המעצבים יובל כרמל ואופיר זנדני: "אנחנו לא רוצים לעשות משהו פשוט"

התגובה שיובל כרמל ואופיר זנדני מסטודיו cozi הכי אוהבים לקבל על העיצובים שלהם היא המבט המופתע. ״כמעט כל מי שנתקל במוצרים שלנו בפעם הראשונה שואל אותנו אם זה עץ אמיתי״, מספר כרמל, ״וכולם מופתעים שהתשובה היא כן. אנחנו אוהבים לצפות באנשים שמסתכלים על העבודות שלנו, מתחילים להתלחש ביניהם ולתהות איך יצרנו אותן. מבחינתנו זה סימן להצלחה: יצרנו משהו שגרם להם עניין״.

״אנשים מבקרים בירידי עיצוב, עושים קילומטראז׳ רציני, נתקלים באלפי מוצרים, ומהר מאוד הופכים לאדישים״, מוסיף זנדני. ״אנחנו רואים בכל פעם, שלמרות העייפות המצטברת שלהם, אנחנו מצליחים להעלות אצלם חיוך. וזה קורה גם לאנשים לא מהתחום, שלא מבינים כמה קשה לקמט עץ: גם הם עוצרים, ושואלים לא פעם אם נדפק לנו המוצר במשלוח״, הוא אומר בחיוך.

ואמנם, די במבט חטוף בקערות ובגופי התאורה שעיצבו כרמל וזנדני בחמש השנים האחרונות, המדמים עץ לנייר מקומט ולטקסטיל רך, כדי להבין את הפליאה. השניים משלבים בין טכנולוגיות מתקדמות לעבודת קראפט מסורתית ותכנון ממוחשב, הם מאתגרים גבולות טכנולוגיים ומחדשים בעולם מוכר, וכל זאת בעזרת שפה צורנית ייחודית ויצירת דיסוננס בין חומר לצורה.

כרמל (מימין) וזנדני. “אנחנו חושבים מראש כמה יכול לעלות המוצר ואם כדאי בכלל להיכנס לפיתוח" צילום: עמית שעל

התוצאה היא אובייקטים שמצד אחד נותנים תחושה של עבודת יד, בעלת איכות אסתטית של עבודת קראפט עם אפקט שובה לב, ומצד אחר שומרים על יכולת תיעוש של סדרה. הכל יחד מאפשר להם לייצר מוצרים ייחודיים שקשה להעתיק, שקשה לעשות להם “ריברס אנג׳ינירינג”, כלומר להסיק מהתוצר הסופי כיצד נוצר.

למילאנו ובחזרה

זנדני (33), שמגיע מבית דגן, וכרמל (37) התל־אביבי למדו יחד במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון וסיימו את הלימודים בשנת 2012. הקשר המקצועי ביניהם החל רק אחרי הלימודים. ״כשסיימנו את הלימודים ישבתי וחשבתי עם מי בא לי לעבוד״, מספר כרמל. ״קבענו ׳דייט׳, ישבנו על בירה, הוא שילם״, הוא אומר בחיוך.

זנדני: ״אחד הדברים שחיברו בינינו היה שכבר בלימודים שנינו נורא אהבנו לעשות פרויקטים שמאתגרים את הטכנולוגיה, שמנסים לפרוץ מגבלות טכניות. שנינו אנשים טכניים מאוד: אנחנו מנסים לייצר שילוב מפתיע של חומרים וטקסטורות על ידי פריצת גבולות טכנולוגיים. אנחנו לא ממציאים טכנולוגיה אלא מנסים לקחת אותה לקצה״.

כרמל: ״התחלנו לעבוד בלי שידענו מה אנחנו רוצים לעשות. נפגשנו פעם בשבוע, והתחלנו לעצב כיסאות. החלטנו לנסוע למילאנו ולהציע את העיצובים לחברות ריהוט. עיצבנו עשרה כיסאות, עשינו מודלים קטנים, נסענו לשבוע העיצוב במילאנו, ומהר מאוד הבנו שזה לא עובד ככה. חוץ מערימה של כרטיסי ביקור לא יצא מזה כלום״.

קערה בעיצובם מעץ מקומט. "חומר מוכר בצורה שמגיעה מעולמות אחרים" צילום: עמית שעל

במקביל לניסיון לפרוץ החוצה המשיכו השניים לעבוד כשכירים, ובקיץ 2014 יצאו לעולם בתערוכה שהציגו בגלריה פריסקופ בתל אביב. ״הכרתי את שרי פארן, הבעלים של הגלריה״, מספר כרמל. ״הראיתי לה נייר מקומט ואמרתי לה שזה מה שאני רוצה לעשות בעץ; היא מיד אמרה: ׳יש לכם תערוכה׳. היא נתנה בנו אמון והעובדה שהיה לנו דדליין עזרה. התחלנו לייצר תבניות, היה לנו קונספט בראש, אבל עוד לא ידענו לאן זה הולך. רק כשהתערוכה עמדה יכולנו לראות התחלה של שפה. בנקודה הזו היינו חייבים להחליט לאיזה כיוון אנחנו הולכים: מעצבים שנותנים שירותים ועושים דברים אקלקטיים או כאלה שמייצרים שפה״.

אחרי התערוכה מיסדו השניים באופן רשמי את הקשר שהיה להם עם אילן הירש, הבעלים של ״הירש דגמים״, מפעל לייצור אבטיפוסים שקיים יותר מ־35 שנים באזור התעשייה של חולון, שם נמצא גם הסטודיו. ״זו ממש ׳התחנה המרכזית׳ שכל גוף שמפתח מוצרים תעשייתיים מתחומי הרפואה, הלייפסטייל והתעשיות הביטחוניות בארץ עובר דרכה. אופיר עבד שם כבר בזמן הלימודים ובשלב הזה גם אני התחלתי לעבוד פה. בלילות היינו נשארים ועושים את הדברים שלנו. אילן ראה את הפעילות, אהב את הכיוון והמוצרים, והציע להיכנס כשותף שלישי״.

זה גם היה השלב שבו שינו את שם הסטודיו מ־cozy ל־cozi. כשהשניים החלו לעבוד יחד הם חיפשו שם שיבטא את המכנה המשותף של המוצרים שהם רוצים ליצור. רק לאחר שבחרו ב־cozy הם קלטו שהאותיות שמרכיבות את השם הן גם ראשי התיבות של שמותיהם. שנתיים לאחר מכן הם החליפו את ה־y ב־i. ״לקח קצת זמן עד שהבנו שמבחינת גוגל השם הזה הוא סיוט״, אומר כרמל. ״נוסף על כך, הרבה אנשים אמרו לנו ש־cozy משדר פופים וספות, ולא משקף את מה שאנחנו עושים. בשינוי קטן הפכנו את השם ל'איטלקי׳, והעובדה ששמו של השותף השלישי, אילן, מתחיל ב־i, היא בונוס״.

פריצת דרך בסין

בשנת 2015 יצאו זנדני וכרמל שוב לשבוע העיצוב במילאנו, והפעם בתור מציגים. זנדני: ״החלטנו שאנחנו מכוונים החוצה ולא משקיעים יותר מדי בשיווק בארץ. גם הפעם יצאנו להרפתקה בלי לדעת יותר מדי, וכיום אנחנו יודעים שזה לא בהכרח המקום בשבילנו. זו היתה טבילת אש, לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים ואמרנו ׳יאללה, יוצאים החוצה׳. קיבלנו תגובות טובות מאוד, התלהבנו מאוד, יש פוטנציאל לעסקים ולא רק להציג, אבל זו היתה אופוריה לא מבוססת״.

מימין: אריחי קיר מעץ מקומט; מדף Onda. יוצג בצבע טרי; מנורה תלויה Bloom. “עיצוב טוב מייצר עניין ולא רק מחמיא לחלל” צילום: עמית שעל

אולם, בסופו של דבר יצא משהו מאותה הרפתקה: מותג יוקרה ותיק בסין, שרכש את מותג קזנובה ממשפחת פולטרונה פראו האיטלקית, התעניין בגופי התאורה שלהם, ובשנתיים האחרונות הסטודיו מייצר עבורו את כל עבודת העץ, ובסין נעשית מלאכת ההרכבה וההפצה. כרמל: ״זה היה השלב שבו הבנו שאם אנחנו הופכים לסטודיו יצרני, המקום שלנו הוא בתערוכות קניינים: התחלנו להציג במזון־אובג׳ה בפריז, באמביינטה בפרנקפורט ובשנגחאי. יש שם המון פוטנציאל להזמנות גדולות של רשתות, בעיקר באמביינטה, אבל מצד אחר זה גם הכי מפחיד לקבל פתאום הזמנה ל־1,000 יחידות. אחרי שזה יקרה נתמודד״.

בחודש הבא יציג הסטודיו בפעם השנייה ביריד צבע טרי בחלל של עיצוב טרי, יחד עם אנה עמיאל, שמעצבת רהיטים, ספות וכורסאות. בקולקציה החדשה שיציגו ביריד עשו השניים שימוש בנירוסטה ובמשטחים רפלקטיביים, בשילוב עם שעם, עץ ופלסטיק, והיא כוללת גופי תאורה תלויים, מראות מקומטות וקערה.

כרמל: ״אנחנו מתייחסים לצבע טרי כאל דלת למעצבי פנים ואדריכלים. זה קהל היעד הפוטנציאלי שאנחנו רוצים להתחבר אליו. מעבר להתחדשות החומרית זה גם ניסיון להתקרב לטווח מחירים יותר זול ואטרקטיבי.

זנדני: ״יש לנו גבולות גזרה של מחירים: אם לפני חמש שנים היה לנו רעיון והיינו עובדים עליו ורק אחרי זה חושבים כמה הוא יכול לעלות, היום אנחנו מראש חושבים כמה יכול לעלות המוצר ואם כדאי בכלל להיכנס לתהליך הפיתוח שלו. כמו שאנחנו לא יודעים לייצר היום מוצר שיעלה 10 דולרים, אנחנו גם לא יודעים לעשות מוצר של 3,000 דולרים״.

מה אתם יודעים היום שלא ידעתם בתחילת הדרך?

כרמל: ״שנינו דעתנים מאוד ולשנינו אכפת מאוד מהעיצוב של כל מוצר. לכן, כל החלטה עיצובית חייבת להיות מנומקת ואנחנו צריכים לשכנע אחד את השני. לפעמים ממש מתווכחים עד שאנחנו מגיעים להסכמה. התוצאה היא מוצרים שאנחנו שלמים מאוד איתם. מעבר לכך, כל אחד מאיתנו יודע במה הוא טוב. בכל מה שקשור לפרטים הקטנים והטכניים, זו הממלכה של אופיר: הוא גאון בפיתוחים טכניים ובניואנסים של תבניות, זה 100 אחוז עבודה שלו.

״אנחנו אמנם מותג עיצוב אבל רק 10-5 אחוזים מהזמן אנחנו מתעסקים בעיצוב. 40 אחוז מהזמן בייצור, ו־50 אחוז מהזמן במכירות. ייעלנו מאוד את תהליך הפיתוח, לא לוקח לנו הרבה זמן לצאת עם מוצר חדש בזכות גן השעשועים שאנחנו נמצאים בו, אבל הליבה של העסק היא למכור. זה אולי פחות סקסי אבל זה מה שזה״.

זנדני: ״יש גם את העניין הזה, שאתה מוציא מוצר לעולם ואחרי כמה חודשים אתה רואה העתקים שלו. ההחלטה שלנו לעשות מוצרים שקשה לייצר היא הרבה פעמים בעוכרינו, כי אנחנו אולי ׳סובלים׳ בזמן הייצור, אבל אנחנו גם רואים שקודם כל לא עשו את זה לפנינו, וגם אם מישהו חשב על זה קודם הוא כנראה חשב על זה שוב כי קשה לתכנן את התבניות ולייצר אותן.

״הרבה יצרנים מהתחום אומרים ׳התהליך המורכב הזה הוא לא בשבילי׳, ובעולם של חיקויים זו החלטה אסטרטגית. אנחנו לא רוצים לעשות משהו פשוט, זה לא עושה לנו את זה. זה קצת לבוא בבוקר לעבודה ולעשות משהו שכולם יכולים לעשות. הרבה פעמים אנחנו אומרים ׳זה לא מספיק cozi׳, כי לא קשה לעשות את זה״.

למה לעשות פשוט אם אפשר מסובך?

כרמל: ״בדיוק. אנחנו מאמינים שעיצוב טוב מייצר עניין, שלא רק מחמיא לחלל אלא משהו שתרצה להתבונן בו, שמעורר דיון או שיחה. במקרה שלנו זה גורם ההפתעה - אתה רואה חומר שאתה מכיר בצורה שמגיעה מעולמות אחרים לגמרי״.