האם המצב הכלכלי בעזה ימנע מלחמה?

ההתלקחות המחודשת בצהרי שישי בגבול רצועת עזה וההכרזה על רגיעה בחצות בין שישי לשבת מאפיינות היטב את השגרה הטרופה שמלווה את השבועות האחרונים של עימות עם חמאס. מספר שעות של הסלמה, איומים הדדיים בהחרפת הצעדים ולבסוף הכרזה על רגיעה שברירית עד לסבב הבא. צורת פעולה זו מבטאת את זהות האינטרסים שנוצרה בין ממשלת ישראל להנהגת חמאס ברצון להימנע מעימות כולל דוגמת מבצע צוק איתן בקיץ 2014. אך במצב דרכים זה אי אפשר להימנע מלספור לאחור לקראת פרץ האלימות הבא.

ישראל טרודה מההתפתחויות בצפון על רקע התבססות הציר של אסד־איראן־חיזבאללה בגבול רמת הגולן. היעדר אופק מדיני או נקודת יציאה ברורה בעימות הבא עם שלטון חמאס ברצועת עזה מפחית את הרצון של ירושלים לדרדר את המצב למלחמה למלחמה נרחבת.

ביקורת עזתית נגד חמאס

בעיתוי הנוכחי מלחמה היא הדבר האחרון שהנהגת חמאס מעוניינת בו. אף שכרגע אין עוררין על שלטון חמאס ברצועה, הרי שהמצב הכלכלי והחברתי הקשה של תושביה מעוררים נגדו ביקורת קולנית מבעבר. הפת"ח אורב מצד אחד והארגונים האיסלאמיסטיים מחכים להזדמנות מהצד השני, ובחמאס חוששים שבעת הזו מלחמה כוללת עם ישראל תפגעה משמעותית בשלטונות ברצועה ותוביל להתנגדות פנימית ולאיום ממשי.

צילומים: אי.אף.פי, ABACA , אמיר כהן, גטי אימג', עפר מאיר

בכיר חמאס איסמעיל הנייה ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן. סנקציות כלכליות על הרצועה צילום: עפר מאירת גטי אימג'ס

היענות חמאס ללחץ המצרי לא להסלים את העימות עם ישראל ולא לשגר רקטות ארוחות טווח היא פועל יוצא של מהלך נרחב יותר שנערך בקהיר בשבוע שעבר, במטרה לפתור את המשבר ברצועה. העקבות מגעים אלו הודיע בכיר חמאס איסמעיל הנייה למצרים ביום שישי כי תנועתו מקבלת את ההסכם החדש, המכונה גם מפת הדרכים המצרית לרצועת עזה.

הסעיף הראשון להסכם והחשוב ביותר עבור חמאס קובע כי יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) יודיע על הסרת הסנקציות שהטיל על הרצועה באפריל אשתקד. סנקציות אלו, שהוטלו בעקבות נסיון חיסולו בעזה של ראש הממשלה הפלסטינית ואיש הפת"ח ראמי חמדאללה אחריות במידה רבה להידרדרות המצב הכלכלי וההומינטרי ברצועה. הפסקת הזרמת הכספים מהגדה לרצועה הגבירה את מצוקת חמאס, ותרמה להסלמה הגוברת מול ישראל בשלושת החודשים ולהגברת מאמצי הארגון לפרוץ את המצור מול ישראל ומצרים.

הסכמת הנייה לתוכנית מגבירה את הלחץ על עבאס, אך הסיכויים לפיוס עדיין נראים לא גבוהים. אותו סעיף ראשון סותר את עמדתו הקבועה של עבאס לפיה הסנקציות יוסרו רק לאחר מימוש מלא של הסכם מצד חמאס. סעיפים נוספים במפת הדרכים עוסקים בפתרון בעיית השבויים הישראלים, הכרזה על הפסקת אש ארוכת טווח מול ישראל ותחילתם של מיזמי שיקום ברצועה במימון בינלאומי הנאמד ב־800 מיליון דולר.

מיזמי שיקום אלו מעמידים את עבאס תחת איום מרומז, לפיו דחיית מפת הדרכים תביא לשיקום הרצועה בלעדיו באמצעות הסכמות בין ישראל לחמאס בתיווך מצרי. מבחינת מצרים, המעורבות בגיבוש פתרון ארוך טווח ברצועת עזה הוא מהלך רחב יותר, שימנע משחקנים כמו קטאר וטורקיה לדחוק אותה מטיפול בנושא שהיתה אמונה עליו מסורתית בעשורים האחרונים.

לרמאללה נמאס להיות ארנק

בבסיסו הפילוג הפלסטיני אינו פוליטי אלא מונע בעיקר מכסף ושליטה במשאבים. חמאס ופת"ח הסכימו על סיסמאות פוליטיות עמומות כמו שותפות פוליטית ומאבק משותף בישראל, ואף גיבשו הסכמות לניהול ממשלה משותפת. אך התפתחות שיחות הפיוס בשנים האחרונות הבהירו לרשות הפלסטינית שבחמאס לא באמת רואים בפיוס שותפות פוליטית, אלא כלי שנועד להעניק להנייה ואנשיו אפשרות להשתמש בפת"ח כברז מזומנים. בחמאס מבקשים להוציא את את משאביהם על התעצמות, וסבורים שתשלום משכורות ומימון שירותים לתושבי עזה צריך להגיע מקופת הרשות ברמאללה.

תובנות אלו הביאו את עבאס ויועציו להחלטה אסטרטגית כי יפסיקו לממן משכורות ל־70 אלף עזתים, בהם אנשי ביטחון שחמאס גייס למגזר הציבורי מאז השתלט על הרצועה לפני 11 שנה. ברקע החלטה זו עומדים הידלדלות כספי התרומות שזורמים לרמאללה וההבנה כי תשלום המשכורות יחזק את אחיזת חמאס ברצועה. סוגיית הכספים הביאה לבסוף לפיצוץ הסכם הפיוס שיישומו החל בשנה שעברה, מה גם שבחמאס התעקשו להמשיך לגבות מסים בעצמם וסרבו לוותר על השליטה במעברי הגבול לרצועה.

נוכח ההד התקשורתי הנרחב שצעדות השיבה הנערכות בגבול הרצועה מקבלות בישראל, בחמאס סבורים שהן ובלוני ועפיפוני התבערה שפוגעים בשדות עוטף עזה הם קלף מנצח. בחמאס מסרבים לוותר בקלות על קלף זה שנתפס כיעיל בהרבה ממלחמה נרחבת מול צה"ל. אך המשך השימוש בעפיפונים ובהפגנות מעורר מחלוקת בצד הפלסטיני וכן חשש שאותם עפיפונים יביאו לבסוף להתלקחות כוללת.

מנגד, ראשי חמאס מונים לשלם כרגע את המחיר שישראל גובה מהם, בעיקר בהפצצת תשתיות, עבור המשך השימוש בכלים אלו. בחמאס רומזים כי הם שואפים להכליל את הפסקת ההפגנות והשימוש בבלונים בגבול הרצועה כחלק מהסכם פיוס פלסטיני כולל, תוך שהם מהמרים שישראל לא תצא למערכה נוספת בשלב זה.

30% בלבד ממפעלי עזה עדיין פועלים ומעסיקים

הלחץ הכלכלי בתוך רצועת עזה הולך ומבעבע. עוד לפני חידוש העימותים ביום שישי דיווחו גורמים בעזה כי בעקבות סגירת מעבר כרם שלום בידי ישראל, רק 30% מהמפעלים ברצועה ממשיכים לפעול. אנשי עסקים פלסטינים נימקו את הירידה בפעילות בהיעדר חומרי גלם שמסופקים בדרך כלל בידי ישראל. מאז השתלט חמאס על הרצועה נסגרו בה מאות מפעלים. עתה מזהירים אנשי עסקים עזתים כי גם המשך פעילותם של המפעלים ששרדו נמצאת תחת סכנה אמיתית.

נתונים שפרסמו גופים בינלאומיים אומדים את שיעור תושבי הרצועה המחיים מתחת לקו העוני ב־55%, קרי יותר ממיליןו נפש. האבטלה בקרב צעירי עזה נאמדת ב־50%–60%. אלו שהצליחו למצוא תעסוקה משתכרים סכום של 300–200 דולר לחודש שלרוב אינו מספיק לפרנסת משק בית.

במצב דברים זה לא מפתיע כי צעירי עזה מתוסכלים וחיים בתחושה שאין להם מה להפסיד. הלך קוח זה ניכר היטב בסקרים שבוצעו בשנים האחרונות בקרב צעירי הרצועה, לפיהם שיעורים ניכרים מהם מעוניינים לעזוב אותה לטובת חיפוש עתיד חדש בחו"ל. סיר הלחץ שנוצר ברצועת עזה בשנים האחרונות מאיים על חמאס, אך גם על ישראל

הכותב הוא מנהל חברת קונקורד המזה"ת concordmena.com