הזדמנות לסדר יום חדש

כשראש הממשלה בנימין נתניהו פיזר את הכנסת הוא ציפה לקיץ יבש, שבו המוני בית ישראל נופשים - ומגלים אפס עניין בעוד מערכת בחירות. מאז, המציאות טפחה לראש הממשלה על הפנים: לא רק שאינו משיג גוש ימין בן 61 מנדטים ללא אביגדור ליברמן, על פי סקרים ראשונים שמתפרסמים, אלא גם מוצא עצמו בקיץ לוהט שבו מחאה רודפת מחאה.

תחילה היו אלה תושבי אילת: ראש העירייה מאיר יצחק הלוי נטש את הליכוד ותושבים גזרו את תעודות הזהות שלהם במחאה על ההחלטה לסגור את שדה דב. נתניהו נכנע ונאלץ לכתוב צ'ק ללא כיסוי של 400 מיליון שקל, לעיר ש־43% מתושיבה הצביעו לליכוד בבחירות האחרונות. מיד אחר כך נהרג מירי שוטר סלומון טקה, ומחאת יוצאי אתיופיה, שנתניהו זוכר היטב מ־2015, התפרצה מחדש והובילה בשיאה לחסימות צירי תנועה מרכזיים.

בנימין נתניהו בקלפי בבחירות הקודמות צילום: חיים צח / לע"מ

בעוד ניסיונות ההידברות עם המוחים נמשכים, פרצה לכותרות פרשת המטפלת המתעללת מראש העין, כרמל מעודה, והולידה מחאת ההורים. הצהרתו של נתניהו מתחילת השבוע על העברת הפיקוח על מעונות היום למשרד החינוך - רק אחרי הבחירות - רחוקה מלהיות פתרון. הפתרון אחר, וטמון בבניית מעונות נוספים בפיקוח, לצד הגדלת כוח האדם במעונות המפוקחים הקיימים ושיפור תנאי השכר. וזה כבר יצריך מיליארדים.

ברקע - הגירעון המהלך אימים על הממשלה הבאה, ולפי שעה רק תופח: 3.9% מהתוצר על פי העדכון האחרון. בזמן שכל זה מתחולל, נתניהו מדלג בין

רשת חברתית אחת לאחרת: ביום ראשון דיבר על מחאת האתיופים ומעונות היום ותקף את אהוד ברק, ביום שני הופיע שלוש פעמים בשידור חי בפייסבוק ובמקביל העלה בליץ של סרטוני תעמולה נגד אהוד ברק ברשתות החברתיות - בין היתר בניסיון להסיט את תשומת הלב הציבורית מהמחאות.

וזו השאלה הגדולה: האם המחאות יעוררו את העניין בבחירות מוקדם מהצפוי, ויתרה מכך, האם יצליחו לשנות את סדר היום לחברתי וכלכלי יותר. כשגזרות ההורים, המיעוטים והפריפריה בוערות - יש צידוק והיגיון בשינוי סדר היום. הוויכוח המונופוליסטי - נתניהו, כן או לא - מסיט את העניין מנושאים בוערים תרתי משמע, וחוסך למפלגות שחפצות בכך התייחסות לסוגיות כלכליות וחברתיות קריטיות. הכדור, כעת, במגרש של הציבור. אחרי שהמפגינים חוזרים הביתה, רק הוא יכול לדרוש תשובות מנבחרי הציבור ולשפוט מי ראוי יותר.