הזיכיון ייגמר, תחנת הכוח תמשיך לפעול עד 2038
כיל אולי רצתה לשכלל את יכולות הייצור שלה עם תחנת כוח פרטית, ואולי גם לחסוך תשלומים יקרים לחברת החשמל, אבל על הדרך יצרה לעצמה סוג של גלולת רעל בכך שיצרה תלות בין התחנה למפעלי ים המלח
הזיכיון של כיל במפעלי ים המלח אולי ייגמר ב־2030, אך תחנת הכוח שהיא מפעילה שם תמשיך לפעול לפחות עד 2038 ואולי אף עד 2043. הארכת הרישיון של התחנה עשויה לסבך את תוכניות המדינה להמשך הזיכיון על מפעלי ים המלח ולתת לכיל יתרון בכל הנוגע להמשך פעילותה שם.
לפני כשנה ישבה החליטה המדינה לקבוע לקבוע כללי משחק חדשים ליום שבו ייגמר הזיכיון של חברת כיל על מפעלי ים המלח. "כלכליסט" חשף אז שהממשלה אולי עושה תוכניות ליום שאחרי שנת 2030, אולם תחנת הכוח החדשה שכיל הקימה שם צפויה להמשיך לעבוד הרבה אחרי תום הזיכיון. נכון לתחילת 2017, תחנת הכוח קיבלה היתר לעבוד לפחות עד 2037.
אלא שכיל עדיין לא השלימה את בניית התחנה. לכן, רשות החשמל נאלצה, בלי שהיתה לה ממש ברירה, להאריך בסוף דצמבר 2017 את לוח הזמנים להקמת תחנת הכוח מ־66 חודשים ל־84 חודשים, תוך חילוט ערבות של כמה עשרות אלפי שקלים.
רשות החשמל היא הרגולטור שאחראי על תעריפי החשמל והרגולציה של תחנות הכוח בישראל. בין השאר, הרשות אחראית על הסדרת תחנות הכוח הפרטיות בישראל. ברשות מודים שלא לייחוס שלכיל היתה סיבה טובה להתעכב עם בניית התחנה, שהשלמתה היתה אמורה להסתיים בכלל עוד ב־2015. קבלן ההקמה שלה, חברת אבנגואה הספרדית, פשטה את הרגל כשכ־85% מהתחנה כבר הושלמו. פשיטת הרגל לא הותירה לכיל ברירה אלא למצוא פתרונות ולממן אותם.
אין קיטור בערבות הנגב
תחנת הכוח של כיל עדיין לא נחשבת לתחנה פעילה. זה יקרה רק לאחר שתשלים את הבדיקות והכיולים הנדרשים, דבר שצפוי להסתיים כבר ברבעון הקרוב. ברגע שהתחנה תוכר כפעילה, היא תקבל מרשות החשמל רישיון הפעלה קבוע ל־20‑25 שנה - כך שהיא תפעל עד שנת 2038 או 2043. המספר המדויק תלוי בנחיצותה הלאומית כתחנת גיבוי למקרים שבהם היצע החשמל לא עונה על הביקוש.
לתחנת הכוח יש חשיבות מיוחדת בסיפור זיכיון מפעלי ים המלח. המפעלים תמיד נתמכו בתחנת כוח קטנה שפועלת סמוך אליהן. תחנה זו, שפועלת בכוח מזוט, סיפקה במקור כ־110 מגה וואט וכ־60 טון קיטור לשעה. כיל רצתה להישען על ייצור חשמל פרטי וזול וגם להפסיק להשתמש במזוט, הנחשב לחומר מזהם במיוחד, כזה שהשימוש בו גורר קנסות.
חוזה של 2 מיליארד דולר
לכן, ב־2012 השיקה החברה תוכנית להפוך ליצרן חשמל עצמאי עם יכולות כפולות ויותר מאלו שמספקת התחנה הקיימת. לבסוף החליטה כיל להקים תחנה עם עם הספק של כ־245 מגה וואט, עלייה של 120% לעומת התחנה הקיימת, לצד אספקת קיטור של כ־330 טון בשעה - פי 5 מהתחנה הקיימת. העלות: כ־1.3 מיליארד שקל. במקום המזוט, התחנה החדשה תפעל על גז טבעי. רק בשבועות האחרונים כיל חתמה על הסכם לרכישת כ־13 מיליארד מ"ק גז טבעי לכ־15 שנה תמורת כ־2 מיליארד דולר מול חברת אנרג'יאן היוונית.
כאשר הזיכיון של כיל ייגמר, מי שיבוא לרכוש את המפעלים יהיה תלוי בצורה מוחלטת בתחנת הכוח החדשה, ששייכת לכיל ואינה קשורה לזיכיון. החשיבות העיקרית של התחנה תהיה באספקת קיטור. את החשמל ניתן לרכוש ממקור אחר, כמו תחנות הכוח הפרטיות או חברת החשמל. אולם קיטור הוא מוצר נדיר בערבות הנגב ולא ניתן להוליך אותו ללא צנרת מסובכת וארוכה שתחצה את האזור.
בשורה התחתונה, כיל אולי רצתה לשכלל את יכולות הייצור שלה עם תחנת כוח פרטית, ואולי גם לחסוך תשלומים יקרים לחברת החשמל, אבל על הדרך יצרה לעצמה סוג של גלולת רעל בכך שיצרה תלות בין התחנה למפעלי ים המלח. לכן, מי שירצה להחליף את כיל בזיכיון בשנת 2030 יצטרך להחליט על אחת משלוש אפשרויות: לקנות ממנה את המפעלים ואת חוזה הגז בעלות של כמה מיליארדי דולרים, לשלם לכיל על החשמל והקיטור שמיוצרים בתחנה או לוותר ולתת למדינה להשאיר את כל האופרציה בידיים של משפחת עופר, בעלת השליטה בכיל.
