המעמדות החדשים: צמצום פערים נוסח כחלון וניסנקורן
הציבור רגיל לפערים בין בעלי ההון לכל היתר, אך דו"ח השכר חושף שבשנים האחרונות, בחסות האוצר וההסתדרות, נוצר מתרס חדש: עובדי המגזר הציבורי ושאר הציבור
את הדו"ח של הממונה על השכר באוצר אפשר לסכם במשפט אחד: הפערים בחברה גדלים ומתרחבים בשלל כיוונים.
- שכר עובדי הממשלה גדל ב-20% בעשור האחרון; בכלל המשק - רק 11%
- כחלון בכנס גמלאי המשטרה והשב"ס: תוספות שכר - כבר בימים הקרובים
- הבור של כחלון
אנחנו רגילים להתייחס לפערים בין העשירון העליון לעשירון התחתון, ובין בעלי ההון לשאר הציבור, וצריך להתייחס לכך, אבל לפערים האלו מצטרפים פערים לא פחות בעייתיים — הפערים בין המגזר הציבורי, שאליו משתייכים עובדי המדינה, וכל היתר שמשתייכים למגזר הפרטי.
אבי ניסנקורן יו"ר ההסתדרות. זהות אינטרסים עם כחלון צילום: יובל חן
אם בעבר המשוואה השלטת היתה שהשכר במגזר הציבורי אינו גבוה בהשוואה למגזר הפרטי אבל התנאים טובים (קביעות, היקף שעות עבודה שנמוך ב־150 שעות בהשוואה למגזר הפרטי, יותר ימי חופש, יותר ימי מחלה והעלאות שכר קבועות), בשנים האחרונות היא השתנתה.
התנאים נשארו טובים, אך בעשור האחרון, שהסתיים ב־2017, השכר של עובדי המגזר הציבורי עלה ב־20% בעוד השכר במגזר הפרטי עלה ב־11% בלבד. הפער הזה נוצר בין היתר בשל הסכמי המסגרת שנפתחים מדי חמש שנים והעובדה שעובדי המגזר הציבורי יושבים על השאלטרים של המדינה - ייצור החשמל, נמלי הים, המכס וכו'.
שכר גבוה במגזר הציבורי הוא בעל חשיבות, משום שהאינטרס של כולנו הוא שיגיעו למגזר הזה אנשים איכותיים. הבעיה אינה נעוצה בצרות עין, אלא בשורה התחתונה. השכר הגבוה והתנאים המיטיבים אינם נולדים יש מאין - הם מגיעים מקופת המדינה שמקבלת אליה את תשלומי המסים של כולנו - ובתמורה אנו לאו דווקא מקבלים שירות ציבורי טוב יותר או יעיל. במקרים רבים המצב הוא הפוך לחלוטין.
למעשה, בשנים האחרונות העלאות השכר במגזר הציבורי ניתנו ללא כל תמורה שתשרת את הציבור הרחב, וזאת בשל זהות האינטרסים שנוצרה בין שר האוצר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. השניים אמנם הרבו לדבר על צמצום פערים, אבל כשבוחנים את מה שקרה בשטח, הם תרמו רבות להגדלתם.
דוגמה מייצגת ניתן למצוא בהסכם השכר שנחתם עם עובדי רשות המסים ששולטים בכניסת סחורות לארץ דרך המכס. ההסכם העלה את שכרם של העובדים ב־9%, שהם עוד 70 מיליון שקל בשנה. ההסכם הפך את שכר עובדי הרשות לגבוה ב־9%-39% מהשכר במגזר הציבורי, וזאת בלי שנכנסו מערכות טכנולוגיות חדשות לרשות או שקודם האיחוד בין מס הכנסה למע"מ. אם ההסכם היה מביא לכך שהכנסות המדינה ממסים היו עולות, ייתכן שהציבור כולו היה מרוויח, אבל גם זה לא קרה. התוצאה היא הגדלה של הפערים בין אלה שנהנים מהשתייכות למגזר הציבורי לכל היתר.
האינטרס של כולנו הוא שאנשים איכותיים יגיעו למגזר הציבורי. הבעיה היא שהפערים בין המגזר הציבורי לפרטי גדלים, והאזרחים אינם מקבלים בתמורה שירות ציבורי טוב ויעיל יותר.
