30% מהחצץ לענף הבנייה מגיע ממחצבות לא מפוקחות

מכון התקנים הישראלי פנה למינהל האזרחי כדי שיעצור את כניסתם של חומרי גלם שמשמשים את ענף הבנייה ושמיוצרים באופן לא חוקי בשטחי הרשות הפלסטינית לישראל. במכתב ששלח דני בראון מהמכון לראש המינהל האזרחי תא"ל אחוות בן חור ושהגיע לידי "כלכליסט", הוא מבקש ממנו לפעול בנושא: "הובא לידיעתנו שלישראל מועבר חצץ ממקורות לא מאושרים דרך מעברים כמו שער אפרים. אודה על טיפולכם בנושא".

המכתב מגיע על רקע כנסת מיליוני טונות של חצץ משטחי A ו־B של הרשות הפלסטינית שנכרה במחצבות לא מפוקחות ושמשמש ליצירת מלט שלא קיבל את אישור מכון התקנים. כלומר, מדובר במלט שלא עבר בקרת איכות ולכן הרכבו וחוזקו לא ידועים. מהילת מלט כזה בעיסת בטון עלולה להחליש את הבטון ולהביא לכך שמבנים ייסדקו ואף יתמוטטו.

מחצבת אביטל ברמת הגולן צילום: הקרן לשיקום מחצבות

מומחים הסבירו ל"כלכליסט" כי חומרים שלא נבדקו עלולים להכיל חול שיש בו רמה גבוהה של חרסית או מזהמים. הדבר יכול לגרום לשינויים בחוזק הבטון, באטימות למים, וכן עלול לפגוע בתהליך זיון הבטון ולהשפיע על האלסטיות שלו.

לא מדובר במעט חצץ. לפי ההערכות, כ־30% מהמחצבים שצורך המשק הישראלי מגיעים ממחצבות לא תקניות ביהודה ושומרון — 18 מיליון טונות מתוך 55 מיליון טונות שהמשק צורך בשנה.

לפי הנוהל של מכון התקנים, על מפעלי הבטון שמשתמשים בחצץ נאסר לקנות אותו ממחצבות לא מאושרות. הנוהל אף חודד בעקבות צמיחה של תופעת קניית המחצבים מהרשות הפלסטינית. עם זאת, גורמים בשוק אמרו ל"כלכליסט" שמכון התקנים מתקשה לעקוב אחר מקור חומר הגלם ליצירת בטון, משום שיצרן הבטון יכול להציג תעודה של מחצבה ממנה קנה את החומר, אך להשתמש באותה עיסה גם בחומר ממקור לא מאושר.

עוד מגדיר מכון התקנים שורת נהלים חמורים שבעלי מחצבות ישראלים חייבים להקפיד עליהם, ובהם סקר גיאולוגי שנועד בין היתר לבחון את סוג החומר שנחצב, וכן הפעלה של מעבדה בשטח הכרייה. מידי יום על המעבדה לבחון דגימות של החומר שנכרה.

חצץ לא מפוקח הוא זול

המכתב שנשלח למינהל האזרחי אינו הצעד הראשון של מכון התקנים נגד השימוש בחצץ שנכרה באופן לא מפוקח. במכתב ששלחו ממכון התקנים ביוני השנה ליצרני הבטון נכתב: "מודגש כי דרישות מערכת ההסמכה של מכון התקנים מחייבת רכש חצץ רק ממקורות שאושרו על ידה. במידה ויגיע מידע על שימוש בחצץ שאינו מאושר יוזמן היצרן לדיון לפני ביטול הסמכתו לייצור בטון". בפתח הדברים מבהירים במכון כי המכתב נשלח משום ש"חלק מיצרני הבטון פונים למקורות שאינם מאושרים או מוסמכים לצורך רכישת חצץ המיועד לייצור בטון".

הסיבה לכך שיצרני בטון רוכשים חצץ באופן לא חוקי היא כלכלית: מחיר טונה של חצץ לא מפוקח עומד על 30 שקל בעוד שמחיר טונה של חצץ מפוקח עומד על 40 שקל — פער של 25%.

סיבה נוספת לרכישה הלא חוקית היא מחסור במחצבות בישראל. המחסור נובע מתהליך שנמשך מתחילת שנות ה־2000, שבמהלכו נסגרו 23 מחצבות, כך שכיום פועלות רק 27 לעומת 50 לפני עשור. בתעשייה שצורכת את חומרי הגלם נאבקים ברשות מקרקעי ישראל בדרישה שתשווק שטחים למחצבות חדשות או תאפשר להרחיב את הקיימות. אך גורמים בענף מעריכים כי התהליך יימשך וכמות המחצבות בארץ תצטמק, משום שצפיפות המגורים עולה וקשה לשמור על איכות חיי התושבים תוך הפעלת מחצבות.

איש אינו לוקח אחריות

הפתרון שהשוק מצא למחסור מחצבים הוא הקמת מחצבות בשטחי הרשות הפלסטינית. הבעיה היא שרק מחצבות בשטח C כפופות לרגולציה הישראלית ואילו אלה שפועלות בשטח A ו־B כפופות במקרה הטוב לרשות הפלסטינית, ובמקרים רבים הן פשוט פיראטיות.

הגופים הישראלים שאמורים למנוע את התופעה מפנים אצבע מאשימה אחד לשני, ואיש לא לוקח אחריות. במינהל האזרחי הסבירו ל"כלכליסט" כי הנושא אינו בתחום אחריותם. המינהל הוא שנותן אישורים להפעלת מחצבות בשטחי C שבשליטה ביטחונית ישראלית, אך אין לו סמכות לטפל במחצבות בשטחי A או B.

לפי המינהל האזרחי, בדיקה של חומר הגלם שנמסר ליצרן הישראלי היא באחריות מכון התקנים, ואילו בדיקת המטען שעובר במעברי הגבול היא באחריות רשות המעברים היבשתיים, יחידת סמך של משרד הבטחון האחראית על מעבר שער אפרים בסמוך לטול כרם ומעבר ארז בסמוך לרצועת עזה. אלא שבמענה לפניית "כלכליסט" משרד הבטחון השיב כי האחריות לטיפול בבעיה היא של המינהל האזרחי.