המדינה דורשת מכיל תמלוגים נוספים של 600 מיליון שקל

סכום של 600 מיליון שקל נמצא כעת במחלוקת בין כיל למדינה ‑ כך נודע ל"כלכליסט". המדינה דורשת יותר מ־600 מיליון שקל, בנוסף ל־850 מיליון שקל שכבר שילמה כיל, בטענה כי חישוב התמלוגים על ידי החברה נעשה בניגוד לפסק הבוררות.

הסכום המדויק עומד למעשה על 120 מיליון דולר עבור תמלוגים שחושבו לא נכונה, ועוד כ־160 מיליון שקל ריבית (שעלולה לגדול ככל שהזמן עובר) ‑ נקבע על ידי חוות דעת שהוגשה לבוררים, בתחילת אוקטובר. חוות הדעת שנכתבה על ידי מומחים ששכרה המדינה היא למעשה תגובה לחישוב התמלוגים שנעשה על ידי כיל, ולטענתם כעת הוא חישוב נמוך משמעותית ממה שהחברה אמורה לשלם.

מפעלי ים המלח צילום: חיים הורנשטיין

הבוררות שהחלה ב־2010 בין מי"ה (מפעלי ים המלח של כיל) לבין המדינה עוסקת בתמלוגים שעל החברה לשלם למדינה מאז שנת 2000. בשנתיים האחרונות הבוררים קיבלו את עמדת המדינה שמיוצגת על ידי עורכי הדין גיל אוריון עודד רביבו ודורון קול ממשרד פישר בכר.

ברוב המכריע של הסוגיות שהיו על הפרק סביב שאלת התמלוגים, המדינה ניצחה, למעט קיזוזים מסוימים של הוצאות, כמו למשל עמלות מכירה. לאחר שסוכמו העקרונות לגבי הדרך כיצד יחושבו התמלוגים, במאי 2014, כיל החלה לשלם למדינה 850 מיליון שקל במספר פרקים (מעל 150 מיליון דולר במהלך 2015 ועוד 10 מיליון דולר ו־250 מיליון שקל ריבית במרץ 2017). אולם אותו סכום חושב למעשה על ידי כיל. הסיכום היה כי כיל שמחזיקה בכל הנתנים תחשב את גובה התמלוגים שעליה לשלם בהתאם לפסק הבוררות והמדינה באמצעות היועצים ששכרה תבדוק את החישוב.

כיל חייבת לשלם ריבית

באוקטובר האחרון הוגשה חוות הדעת שנכתבה על ידי פרופסור אשר בלס ופרופסור חיים בן שחר שמצאה כי בחישוב של כיל, החברה הפחיתה הוצאות רבות שלא על פי הנהוג בעולם ובסתירה לפסיקת הבוררות. כך למשל בתור הוצאה על סוכנים חיצוניים שניתן להפחית מההכנסות של החברה הכלילה כיל את התשלום על חברות בארגון הבינלאומי של יצרני אשלג. כלומר, תיאום הפעילות מול חברות כמו פוטאש נתפס בעיניהם כעמלת מכירה. מעבר לכך הפחיתה החברה הכנסות מכימיקלים שונים שמקורם בים המלח אולם עברו עיבוד, כאילו היו נפרדים לחלוטין מהפעילות שלה בים המלח וכן הוצאות ניהול שונות לחברות־בנות. למעשה רק עתה המדינה יכלה לבצע חישוב מלא של ההכנסות מתמלוגים שהיא צריכה לקבל מכיל שכן עד כה הנתונים לא היו חשופים למדינה וליועצים ששכרה ואלו נדרשו להסתמך רק על מידע ציבורי. בסופו של דבר אם ימשיכו הבוררים לקבל את עמדת המדינה, כפי שעשו ברוב המקרים עד כה, תקבל המדינה מכיל 1.45 מיליארד שקל עבור התמלוגים והריבית, כאשר הסכום הסופי טרם הוכרע, שכן הריבית תחושב באופן סופי רק כאשר תתקבל הכרעה וכיל תשלם את החוב.

למעשה גם פסק הבוררות המקורי לא התקבל בבת אחת. לאחר שעמדת המדינה המקורית התקבלה, כיל עשתה חישוב ושילמה 90 מיליון דולר. בעקבות בדיקת המדינה, כיל שילמה 60 מיליון דולר נוספים.

רק לאחר מכן התעוררה סוגיית הריבית, שכן המדינה הבינה שלא יכול להיות שמשולמים תמלוגים החל משנת 2000 ללא כל תשלומי ריבית, הצמדה והפרשי שער, שכן דחיית התשלום מהווה הטבה משמעותית לחברה עצמה. בשלב הזה כיל התייחסה לשערי המטבע כאילו היו נכונים לשנת הבדיקה עצמה, במקום לעשות זאת בהתאם לשנים בהן נצברו הרווחים. לבסוף סוכם על תשלום ריבית (על הסכום המקורי) של 250 מיליון שקל. כעת דרישת המדינה של 160 מיליון דולר, כוללת ריבית נוספת של 140 מיליון שקל - שטרם הוכרעה.

מי שיזם את הדרישה להגדלת התמלוגים מכיל היה החשב הכללי לשעבר שוקי אורן, אולם מי שניהלה את עיקר המהלך נגד כיל הייתה החשבת הכללית לשעבר מיכל עבאדי בויאנג'ו שמונתה ב־2011 וסיימה את כהונתה בשנה שעברה, כאשר מי שמנהל את המהלך מצד המדינה הוא סגן החשב הכללי יובל רז.

מלבד סוגיית התמלוגים שנמצאת כעת על שולחנו של החשב הכללי הנוכחי, רוני חזקיהו, נמצאת גם שאלת שווי הנכסים של כיל לקראת ההערכות לתום תקופת הזיכיון. האוצר היה אמור לפרסם כבר ב-2015 כיצד יערך לתום הזיכיון של החברה אולם בפועל ועדה שהוקמה בממשלה הנוכחית ובראשה עומד הכלכלן הראשי יואל נוה, טרם סיימה את עבודתה.

למעשה ההשלכות פסק הבוררות יתקבל אינן מסתכמות רק באותם 1.4 מיליארד שקל שכן הסכום מדבר רק על התמלוגים משנת 2000 ועד 2014. לכאורה חצי ממה שהמדינה תוכל לראות אם כיל תשמור על אותה מידת רווחיות, שכן הזיכיון שלה אמור להסתיים רק ב־2030.

כיל תישא בהוצאות המדינה

אולם לאור כניסתו לתוקף של חוק ששינסקי 2, ייתכן כי גובה התמלוגים ישתנה בשנים הבאות. שכן חוק זה קובע כי במקום תמלוגים של 10% תשלם כיל 5% ובנוסף תשלם מס ייסף מעל היקף רווחים מסוים. כך למעשה המדינה הופכת ליותר "שותפה" של כיל - בזמנים הטובים להרוויח יותר ובזמנים קשים להרוויח פחות.

בשבוע שעבר אישר החשב הכללי את הארכת ההתקשרות עם פרופ' אשר בלס ופרופ' חיים בן שחר, שמעסיקים בעצמם מומחים נוספים, בהיקף של 2 מיליון שקל. לשאלה כמה שילמה המדינה עד כה עבור שירותי עריכת הדין והייעוץ השיב האוצר כי "החזר הוצאות המדינה בבוררות ליועצים השונים עדיין נדון על ידי הרכב הבוררים, עם קבלת החלטתם ניתן יהיה לפרסם את הסכום הכולל." ל"כלכליסט" נודע כי אמנם טרם התקבלה הכרעה בנושא אך הבוררים כבר הציגו לצדדים הצעה לפיה, מאחר והימשכות ההליכים ברובה היא באחריותה של כיל, כיל תישא בחלק גדול מהוצאות המדינה על עורכי הדין והיועצים ‑ עד להיקף של 70%, הוצאות שמוערכות כבר במיליוני שקלים.

מכיל נמסר בתגובה כי: "החברה פעלה על פי החלטת הבוררים ושילמה את הסכומים שנפסקו על ידם. המחלוקות שנותרו עוסקות בתחשיב הסכומים הנובעים מהחלטות הבוררים, ואלה טרם הסתיימו".