הבוץ של אפי נוה מאיים להכתים את עולם המשפט
מערכת הבריתות שכרת ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה עם שרת המשפטים איילת שקד, בכירי מערכת המשפט ושרים וחברי כנסת סייעה לו לצבור כוח ולטפס בהתמדה לצמרת. כעת תנסה המערכת להתמודד עם המטען הנפיץ שיצרה בעצמה, לפני שיחסל אותה
מוקדם להעריך לאן יובילו החשדות הפליליים שמתבררים כעת נגד ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה והאם אכן יוגש נגדו כתב אישום או שהכל יסתיים בעננה של ריח רע. הפרשה שהחלה בתרועה רמה ובגל של שמועות עוד עלולה לגווע בקול ענות חלושה ללא היבט פלילי ולהותיר אחריה את חשיפת הנורמות הפסולות והבעייתיות שהשתרשו במערכת המשפט ובאופן מינוי שופטים בישראל. מה שבטוח הוא שאם החקירה כן תסתיים בכתב אישום נגד נוה, אין לו שום כוונה ליפול לבד והוא צפוי לגרור איתו עוד כמה גורמים משפטיים בכירים, לא בהכרח במישור הפלילי אלא בזירה הציבורית, כפי שעשה בשעתו פרקליט הצמרת יעקב וינרוט (שעוד נשוב אליו).
- תסמונת הדיקטטור: היוהרה הביאה לנפילתו של אפי נוה
- איילת מקלקלת
- כתבת גל"צ הדס שטייף קיבלה חסינות מהפרקליטות על מידע שהוצא מטלפון ישן של נוה
בשבע וחצי השנים האחרונות הסולם של נוה לצמרת הורכב מאינספור דמויות מוכרות יותר או פחות לציבור מתחום המשפט, ובהמשך, בשנים המאוחרות יותר, גם מפוליטיקאים רבים. כולן ראו לנגד עיניהם את נוה על מכלול היבטיו: כוכב עולה ומרפקן אמביציוזי, אך כזה שכל העת ריחפה עננה מעל פועלו בדמות כתבות ותחקירים (בהם של העיתונאית שרון שפורר) שהצביעו על התנהלות כוחנית, חסרת פשרות ולעתים גם חסרת שיקול דעת ויהירה. "כלכליסט" ממפה את הגורמים המרכזיים שגלי ההדף של סערת נוה עלולים להכות גם בהם.
מקור הכוח: איילת שקד
היא רצתה שופטים ימנים, הוא זרם איתה
הברית בין נוה לשרת המשפטים איילת שקד תוארה בעבר בהרחבה, אבל חשוב להתייחס אליה שוב: שקד לא היתה מצליחה לבצע את רפורמת מינוי השופטים שלה בלי נוה, נקודה. נוה, שסיפר בעבר על אפליה בראשית דרכו המקצועית, שלטענתו נבעה ממוצאו המזרחי, התחבר במוצהר לאג'נדה של שרת המשפטים תחת המכנה המשותף של שאיפה לסדר חדש והחלשת האליטות הוותיקות. הוא זיהה את הכוח שברית עם שרת המשפטים תספק לו, לא עוד ברית בתוך לשכת עורכי הדין אלא רמה אחרת של עוצמות, מעמד והשפעה.
זמן קצר לאחר שנבחר לראש הלשכה ב־2015 הבין נוה ששותפות הוא יצליח להשיג אך ורק משקד. השופטים עדיין היו שבויים בקונספט לפיו הם מחזיקים בשליטה בלתי מעורערת בוועדה למינוי שופטים ולא חיפשו מפגשי אינטרסים. "איילת רוצה שופטים שמרניים דתיים ימניים. אני זורם איתה והיא זורמת איתי", אמר אז נוה, ושקד סיכמה: "בוועדה לבחירת שופטים השותפות הזו מאד מועילה".
השופטים שסייעו לנוה לבסס את כוחו כראש הלשכה זמן רב לפני שלמעשה נבחר לתפקיד ציפו ממנו לשמור על המסורת שהחלה בכהונת יורי גיא־רון, ושיפעל כפי שהם מורים לו. אך לנוה היו תוכניות אחרות. "באתי להיות שותף, לא באתי להיות נושא כלים", הצהיר בראיון לתוכנית "עובדה" באוקטובר 2017.
השותפות הנוחה בין נוה לשקד, שכללה לפי שרת המשפטים "גם אינטרסים אבל גם חברות" הילכה אימים על בית המשפט העליון. לשקד ולנוה היה רוב בוועדה למינוי שופטים והם יכלו לעשות בה ככל שעולה על רוחם. והם אכן עשו: לפי ההודעה המשותפת שפרסמו שקד ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בשבוע שעבר עם פרסום החשדות נגד נוה, שקד מינתה 334 שופטים ורשמים בתקופתה כיושבת ראש הוועדה לבחירת שופטים.
השותפות של נוה עם שקד היא שהעניקה לו את כוחו העצום, ובסופו של דבר היא ככל הנראה גם מה שהפילה אותו והפכה אותו ל"יעד לחיסול". בסביבת נוה אומרים כיום ש"השותפות עם שקד סימנה את נוה כפושע נגד האנושות", ונתנה את האות לניסיונות להפיל אותו בכל מחיר. ימים יגידו אם זה אכן מה שקרה.
שקד התמקדה בראש ובראשונה ובאופן טבעי במינויים לבית המשפט העליון, אך לא הגבילה את עצמה לשם בלבד. נוה הפך במהרה לאיש שסביבו כדאי לכרכר אם מעוניינים במינוי או קידום מערכאה זו או אחרת. תחקיר "עובדה" הציג זאת מול המצלמות: עו"ד ברק טל, מראשי משרד עוה"ד יגאל ארנון, הוצג מגשש אצל נוה מה קורה עם המועמדות שלו לעליון; שופטת המחוזי איריס לושי־עבודי מתחנחנת ואומרת שכש"אפי מבקש - אני אף פעם לא אומרת לא"; נשיא המחוזי תל אביב השופט איתן אורנשטיין ושופט העליון ניל הנדל מבררים עם נוה למה קיבלו הפעם רק חדר רגיל ולא משודרג.
החשיפה היתה בעלת חשיבות תקשורתית וציבורית מהמעלה הראשונה, ובדיעבד היתה כנראה נקודת השיא של נוה שממנה הוא החל לצלול. ההשפלה הפומבית שנוה נקט כלפי מערכת המשפט החלה לעורר - וכנראה בצדק - גם סלידה ממנו. את שקד אי אפשר היה להזיז. נוה? זו התגלתה כמשימה מעט פשוטה יותר.
החבר האישי: אביחי מנדלבליט
תמיכת הלשכה הועברה למועמד של שקד
החשדות סביב נוה הפכו את שקד למטרה תחת מטריית "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה". את אותם חיצים אפשר להפנות גם ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהרחיק את עצמו מתפוח האדמה הלוהט של החשדות נגד ראש הלשכה בעקבות החברות האישית שלו עמו. החברות האיתנה הזו נוצקה ככל הנראה בוועדת גרוניס לאיתור היועמ"ש בשלהי 2015. הוועדה בחנה תשעה מועמדים, בהם מנדלבליט והשופטת בדימוס הילה גרסטל. תמיכת הלשכה היתה נתונה בתחילה לגרסטל, עד שנוה העביר אותה למנדלבליט.
גרסטל היתה המועמדת ההגיונית לזכות בתמיכת הלשכה: היא היתה שופטת מוערכת שעורכי הדין נתקלו בה ביום־יום, שהפגינה אקטיביזם נגד הפרקליטות כנציבת התלונות וקלעה לסנטימנט של עורכי דין רבים. אז למה הלשכה בראשות נוה בחרה לתמוך דווקא במועמד השני מנדלבליט? כי זה מה שרצתה שרת המשפטים.
הברית בין נוה לשקד נקשרה סביב מינוי מנדלבליט ומאז שגשגה. השניים המשיכו הלאה לחברות אישית ולחלוקת שלל מקצועית במינוי שופטים ובהקשחת בחינות הכניסה למקצוע. על הדרך גם מנדלבליט הפך לחבר קרוב של נוה, התארח באירועיו וחלק איתו ארוחה במסעדה. תכתובות עם אשת היועץ רונית מנדלבליט נמצאו בטלפון הנייד של נוה. מנדלבליט הקפיד להופיע בכנסים הגדולים של הלשכה, תמיד מודה במלים נרגשות לראש ומשרת את האסטרטגיה שלו: לקרב ולאמץ ללבו את אלו הדרושים לו לצרכיו.
משמנדלבליט לא יכול לטפל בחשדות נגד נוה, גולגל תפוח האדמה הלוהט לפרקליט המדינה שי ניצן, שהחליט להגיש נגדו כתב אישום חמור בתקרית גניבת הגבול בנתב"ג. נוה ביקש להוריד מגבו את ניצן אבל בדרך הפוכה: במקום חברות קרובה יריבות מרה. נוה סיפר איך התנגד נחרצות למועמדות עתידית של ניצן לעליון, ולכן הפרקליט פסול מלטפל בו. ניצן הכחיש בתוקף ואז זימנו לו הגורל והדס שטייף את חומר הנפץ שבטלפון הנייד של נוה.
מעמד מיוחד: משה כחלון
הרעב לשופטים הדביק גם את שר האוצר
לשר האוצר משה כחלון היה מעמד מיוחד בוועדה לבחירת שופטים. מחד, כפוליטיקאי ובן לעדות המזרח הוא התחייב למינוי שופטים ממוצא מזרחי; מאידך, הוא נטל על עצמו מעין התחייבות להגן על מערכת המשפט בתוך הקואליציה. כחלון לא היה חלק מהברית שרקחו נוה ושקד, אבל ראש הלשכה הצליח להתקרב גם אליו: שר האוצר היה לאורח כבוד בכנסים השנתיים שארגנה הלשכה באילת. באחד מהם גייס נוה את תמיכתו הפומבית של כחלון במינוי חיות לנשיאת העליון אל מול הקשיים שהערימה אז שקד.
בסבב המינויים הראשון לבית המשפט העליון התעקש כחלון על מינויו של נשיא המחוזי חיפה יוסף אלרון, שכיהן כיו"ר ועדת הבחינות בלשכה וזכה גם לתמיכה של נוה. בסבב המינויים השני השניים תמכו בשופט המחוזי תל אביב שאול שוחט, אולם הפעם המינוי לא צלח בשל התעקשותה של נשיאת העליון אסתר חיות למנות את שופט המחוזי מרכז עופר גרוסקופף.
לפי פרסומים, כחלון היה מאלו שהציעו את מועמדותה לשיפוט של השופטת שנחקרה והושמה במעצר בית לאחר שנוה נחשד בקידומה בתמורה לטובות הנאה מיניות. עקרונית, מועמדים לשיפוט יכולים להציע שרת המשפטים, נשיאת העליון או שלושת החברים הנותרים בוועדה במאוחד. מעניין לבחון את הפרוטוקולים החסויים של אותה ישיבה ולגלות בדיוק איך עלה שמה בפני הוועדה והאם זכתה לתמיכת שני נציגי לשכת עורכי הדין והשר כחלון.
המרוממים: מערכת המשפט
השופטים שהעדיפו את נוה על פני יריבו
סביר להניח שהשופטים יהיו הראשונים להתנער מנוה, אף שבמובנים רבים הם שהמליכו אותו ואפשרו לו לצמוח לממדי ההשפעה שאליהם הגיע. כדי להבין איך זה קרה צריך ללכת קצת אחורה, עוד לפני בחירתו של נוה לראש לשכת עורכי הדין: ביוני 2011 נבחר נוה ליו"ר ועד מחוז תל אביב בלשכה, וחברו הטוב עו"ד דורון ברזילי נבחר לראש הלשכה. סיעתו של נוה זכתה ב־11 מנדטים מתוך 21 המחוז והוא יכל, כפי שנהג לספר בעבר, "לעשות קואליציה עם עצמי".
אך נוה פעל אחרת. לאחר בחירתו הוא זימן את יריביו המרים ובראשם את אנשיו של ראש הלשכה הקודם יורי גיא־רון, וצירף אותם לקואליציה שלו. מרגע שנוה התחבר לאנשי גיא־רון, הנתק בינו לחבר הטוב ברזילי היה רק עניין של זמן. הקרע המוכר והמאוס בין ראש הלשכה הארצית ליו"ר ועד מחוז תל אביב חודש. אלא שלקרע זה נכנסה באופן מעניין וחריג הנהלת בתי המשפט. החיבור עצמו נעשה כנראה דרך גיא־רון, יקיר המערכת שפעל כתף אל כתף לצד נשיאת העליון בשעתו דורית בייניש.
הנהלת בתי המשפט פעלה בתחילה בעדינות אך בהמשך אף לא ניסתה להסתיר את העדפתה לנוה על פני ברזילי. למעשה, הנהלת בתי המשפט עזרה יותר מכל גורם אחר לנוה להכתיר את עצמו לראש הלשכה בפועל, שלוש שנים לפני שנבחר לתפקיד.
תחת אפו של ראש הלשכה דאז ברזילי טופח ערוץ תקשורת חשאי בין נוה להנהלת בתי המשפט באמצעות עו"ד אביטל אוזן, ששימשה כעוזרת אישית של ראש הלשכה הקודם גיא־רון. לאחר הפסדו של זה בבחירות, מנהל בתי המשפט דאז מיכאל שפיצר קלט את אוזן כעוזרת אישית שלו. מינויה של אוזן למשרת אמון ללא מכרז ממחיש את הקשרים הטובים בין גיא־רון להנהלת בתי המשפט, והיא הפכה עד מהרה לגורם המקשר בין ההנהלה לנוה. אוזן היתה לוחשת על אוזנו של נוה את כל מה שהוא היה צריך לדעת - ובעיקר את כל מה שברזילי רצה לדעת, אבל לא היה מי שיספר לו.
מבושם מכוחו ומהאהדה אליו ביסס נוה לשכת עורכי דין מקבילה ועוקפת ברזילי בשותפות עם ארבעת ראשי המחוזות האחרים. השיא היה כשהשופטים החרימו את ברזילי שאיים בעריכת משוב לשופטים, והגיעו בהמוניהם לכנסים המקבילים של ראשי המחוזות בראשות נוה. כשהבחירות הגיעו ביוני 2015, הנהלת בתי המשפט עשתה כל שביכולתה כדי לסייע לו לזכות בהן.
התמיכה בנוה היתה כה גלויה עד שאוזן, עדיין בתפקידה כעוזרת של מנהל בתי המשפט, השתתפה במטה הבחירות של נוה ואף תועדה בתמונת הניצחון של המקורבים שסייעו לו להיבחר. לאחר הבחירות גמל נוה לאוזן ומינה אותה למנכ"לית מחוז המרכז בלשכה שעוד לא קם, תפקיד שהיא ממלאת גם היום.
בו ביום שבו נוה זכה בבחירות הוא הודיע שהוא מזמין את יריביו להצטרף אליו: "אצלי במחוז היתה הרמוניה", אמר אז נוה ל"כלכליסט", "אין סיבה שזה לא יקרה עכשיו גם במועצה הארצית". הנדיבות של נוה פגשה את האינטרסים של העסקנים בלשכה, שלא רצו להיפרד מהתארים שהוענקו להם בקדנציה של ברזילי כראשי עשרות ואולי מאות ועדות בכל תחומי המשפט. הוועדות הללו, שחלקן מיותרות לחלוטין, מעניקות לעומדים בראשן את היכולת להציג את עצמם בפני לקוחות כמומחים בתחומם, אף שנבחרו לתפקיד בעיקר הודות לקשריהם בלשכה.
אך חלק מהוועדות הללו מעניקות לחבריהן כוח רב עוד יותר: לא רק מול לקוחות אלא מול שופטים. ראשי הוועדות מארגנים כנסים, ימי עיון, השתלמויות מקצועיות ולפעמים סתם נופשים שמוסווים באמתלה מקצועית. כך חשף "כלכליסט" בהרחבה כיצד ביססו עצמם יושבי הראש של ועדת חדלות הפירעון בלשכה והפכו למשרד מוביל בתחום שמקבל תיקים ומינויים משופטים ומנציגי כונס הנכסים הרשמי.
הכרזתו של נוה לפיה "יש מספיק בשביל כולם" החלה לקרום עור וגידים תוך זמן קצר. הוא זימן את יריביו והציע להם את האפשרות לעמוד בראש ועדה או פורום מקצועי של הלשכה. במקביל, שליש מחברי המועצה הארצית זכו לתואר סגן, ממלא מקום או מישנה ליו"ר המועצה. בסופו של דבר הקדנציה של נוה כראש לשכת עורכי הדין יצאה לדרך תוך שלכאורה הוא מפזר ומחלק את כוחו בין עשרות פונקציונרים שקיבלו כביכול כל אחד את הזכות להתבטא.
כעת כשנוה נמצא במסלול התרסקות קל לייחס לו כוחנות ודורסנות. אך מה שהוביל בפועל להצלחתו המטאורית בלשכה היתה ההפך המוחלט: נטייתו לא ליטור טינה אלא להושיט יד לשלום למי שדקות ספורות קודם לכן היו אויביו המרים. בודדים האנשים שמסוגלים לנהוג כך, וזו למעשה התכונה הבולטת ביותר של נוה שהפכה אותו למלך הבלתי מעורער של עורכי הדין ולמי שהיה צפוי לקטוף את ראשות הלשכה פעם נוספת ביוני הקרוב, אולי ללא קרב.
הסגנון של נוה שנוי במחלוקת, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שהוא הפך את לשכת עורכי הדין לגוף חזק, דומיננטי ורלוונטי, אחרי שנים רבות שבהן היה היתה ההפך הגמור מכל אלו.
הלקח מהעבר: יעקב וינרוט
הפרקליט הבכיר שאיים לקחת את כולם איתו
בסביבתו של נוה צוטטו אומרים שאם נוה יפול כולם יפלו איתו. ב־2010 הועמד לדין באשמת שוחד פרקליט הצמרת יעקב וינרוט. נגד וינרוט, שנפטר מאז, נטען שהעניק טובות הנאה לפקיד השומה שוקי ויטה, שבתמורה הקל עם לקוחותיו. גם הפרשה ההיא נתפסה כאחת החמורות שידעה ישראל. בדיעבד, ואף שלבסוף זוכה, הפרשה חיסלה את הקריירה של וינרוט ובמובנים רבים הרסה את חייו.
ההגנה של וינרוט התמקדה בניסיון לחשוף את צביעות המערכת: "לרוב השופטים כאן במחוזי עשיתי טובות הרבה יותר משעשיתי לוויטה. הייתם צריכים להכניס לכלא גם אותם", אמר וינרוט בחקירתו בבית המשפט. ב־2011 חשף "כלכליסט" את "תעריפון וינרוט לעובדי ציבור" שחשף כי ויטה לא קיבל מווינרוט שום הטבה שלא הוענקה לאנשי ציבור אחרים.
וינרוט הטיח בפרצופה של המערכת את צביעותה והבהיר שהסיפור יסתיים בזיכוי, שאכן הגיע מחמת הספק. שאם לא כך, עוד רבים וטובים ייאלצו ליפול איתו. חקירות או בדיקות נגד לקוחותיו הנאמנים של וינרוט ששילמו לו שכר טרחה סמלי לא נערכו מעולם. יש סיכוי לא רע שזה מה שיקרה כעת עם נוה.
נוה אולי הקצין את הנורמות הבעייתיות באופן מינוי שופטים ובקשרים הקרובים מדי בין שופטים ופרקליטים, אך הוא לא יצר את השיטה. מפלתו עשויה להיות ההזדמנות של מערכת המשפט לטהר את עצמה אחת ולתמיד אם היא תוביל לכך שהסודות מהחדרים הסגורים, הדילים והעסקאות המפוקפקות ייחשפו לציבור.