דרכו הפתלתלה של משה ליאון לראשות הבירה

אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, רו”ח משה ליאון יוכתר בסוף היום לראש עיריית ירושלים. בבירה יתקיים היום הסיבוב השני בבחירות לראשות העירייה, שבו יתמודד ליאון מול עופר ברקוביץ’. גם אם תירשם הפתעה עצומה והוא יפסיד חרף תמיכת החרדים, עצם הגעתו לסיבוב השני כבר מהווה הישג משמעותי נוסף בקריירה הציבורית שלו ‑ הישג שמעלה בפעם המי־יודע־כמה את התהייה: איך ליאון מצליח שוב ושוב להסתבך, ובכל זאת לשוב ולנסוק?

דרכו לצמרת של ליאון התאפיינה מתחילתה בכשרון מיוחד לטוויית קשרים במוקדי כוח פוליטיים, תוך נטייה לא פחותה להסתבכות, גם בפרשות פליליות ובחקירות משטרה. אף שכל אלה הסתיימו בתשלומי כופר או קנסות למדינה, ליאון מצא עצמו לא פעם מול חוקרי המשטרה, ולרוב זוכה רק מחמת ספק או היעדר תשתית ראייתית.

ליאון יצא לדרכו המקצועית באמצע שנות התשעים כרואה חשבון במשרדו של רו”ח אביגדור יצחקי, לימים ראש מטה הדיור במשרד האוצר של משה כחלון. שנים ספורות לאחר היווסדו נאלץ המשרד לשלם כופר מס בשל ראיות שהתגלו לעבירות בדיווח על הכנסות.

בין לקוחות המשרד באותה עת היתה תנועת הליכוד, שמנכ”לה היה אביגדור ליברמן. ליאון וליברמן ישובו וייפגשו עוד כמה פעמים: עם העלאת חשדות למעורבות של ליאון בפרשת ישראל ביתנו, שבה נאשמו בכירי מפלגתו של ליברמן, אם כי לא הוא עצמו; ואחר כך במרוץ לראשות עיריית הבירה ב־2013 ובמרוץ הנוכחי, שבשניהם היה ליברמן אחד מפטרוניו של ליאון.

קשרי ידידות עמוקים

בשנת 1996, כשנבחר נתניהו לראשונה לראשות הממשלה, מונה ליברמן למנכ”ל משרדו ומינה את ליאון למשנה שלו. לאחר התפטרותו של ליברמן, בין השנים 1997 ו־1999, הפך ליאון עצמו למנכ”ל המשרד. בתפקיד זה נרקמו קשרי הידידות העמוקים שלו עם יו”ר ש”ס אריה דרעי. הקשרים האלה השתלמו לליאון במרוץ הנוכחי לראשות העירייה, כשדרעי גייס עבורו מצביעים רבים.

בהיותו מנכ”ל משרד ראש הממשלה הסתבך הבוס שלו, נתניהו, במה שנודע כפרשת עמדי. במרכז הפרשה עמדו השירותים שקבלן ההובלות אבנר עמדי סיפק למשפחת נתניהו ללא תמורה, חלקם במשכנה הפרטי. לאחר הפסדו של נתניהו בבחירות ב־1999 שיגר עמדי למשרד ראש הממשלה חשבון על סך 440 אלף שקל. ליאון הציע לשלם לעמדי 50 אלף שקל על שתי הובלות. מאוחר יותר נחקר על כך במשטרה.

בשנת 2000 הסביר ליאון ל”ידיעות אחרונות” כי בשעתו סבר שהחשבון של עמדי מופרז, ולכן נועץ בראש הממשלה לשעבר, והחליט לקיים משא ומתן מחודש עם עמדי שבסיומו הופחת הסכום.

אף שהמשטרה המליצה להגיש נגד ליאון כתב אישום על ניסיון לקבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים, היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין סגר את התיק. הוא הסביר שלכאורה היה מקום להעמדה לדין משמעתי, אך “לא יהיה זה מן המידה” לנוכח סגירת התיק נגד בנימין ושרה נתניהו, והעובדה שליאון אינו מכהן עוד בשירות המדינה.

משה ליאון צילום: יואב דודקביץ

קצת עזרה לחברים

בראשית שנות ה־2000 נחקק ליאון בזיכרון הציבורי בפרשה אחרת, “האי היווני”, שבה ביקש איש העסקים דוד אפל לרתום את שר החוץ והתשתיות דאז אריאל שרון ואת ראש עיריית ירושלים דאז אהוד אולמרט לקידום תוכנית להקמת קומפלקס מלונות וקזינו באי סמוך לאתונה. ליאון לא נחשד בדבר, אבל דמותו התנוססה בתמונות מארוחת ערב בווילה של אפל בתל ברוך, לצדם של שרון, בנו גלעד ‑ וליברמן.

בשנים הבאות כיהן ליאון כיו”ר רכבת ישראל, וכיו”ר הרשות לפיתוח ירושלים. במקביל היה שותף במשרד רואה החשבון הצומח ליאון־אורליצקי, שאת חלקו בו מכר השנה. במהלך השנים זכה להכיר שורת אנשי עסקים, ובהם מרטין שלאף, שלו ייעץ בסוגיית הקמת קזינו צף באילת.

בנובמבר 2013 נתפס ליאון בנתב”ג נושא בגדים רבים שהביא מחו”ל בלי לשלם עליהם מכס. כעבור שלושה חודשים הגיע להסדר עם המכס, ושילם קנס של לא פחות מ־25 אלף שקל.

שמו של ליאון עלה בחקירות הפליליות נגד אריה דרעי. למשטרה נודע שערב הבחירות לעיריית ירושלים ב־2013, כאשר ליאון ניהל קרן השקעות, העבירה הקרן לדרעי עמלה על שירותי תיווך. המשטרה בדקה שמא פעל ליאון לסייע לדרעי כדי שהאחרון יגמול לו בתמיכתו בו במרוץ לראשות העירייה, אבל באוגוסט 2018 הודיעה המשטרה על סגירת התיק נגד ליאון בשל “היעדר תשתית ראייתית”.

גם בפרשת ישראל ביתנו עלו חשדות נגד ליאון, וגם מהם הוא יצא ללא פגע. בדצמבר 2014 הוא נעצר במסגרת חקירת המשטרה בפרשה, בחשד שהיה מעורב לכאורה בתיווך של טובות הנאה למקורבי ישראל ביתנו מתוך תקציבים שנועדו למועצה האיזורית תמר, ששכרה אז את ידידו הלוביסט ישראל יהושע.

ליאון שיתף פעולה, הכחיש את החשדות, ובספטמבר 2016 הודיעה הפרקליטות כי התיק נגדו נסגר בשל “חוסר ראיות מספיקות”.

משה ליאון סירב להגיב לכתבה.