון, שתיקה כלכלית. אחרי שלוש שנים שבהן כמעט ולא התבטא בנוגע לסוגיות כלכליות והתמקד רק בנושאים מדיניים, כדי להשכיח מהציבור את תקופת כהונתו כשר, היום הוא פרסם פוסט ארוך על כהונתו כשר אוצר. נראה שלפיד, כפי שעשה עמיר פרץ לפניו עם כיפת ברזל, מנסה לשפוך אור חיובי על כהונה שלא נחשבת למוצלחת במיוחד - לא במסדרונות האוצר ולא בזיכרון הציבורי.
לפיד פותח בכך שתקציב 2015 שהעביר כלל תוספות של מיליארדים רבים לחינוך, בריאות ורווחה. מי שזה נשמע לו מוכר לא מדמיין, זו אותה סיסמה שגם כחלון חזר עליה לא פעם ולא פעמיים. למעשה כל שר אוצר "מעביר" מיליארדים לאותם משרדים שכן בכל שנה כך גדל התקציב באופן אוטומטי, לעתים קצת יותר ולעתים קצת פחות. השאלה היא כמובן לאן בתוך אותם משרדים הכסף הזה הולך, הרי כרגיל - אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. וגם לפיד, כמו כחלון נאלצים להיטיב עם השותפות הקואליציוניות שלהם, שמקבלות בד"כ יותר משיעורן באוכלוסיה, אם במקרה של לפיד זה היה מפלגתו של בנט, האח. במקרה של כחלון זה החרדים שדאגו להחזיר עטרה ליושנה.
אין ספק שהבור התקציבי של 39 מיליארד שקל שאותו ירש לפיד ושאותו הוא מזכיר אכן היה ושצמצום הגרעון בהמשך כהונת לפיד היה מהלך אחראי, אבל דווקא הוא מעיד במידה מסוימת על היוצא מן הכלל. למה? משום שבתחילת הדרך לפיד הקשיב להנהלת האוצר שביקשה לגלות אחריות תקציבית, אבל בהמשך הוא הבין בדיוק את מה שנתניהו הבין אחרי הכהונה הראשונה שלו כשר אוצר ואת מה שכחלון ידע מהרגע הראשון - על מהלכים אחראיים לא מקבלים מחיאות כפיים, ומי שמגלה אחריות פיסקלית הכרחית עלול גם לשלם מחיר פוליטי כבד.
לפיד קושר את עודפי הגבייה הרבים של רשות המסים למהלכים שקידם סגן שר האוצר ממפלגתו מיקי לוי. ללוי אפשר לזקוף הרבה קרדיט על מהלכים שנעשו ברשות המסים ועדיין נעשים שם (להם הוא נותן גב מהאופוזיציה בוועדת הכספים) אולם לזקוף לו עודפי גבייה של מיליארדי שקלים (שמקורם בכלל ממבצע מס הדיבידנד ומעסקאות חד פעמיות) זה מעט מופרז.
לפיד, החליט בפוסט שלו לחזור לאותה הגישה שעוררה כלפיו לא מעט ביקורת במהלך כהונתו. כי כאשר הוא מספר לנו למשל שתוכנית מע"מ 0 לא נועדה לכלכלנים (שאותם הוא מחבר לפוליטיקאים בפוסט שלו) הוא לא מתייחס לגופן של הטענות שלפיהן התוכנית, במידה רבה כמו מחיר למשתכן, היא בסך הכל חלוקה לא הוגנת של מיליארדי שקלים דווקא למי שיש לו. ההבדל הגדול בין שתי התוכניות הוא שבמחיר למשתכן ההנחה ניתנת בהגרלה, ויש יותר סיכוי שתגיע לזוגות עצמם ולא לקבלנים (לעתים עם בעיות רבות בדירות עצמן אבל זה כבר סיפור אחר).
יו"ר יש עתיד יאיר לפיד צילום: אוראל כהן
לפיד מתייחס גם לכך ששיעור האבטלה שקיבל בתחילת הקדנציה שלו עמדה על 6.2% ורק ירדה מאז. אלא שחשוב להבין כי מגמת הירידה החלה עוד לפני כן בתקופתו של שטייניץ. מה גרם לה זו בהחלט שאלה טובה - ייתכן מאוד שדווקא יוקר המחייה שדחף את הגברים החרדים והנשים הערביות לשוק העבודה תרם לכך. כך או כך, לא שטייניץ, לא לפיד ולא כחלון תרמו תרומה משמעותית למגמה.
ההצלחה הגדולה ביותר של לפיד היתה בנבחרת הדירקטורים, שממנה, הוא מספר בפוסט, הוציא את המינויים הפוליטיים. אותה נבחרת שהוקמה עם תחילת כהונתו זכתה השבוע לגיבוי חסר תקדים מצד מבקר המדינה פעולה זו תרמה לכך שהחברות ההפסדיות החלו להרוויח, וזה גם מה שהרחיק את המקורבים חסרי הכישורים מחברות אלה שהציבור מממן ואחראיות על חלק נרחב מהחיים שלנו. עתידה של אותה נבחרת תלוי עכשיו בכחלון ובמנהל רשות החברות החדש שמינה ינקי קוינט.
כאשר בוחנים הצלחה של שרי אוצר, נתוני המקרו שהם נוטים להתהדר בהם הם לא בהכרח המדד האמיתי (כאשר הנתונים מצביעים על מגמה שלילית רצים אותם שרים בדיוק להסביר מדוע אין זו אשמתם). מה שצריך לבחון הוא איזה צעדים ביצע אותו שר והצריכו מאבק בכוחות החזקים של המשק, הפחתת מכס על מוצצים היא לא רפורמה, וכך גם לא תוכנית מע"מ 0 - זה לא מרשים וזה לא הישג, אלא בסך הכל הפחתת מס שייגבה במקום אחר. הרחקה מהשירות הציבורי של המינויים הפוליטיים הווא דווקא כן הישג שיכול לרשום לזכותו לפיד.
