חקר ביצועים: השבוע של שקד, אובר והבורסה

פאואל: המתנה דרוכה

לראשונה בהיסטוריה, הדאו ג'ונס ירד ביותר מ־1,000 נקודות ביום אחד. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שצייץ בלי הפסקה על השנה המסחררת של וול סטריט כל עוד היא נמשכה, נכנס לאלם, עם 16 שעות שתיקת טוויטר. גם כשהיא נשברה, הוא לא התייחס למרחץ הדמים שהתחולל בשווקים בשישי ובשני. בעוד המשקיעים מוכרים, נכון ליום שלישי טראמפ וגם הנגיד האמריקאי החדש ג'רום פאואל עוד המתינו לראות אם מדובר רק בתיקון, ולא צייצו שום רמז להתערבות, למשל לדחייה של העלאת הריבית הצפויה - רמיזה שהיתה יכולה להרגיע את השווקים מיד. הם ניצבו כמו שני שולפים חדשים במערב הפרוע, יד על האקדח, בלי לזוז, לעיני קהל שעוד לא ראה אותם אף פעם מתמודדים עם ירידות חדות. זמן לא נוח להכיר את השחקנים החדשים.

סופי שולמן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

יו"ר הפדרל ריזרב החדש ג'רום פאוול צילום: איי אף פי

המשקיעים: חרדת דובים

הפסד. תיקון. טלטלה. תמונה של דוב. תמונה של דוב שואג. אי־ודאות. מדד הפחד. השד האינפלציוני. איום הריבית. מימוש רווחים. מכונות המסחר משחקות בשווקים. האופוריה מתנפצת. השווקים חוזרים לעלות. עוד תמונה של דוב (הדוב הזה נראה טיפה רגוע יותר, לא?). ההיפר־ונטילציה שאליה נכנסו המשקיעים השבוע היתה דוגמה חיה לרגישות שלהם להפסד, גם אחרי עשור שבו מי שהשקיע בצמוד ל־S&P הכפיל את השקעתו. ככה זה, שנאת ההפסד היא תכונה כל כך חזקה, עד שהיא מאפשרת לכמה תמונות של דובים למחוק עשור של עליות. וזה, כרגיל, הדבר היחיד שיקבע גם עכשיו איך ייראו השווקים: הפסי־כו־לוגיה.

גולן פרידנפלד

שוק דובי צילום: שאטרסטוק

נתניהו: אם לייבא, לא את זה

קוראים לזה "אפקט וול מארט": כשרשת הקמעונאות הגדולה בעולם פותחת סניף, העסקים הקטנים באזור נקלעים לקשיים, וגם אצל המתחרים הגדולים המשכורות נגררות כלפי מטה. בארצות הברית וול מארט היא סמל למחירים נמוכים, יעילות חסרת פשרות — והרס של המרקם החברתי־כלכלי סביבה. השבוע התברר שראש הממשלה בנימין נתניהו פגש בדאבוס את אחד מראשי הרשת, ועכשיו הוא רוצה להביא אותה לישראל. ספק אם וול מארט תטרח להגיע לשוק הישראלי הקטנטן, אבל מה שברור הוא שנתניהו צריך לרענן את מקורות ההשראה שלו. במקום חברות ענק טורפניות — בשנה שעברה ניסה להביא לכאן את אובר, ענקית ההסעות עתירת השערוריות, אחרי פגישה דומה בדאבוס — עדיף שייבא מאמריקה של טראמפ את הגישה ששמה במרכז את הכלכלה המקומית ועובדיה. מחירים נמוכים זה טוב, אבל מה לגבי Israel First?

אורי פסובסקי

סניף וולמארט בארה"ב צילום: אי פי איי

אנשי עסקים: מגלים את מצפונם

איתן בר זאב, מנכ"ל רשת מרכזי ביג, יצא השבוע בפומבי נגד ראש עיריית אשדוד ששלח פקחים לקנוס את החנויות במתחם שלו בעיר. לבר זאב יש אמנם אינטרס כלכלי בפעילות החנויות בשבת, אבל בעבר הלא רחוק עימותים כאלה היו מנוהלים מאחורי הקלעים, כדי לא להרגיז פוליטיקאים וצרכנים. הפעם המנכ"ל בחר להתייצב בחזית של מאבק חברתי בנושא שנוי במחלוקת. לפני שבוע 45 מנכ"לים ובעלי חברות בכירים נענו לקריאת "מוסף כלכליסט" והתייצבו כדי לומר במפורש: אסור לגרש מבקשי מקלט. חרף הסכנה שהדבר יפגע בעסקיהם, גם הם התייצבו בחזית של מאבק טעון. אלה תופעות משמחות, שעד היום חזינו בהן, במשורה, כמעט רק בחו"ל. למשל בשנה החולפת, כשמנהלי ענקיות הטכנולוגיה תקפו את הצעדים של טראמפ נגד מהגרים. אנשי עסקים שנותנים ביטוי גם לעמדותיהם ולמצפונם, ומתבטאים בנושאים חברתיים בוערים, הם שינוי חשוב. מול פוליטיקאים ציניקנים, למחאה של אנשים עם כסף יש לפעמים יותר כוח.

אמיר זיו

איתן בר זאב, מנכ"ל ביג צילום: צפריר אביוב

הנחות הארנונה: למה בעצם לשלם?

משרדי הממשלה אוהבים להכריז על הצלחת מבצעי ההנחות שלהם. השבוע, למשל, הסתיים בהצלחה המבצע שבו משרד הפנים העניק הנחה של 50% על חובות ארנונה. לפניו היו המבצע המוצלח שהעניק הנחות על מס דיבידנד (והכניס לקופת המדינה מיליארדי שקלים שהפתיעו גם את האוצר), והמבצע המוצלח שחתך ב־40% את החובות להוצאה לפועל. אבל כל הצלחה מסחררת כזאת היא עוד כישלון, הוכחה לכך שהמדינה לא הצליחה לבנות מערכת מסים וגבייה שעובדת בשגרה, באופן שוטף, עם אכיפה מתמשכת שגובה כמה שצריך ממי שצריך, בלי לאפשר התחמקויות. תדירות המבצעים כאן פשוט מתחילה לשמוט את הקרקע מתחת לצורך לשלם בזמן; למה לעשות את זה, אם עוד מעט יבואו מבצעים והנחות?

עמרי מילמן

שקד: לא הקטנה, להפך

שרת המשפטים איילת שקד התעמתה השבוע עם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק בעקבות ראיון שנתן, וודאי תתעמת איתו שוב בכנס גדול שבו ייפגשו בשבוע הבא. הסוגיות יהיו אותן סוגיות מוכרות: אקטיביזם שיפוטי, זכויות אדם, משילות, דמוקרטיה ויהדות. בין כל אלה, בתגובה האחרונה של שקד, בלטה מאוד ההתקוממות על יחסו של ברק אליה. "עבורך אוכלוסיית העולם מתחלקת לשתי קבוצות: הקבוצה שמסכימה איתך והקבוצה שלא מבינה", כתבה בפייסבוק. "מצער לגלות בכל פעם מחדש שיריב אידאולוגי שמבין משהו ואולי אף מחזיק בתפיסה שונה של צדק הוא קבוצה ריקה מבחינתך". אבל אפשר להסתכל על הדברים בדיוק הפוך: שקד אינה קבוצה ריקה בעיני ברק; הראיון בעיקר מעיד שהוא רואה בה סכנה אמיתית לשלטון החוק ולעתיד הדמוקרטיה בישראל.

משה גורלי

איילת שקד צילום: עמית שעל

גוגל Vs. אובר: חושף ומסבך

בעמק הסיליקון נפתח השבוע מאבק איתנים בין אובר ל־Waymo (החברה של גוגל שמפתחת רכב אוטונומי). וויימו תובעת פיצויים של 1.9 מיליארד דולר בטענה שאובר שמה ידה על הקניין הרוחני של גוגל בנושא הרכב האוטונומי, בדמות 14 אלף מסמכים. דמות המפתח ביניהן היא אנתוני לבנדובסקי, עובד גוגל לשעבר, שחבר לאובר, סגר איתה עסקה, ואז הקים את Otto ומכר לה אותה בזריזות תמורת 680 מיליון דולר. מלבד העובדה שהמשפט הזה הוא ההצגה הטובה בעיר, הוא גם מפנה את הזרקור לשיטות של שידול העובדים בתחום. הפרקטיקה של קניית חברות שלמות עבור הכישרונות שבראשן נהפכה נפוצה מאוד, אבל ממה שעולה עד כה מהמשפט נראה כי יש שיטות מתוחכמות ויקרות אפילו יותר. סביר להניח שגם ניצחון מוחץ של וויימו לא ישים קץ לשיטות האלה, אולי רק יהפוך אותן לסמויות ומתוחכמות אפילו יותר.

הגר רבט

משרדי אובר צילום: Hills48

אחריות היסטורית לפשעים: כמו פורטוגל, לא פולין

נשיא פורטוגל מרסלו רבלו דה סוזה ביקר לאחרונה באפריקה והתחמק מלהתנצל על מעורבות האימפריה הפורטוגלית בסחר בעבדים מהמאה ה־15 עד המאה ה־19. זו היתה ההתחלה של הסערה הנוכחית במדינה, שנמצאת כעת בשיאה אחרי שעיריית ליסבון החליטה להציב פסל לזכר העבדים. המתנגדים לאנדרטה טוענים כי היא מגדילה באופן חסר פרופורציות את המרכזיות של ליסבון בסחר העבדים. התומכים טוענים שהקמתה תשים סוף לשנים של הצנעת הפשעים. פורטוגל היא אולי המדינה היחידה באירופה שהפופולריות של המפלגות הלאומניות בה לא נסקה בשנים האחרונות. בפולין, לעומת זאת, הנשיא חתם השבוע על החוק שאוסר להאשים את הפולנים במעורבות בסיוע לרצח היהודים בשואה. מאז אושר החוק בפרלמנט הדיון בחלקם של הפולנים בזוועות רק גבר. מנחם לדעת שגם בעידן העובדות האלטרנטיביות והפוסט־אמת יש אמיתות שגם חוקים ומאות שנים לא יכולים להעלים.

רן אברמסון

רק עוד רגע אחד קטן וכואב מתוך טקסט ארוך שבו אומה תורמן מגוללת את מסכת ההתעללות שעברה בחייה, ותחת הארווי ויינשטיין בפרט