השקדיה פרחה: על המורשת של איילת שקד במשרד המשפטים

היה משהו יפה בטקס הפרידה של איילת שקד ממשרד המשפטים הבוקר. גרזיני המלחמה הוטמנו עמוק באדמה ומקטרת השלום נשלפה כדי שהדוברים יקחו ממנה שאכטה לפני שדיברו. המחלוקות, ראוי לציין, לא הוטמנו, אבל כולם נהנו לדבר עד כמה הכול התנהל בהידברות, בדרכי נועם. פה ושם היו כמה פיצוצים, והייתה דינה זילבר שהשרה החליטה לכפכף, אבל בשורה התחתונה עוד יתגעגעו כאן לשקד.

שקד, כדבריה, המשיכה את דני פרידמן בניסיון להחזיר לפוליטיקאים את המשילות שכביכול נגזלה מהם. את הנרטיב הזה אי אפשר לקדם מבלי שמקבלים את הנחת העבודה שלמשפטנים - יועצים, פרקליטים ושופטים - יש אג'נדה שלטונית אימפריאליסטית משלהם. פרקליט המדינה שי ניצן סיפר בטקס הפרידה כיצד שוכנעה השרה ואף הודתה בפומבי שעובדי המשרד הם משרתי ציבור ניטראלים ונקיי דעת. לאחרונה, וזה בלט במיוחד בכנס הלשכה באילת, יצאו בכירי הפרקליטות בראשות היועץ ופרקליט המדינה למערכה ציבורית תקשורתית כדי לזעוק את חפותם משיקולים זרים ומאג'נדות פוליטיות.

איילת שקד צילום: עמית שעל

לצד הזעקה בלט הצורך בה. והצורך הזה נוצר בין היתר על ידי שרת המשפטים שקד שהובילה את מערכת המשפט לספסל הנאשמים המטאפורי הזה. ברוח טובה, מתוך שיח מכבד, אבל גם מתוך נחישות להטמיע בציבור את המסר על שלטון הפקידים, על גזל המשילות, על האימפריאליזם המשפטי שהגיע הזמן לחסלו, שקד הצטיינה גם בדברים נוספים. היא העבירה חוקים ורפורמות (חדלות פירעון, סדר דין אזרחי), היא גיוונה במינוי שופטים, היא לחמה בטרור, בגזענות, בפוליגמיה, היא חיזקה את הימין המתנחל במשפט השטחים.

משילות ושטחים היו שני הדגלים המרכזיים שהניפה ושניהם יינשאו ככל הנראה גם בידי שר המשפטים הבא. במשרד היו שמחים לוותר על המשך החיכוך בשתי חזיתות אלה, אבל אם החיכוך נכפה עליהם, אז כבר עדיף לנהל אותו מול איילת שקד. בימים אחרים, הבטחתה לחזור הייתה נתפסת כאיום, היום זה נשמע כמו איחול. השקדיה שפרחה במשרד המשפטים פרחה היום לסיבוב פוליטי שמי יודע אולי יסתיים שוב במקום שהחל.