חקר ביצועים: השבוע של בזק, כלל ביטוח וסערת המטפלות

מזרחי: האיש הנכון

מינוי של דודו מזרחי למנכ"ל בזק השבוע הוא מקרה חריג שבו הטובים מנצחים. כשבעלי בזק עמלו על עסקת בעלי עניין בעייתית מזרחי, אז סמנכ"ל הכספים בחברה, היה מי שהתריע, ומהר מאוד מצא את עצמו בחוץ; בעלי בית לא אוהבים את מי שלא מתיישר עם צורכי המזומנים הפרטיים שלהם. על הרקע הזה, העובדה שמזרחי חוזר לחברה כמנכ"ל מעוררת תקווה שבזק שוב תעשה מה שטוב לכלל בעלי המניות, לא רק לבעל השליטה החדש. חברת התקשורת מקבלת עכשיו מנכ"ל שהוכיח נאמנות ויושרה, לצד יו"ר פעלתן. קצת פחות דורסנות מונופוליסטית ופוליטיקה וקצת יותר הוגנות עסקית, והיא תחזור לדרך המלך.

גולן פרידנפלד

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

דודו מזרחי, המנכ"ל החדש של בזק צילום: בלומברג, יח"צ

כלל: כשהדירקטוריון עובד

בתוך הסאגה המפותלת סביב מינוי מנכ"ל לכלל ביטוח, התרחשות עתירת תככים כאילו מינימום מדובר בבחירת ראש ממשלה, יש נקודת אור שכדאי להתעכב עליה. את המנכ"לים בחברות ציבוריות בדרך כלל בוחרים בעלי השליטה, שמצניחים את המינוי על דירקטוריון בובות וזה ממהר לאשר. כלל הראתה עכשיו איך נראה הליך הבחירה בחברה כשהבעלים מחוץ לתמונה: הדירקטוריון, בראשות דני נוה, כופף את ידיו של משה טרי והפיל את המינוי של המועמד המועדף עליו, יובל גביש. עכשיו בואו נראה דירקטוריונים אקטיביים ודעתנים כאלה גם בחברות עם בעל שליטה נוכח וחזק.

רחלי בינדמן

מנכ"ל כלל: למרות השכר

בכירי הברנז'ה הפיננסית טוענים כבר כמה שנים ש־2.5 מיליון שקל כעלות שכר שנתי זה לא כסף, בטח לא כזה ששווה למנהלים להתאמץ בשבילו. אבל מתברר שהמגבלה הזאת שהוטלה על שכר הבכירים בענף לא ממש מבריחה מנהלים טובים, וראינו את זה שוב בשבועות האחרונים במירוץ הסוער לכיסא המנכ"ל של כלל ביטוח: 2.5 מיליון שקל הם כנראה מספיק כדי לגרום לשלושה מועמדים מובילים — ענת לוין, יובל גביש ושי פלדמן — להילחם על ג'וב שכרוך בלא מעט כאב ראש (ושבסוף יורם נוה קיבל). יש כמובן מי שטוענים ש"אם השכר היה גבוה יותר היו יותר מועמדים ראויים", אבל רוב הסיכויים שהכישורים העודפים שהמיליון־שניים הנוספים היו מביאים הם בעיקר עודף אגו.

סופי שולמן

דני נוה צילום: אוראל כהן

תורג'מן: גישה יעילה

כשמנכ"לים שומעים על הסדר חוב, הם בדרך כלל מגיבים ב"לי זה לא יקרה". זו כמובן גישה מסוכנת, של מי שחושב שהוא מעל כל הטעויות והכישלונות, מנהל גוף חסין לחלוטין; זה בדיוק מה שהופך חברה לשבירה. אצל דורון תורג'מן, לעומת זאת, הגישה היא "יש כל הסיבות בעולם שלי זה כן יקרה". זה עדיין לא מבטיח שאינטרנט זהב, שבראשה הוא עומד, לא תגיע להסדר חוב, אבל בהחלט אפשר לראות את המאמצים שלו לא להגיע לשם, ובהחלט אפשר להתרשם מהעובדה שהחברה, שמחזיקה בשליטה בבזק, עדיין לא הגיעה לשם, אפילו תחת הטלטלות של השנה האחרונה. השבוע, כשאינטרנט זהב קיבלה הצעה למכור את אחזקותיה בביקום שמחזיקה בבזק, התברר שתורג'מן עשוי לראות ממש בקרוב את הרווח שמניבה המדיניות שלו, עם עסקה שתפרע את כל החובות הקיימים ותשאיר את החברה עם עודף.

יניב רחימי

דורון תורג'מן צילום: עמית שעל

חוק הגיוס: נזק לכלכלה

קשה לחשוב על הצעת חוק רחוקה יותר משוויון בנטל מזו שגיבשה ועדה של משרד הביטחון עבור השר אביגדור ליברמן. היעדים המספריים שהיא מציעה לגיוס בני ישיבות נמוכים, והסנקציות מכוונות רק נגד תקציב הישיבות וקל לעקוף אותן. ואם לא די בכך, השבוע ניסו בקואליציה למתן את ההצעה עוד יותר. יו"ר הקואליציה לשעבר ח"כ דוד ביטן הסביר ש"לנו בליכוד חשוב פחות השוויון בנטל, אנחנו מעדיפים חתירה לשילוב החרדים בשוק העבודה". אלא שההשתלבות בשוק העבודה היא פועל יוצא של השוויון בנטל. יעדים גבוהים עם סנקציות משמעותיות מפעילים על מנהיגי הציבור החרדי לחץ שגורם להם לאפשר לצעירים לצאת מהישיבות, והצבא כבר הוכח כמשלב הטוב ביותר: 90% מבוגריו החרדים פונים לעבודה או ללימודים באקדמיה. פחות חיילים חרדים זה לא כלי משחק אלקטורלי, זה נזק אמיתי לכלכלה.

שחר אילן

חרדים בהפגנה מול לשכת הגיוס בירושלים (ארכיון) צילום: אוהד צויגנברג

מעונות היום: עוד הזדמנות הוחמצה

מותה של הפעוטה במעון בפתח תקווה הפנה שוב את הזרקור לשכבת הגיל המוזנחת ביותר בחינוך הישראלי, פעוטות בני 0 עד 3. מיד החלה להתגלגל הצעת חוק שמבקשת לפקח על המעונות, כולל התקנת מצלמות, בעלות של מיליארד שקל. רישום מסודר של המעונות, סינון המטפלים ופיקוח על הנעשה בהם בהחלט חשובים, אבל הישראלים מחונכים היטב: אפילו בעיצומה של הסערה אף אחד לא מעלה את הדרישה להרחיב את חוק חינוך חינם. המעונות נותרים פרטיים ויקרים, ואיש כבר לא מעז לדמיין רשת ביטחון חברתית של אלפי מעונות ציבוריים, גם כשכבר מדברים במיליארדי שקלים. יש רק חרדה ציבורית, מי שמזדרז לשלוף מיליארד שקל בלי מחשבה, ומי שכבר בטח סופר את הכסף, באיזו חברה של מצלמות אבטחה.

אורי תובל

שקד: ועדה עם רווח כפול

השבוע יצאה לדרך הוועדה לצמצום הרשעות שווא, בראשות השופט בדימוס יורם דנציגר. מעמוס ברנס עד רומן זדורוב — החשש שחפים מפשע יושבים בכלא מציף את החמור והנורא מכל עיוותי הדין האפשריים. והחשש הזה אינו מופרך, לנוכח האמון הכמעט בלתי מוגבל שבתי המשפט נותנים במשטרה ובפרקליטות, ולנוכח המדיניות הקפוצה והקמצנית באישור משפטים חוזרים (כ־30 בלבד מקום המדינה). באמצעות הוועדה שהגתה, שרת המשפטים איילת שקד אולי תצליח לתת מענה, אפילו חלקי, לאפשרות המסוכנת הזאת. על הדרך, היא גם הציפה שוב ספקות בנוגע ליושרתה של המערכת. מבחינתה הרווח כפול.

משה גורלי

איילת שקד, שרת המשפטים צילום: יאיר שגיא

טראמפ: בריונות מידבקת

מלחמת הסחר שהצית דונלד טראמפ במרץ עלתה השבוע מדרגה, כשנשיא ארצות הברית הודיע שהוא שוקל הטלת מכסים נוספים על סין, בהיקף כולל של 200 מיליארד דולר. התוצאה לא היתה רק ירידות בבורסות העולם, אלא גם מחלת טראמפיטיס מידבקת שפשטה בקרב ממשלות אחרות. משרד הסחר בבייג'ינג בינתיים מאיים ב"צעדי נגד חריפים". הודו (שנפגעת ממכסי הפלדה והאלומיניום של טראמפ) כבר השיתה מכסים על 30 מוצרים אמריקאיים, ובהם שקדים, אגוזי מלך, תפוחים וחומרים כימיים, והבהירה ש"הכל פתוח, ייתכנו העלאות נוספות בהמשך", למשל על אופנועים כבדים מתוצרת ארצות הברית. כפי שבשיחה שמתלקחת כולם נאלצים להגביר את הווליום לרמה של זה שצועק הכי חזק, מתברר שגם בכלכלה מגיעה הנקודה שבה אפילו הכלכלות הגדולות בעולם נאלצות ליישר קו עם הבריון השכונתי. בקרוב זה עוד עלול להגיע עד ג'סטין טרודו.

תמר טוניק

מימין: שי ג'ינפינג נשיא סין ודונלד טראמפ נשיא ארה"ב צילום: בלומברג

שר החוץ הספרדי ג'וזפ בורל, שהמדינה שלו קלטה ספינה עמוסת מהגרים אחרי שאיטליה, מלטה וצרפת סגרו את שעריהן