שלילת קצבת שארים בעת גירושים

החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, נועד לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חיסכון פנסיוני בין החוסך ובין בן זוגו לשעבר, כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, באמצעות הגוף המשלם לרבות גוף המשלם תשלומים לפי הסדר פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגמלאות.

כאשר בני זוג מתגרשים, הפנסיה, קופות הגמל וכד' שנחסכו ע"י אחד מבני הזוג, שייכים לשניהם. ולכן, עם פתיחת הליך גירושין, על בני הזוג לקחת בחשבון זכויות אלו בבואם לחלק הרכוש. אך בעוד ובעבר, בני הזוג היו נתונים זה לחסדו של האחר, בהעברה הדדית של זכויות כספיות אשר נצברו במהלך הנישואין, החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני שינה מצב זה. כיום, בני זוג מתגרשים יכולים לקבל פסק דין לרישום הזכויות אצל הגופים בהם מוחזקות הזכויות של בן הזוג ובבוא הזמן, בעת הפרישה לפנסיה, לקבל ישירות מהגורמים המחזיקים בזכויות את החלק שצברו בזכויות של בני הזוג.

אך מה לגבי קצבת השארים? האם גם היא נחשבת לחלק מהפנסיה ומשכך בן הזוג זכאי לה? בפסק דין מעניין בו ייצגנו לקוחה מול בן זוגה לשעבר שטען כי הסכם הגירושים אינו נוגע בעניין זה ומשכך אין היא זכאית לקצבת השארים, קבע השופט כי על מנת לשלול מבן הזוג את קצבת השארים, על בני הזוג לחתום על כך בהסכם הגירושים.

עו"ד אירית רייכמן צילום: רמי זרנגר

תחילת הסיפור בגבר שביקש מבית המשפט שלא לרשום את אשתו לקצבת השארים. הבעל טען באמצעות עורך דינו כי המועד בו נחתם הסכם הגירושין, קדם למועד כניסת החוק לתוקף ומשכך, לא מגיעה לאישה קצבת שארים. בנימוקו טען עורך הדין שהסכם הגירושין 'שותק' בעניין קצבת השארים ולפיכך הסיק שלאישה מגיעה קצבת פנסיה בלבד ללא קצבת שארים.

לעומת זאת, האישה טענה כי זכאית לקצבת שארים שכן בהתאם לכוונת המחוקק לא תהיה זכאית לקצבת שארים רק במקרה בו הקצבה הוחרגה באופן ספציפי בהסכם הגירושין.

השופט, אשר שמע את טענות הצדדים, פסק שכפי שטענו, האישה אינה זכאית לקצבת שארים אלא במקרה בו הוחרגה באופן ספציפי בהסכם הגירושין: "באשר לקצבת השארים – בפסק הדין אין כל התייחסות מפורשת המחריגה את קצבת השארים מזכויותיה של המבקשת ומשכך, בהתאם לחוק, יש להכליל קצבה זאת בזכויותיה של המבקשת. אין בידי לקבל את פרשנותו של המשיב לתוכן פסק דין לפיו הוא סובר כי בשל ויתורים מפליגים ורוחב לב יש לעשות שימוש בהתניה לעניין קצבת השארים".

עוד הוסיף השופט: "חזקה על הצדדים ובאי כוחם שערכו את ההסכם כי לו הייתה זו כוונתו היו מתייחסים לכך בהסכם ב'רחל בתך הקטנה' מניסוחו של ההסכם ניתן ללמוד דווקא על הכללת קצבת השארים בזכויותיה של המבקשת באופן בו נכתב. מוסכם כי זכותם של הצדדים לפנסיה הנה למשך אריכות ימיהם ושנותיהם, בין אם יעבדו וישתכרו בעתיד או יינשאו לאחר או יחיו דרך קבע עם אחר, ולא יהיה בכך כדי לשנות או להקטין את חיובם של הצדדים כאמור לעיל. בנוסח ההסכם צוינה אריכות ימיהם ושנותיהם – (בגוף רבים) ולכן לא ניתן להסיק, כי לאחר פטירת מי מהצדדים אין הצד השני זכאי לקצבת שארים. מניסוח זה אני למד כי כל אחד מבני הזוג זכאי לקצבת שארים עד אחרית ימיו".

לסיכום, פוסק השופט: "קצבת השארים מהווה חלק בלתי נפרד מזכויותיה של המבקשת ואף היא תירשם אצל הגוף הפנסיוני".