עיקרי הטיעון בערעור שטרום: השופט סימן קודם את המטרה ואח"כ התאים את העובדות

"השגיאה המרכזית בהרשעת איתי שטרום היא שהשופט חאלד כבוב הניח כהנחת מוצא את מה שהיה טעון דיון, הוכחה והכרעה - כי התקיימה קונספירציה פלילית". כך טוענות עוה"ד איריס ניב-סבאג ונוית נגב בעיקרי הטיעון בערעורו של שטרום אשר הורשע ביחד עם נוחי דנקנר בהרצת מניות איי.די.בי. כלומר, השופט סימן קודם את המטרה (ההפללה) ורק אחר כך צייר סביבה את הראיות והתאים את העובדות.

"האלמנט המרמתי", כותבות השתיים, "'הודבק' למעשה על ידי בית המשפט בעצם הקביעה שנעברה עבירה פלילית. במקום שבית המשפט יעמיד את השאלה המשפטית הבסיסית האם העובדות שנקבעו מקימות עבירת תרמית".

איתי שטרום צילום: אוראל כהן

בדומה לטיעונו של דנקנר שהוגש אתמול, טוען שטרום שהעובדות והראיות בתיק אינן מקימות עבירה ואינן "המאפיינים הטיפוסים של הרשעה בעבירת תרמית". זאת, בהתבסס על הממצאים של כבוב עצמו: שטרום לא היה "איש קש" ולא מומן על ידי דנקנר, ה"קושי לאתר את התמריץ שהניע", שטרום "מצא את עצמו מסכן את כספו שלו".

לכן טוענות נגב וסבאג-ניב "טשטוש הגבולות עלול ליצור הפללה של מרקם עסקי שגרתי, בו בעל שליטה פועל עבור ולמען הצלחת החברה שלו, ואדם פרטי, שיש לו קשר חברי ועסקי עם בעל שליטה, פועל באופן עצמאי לחלוטין, מסכן את כספו".

עיקרי הטיעון מצביעים על סתירות בהכרעת הדין. למשל, לפי כבוב השותפות בין דנקנר ושטרום נרקמה רק בערב היום הראשון (ה-21.2.2012), ואילו אחד מעוגני ההרשעה - הטלפון שדנקנר הרים לבנק הבינלאומי כדי שילווה כסף לשטרום - היה בצהרי אותו היום.

הטלפון הזה, כמו ראיות אחרות, הובילו את כבוב לקביעה שנוצרה 'שותפות ספונטנית' בין דנקנר לשטרום שמשמעותה בפועל היא מזימת הרצה ללא הגדרת שער (אלא הגדלת מחזור ומניעת ירידת שער), ללא יעד מוגדר, ללא תכנון, ללא אמצעי מימון, ללא הגדרת זמן. בעבר, נטען, סיפור כזה לא יכול היה לבסס הרשעה פלילית. "המקרים שנחשבו כפליליים", נכתב, "היו אלה בהם הצד השלישי פעל עבור בעל השליטה ומטעמו, או בשל אינטרס אישי של הצד השלישי...כך שהאדם שהופעל על ידי בעל השליטה למעשה לא לקח על עצמו סיכון או שהיה לו מניע כספי ברור לבצע תרמית עבור בעל השליטה, כשהיו אלמנטים פיקטיביים ברורים בהתנהלות. בשונה לחלוטין מענייננו".

"שגיאה יסודית" נוספת בהרשעה היא ההסתמכות על "האקדח המעשן" – עד המדינה עדי שלג ששיקר לגבי קיום הפגישה עם שטרום שבה הונחה כביכול להריץ את המניה. פגישה כזו לא התקיימה כלל. "משהוכח שעד המדינה שיקר שקר דרמטי לגבי לב ליבה של העדות היה צריך להינתן לכך משקל מכריע ולהוביל למסקנה שהעדות כולה כוזבת ביסודה", נכתב בעיקרי הטיעון. כבוב עצמו כינה את השקר "חור שחור", וכתב ש"אין להקל בו ראש". "הלכה למעשה", נטען, "הקל בו ראש, קבע שאין בשקר כדי לאיין את הגרסה כולה, ושגה בכך שגיאה יסודית".

ומסכמות הסניגוריות: "הובאו בפני בית המשפט קמא ראיות חד משמעיות שתמכו בחפות שטרום, ובגרסתו כי פעל על יסוד מניע כלכלי ואמונה במניה ובדנקנר כמי שיוביל את אי.די.בי ליציאה מהמשבר, ולא כחלק מקונספירציה בינו לדנקנר. מדובר בראיות המדברות בעד עצמן, ולא יכולה היתה שלא להינתן להן משמעות מזכה, אך בית המשפט קמא או שהתעלם מהן לחלוטין, או שדחה אותן ואת משמעותן המזכה, ללא נימוק של ממש, בשל הנחת המוצא הקונספירטיבית".