"אני אוהב מועמדים שאומרים שהם רוצים להיות המנכ"ל או הבעלים של המפעל"

צורי דבוש, יו"ר ובעל השליטה בחברת קליל עורך עשרות ראיונות עבודה בשנה למגוון תפקידים בכירים. הוא לא פוגש כל עובד שמתקבל למפעל, שמעסיק כ-300 עובדים מתוכם 50 מנהלים, אבל כן את כל אלה שיש להם תפקיד קריטי ואת המנהלים שכפופים למנכ"ל, או כאלה שיש להם משמעות מיוחדת כמו מעצבים או מהנדסים שיש להם השפעה ישירה על המוצר.

"אני מחפש אנשים אנשים שמחים, מחייכים, אנשים שלוקחים את החיים בצורה קלילה ולא בכבדות ורצינות", הוא אומר. "אני אוהב גם אנשי משפחה, כי זה הערך המוסף שאנחנו נותנים בקליל. בגלל שהפריון מאוד גבוה, מעל הממוצע במשק (52 דולר לשעה), אין אצלנו הרבה שעות נוספות ואנשים מגיעים כי הם יודעים ששעות העבודה נוחות, משמרת של 8 שעות שמשאירה זמן למשפחה".

הוא מאוד נהנה מראיונות העבודה וחשוב לו לשמור על אווירה נינוחה. "אני לא אוהב את האווירה הלחוצה. בעברי גם התראיינתי ואני זוכר את זה וחשוב לי כשאני מראיין מישהו שהוא ירגיש בנוח. יש אנשים ששואלים שאלות שנועדו להלחיץ, אני דווקא מאמין באווירה נינוחה", הוא אומר.

עובדים במפעל קליל

אחת השאלות המועדפות עליו בראיונות עבודה היא "מה החלום שלך". הסיבה לכך היא שזו שאלה פתוחה שאין בה תשובה נכונה והיא מלמדת הרבה על האדם שמתראיין - עד כמה הוא יצירתי, עד כמה הוא הולך רחוק, מכוון גבוה, מהם הדברים שהוא אוהב.

לגבי החלומות של המועמדים, דבוש אוהב במיוחד שאנשים משיבים שהם רוצים להיות המנכ"ל או הבעלים של המפעל. "גם אם האדם מתראיין לתפקיד זוטר יחסית זה מאוד מרשים כי זה מראה שהוא בא לתקופה ארוכה ויש לו רצון להתקדם. אפשר ללמוד מזה הרבה על האדם, על היכולת שלו לחשוב בגדול. בשאלה הזאת אין מגבלות והרבה פעמים אני מגלה שאנשים עדיין מקבעים את עצמם במשהו מאוד ספציפי", הוא אומר.

לעומת זאת, תשובה פחות טובה היא "להרוויח הרבה ולעשות תפקיד טוב" מכיוון שהיא בנאלית. "כולם רוצים להרוויח הרבה ולעשות את התפקיד טוב. זה הכי לא מרשים".

אלה השאלות שדבוש אוהב לשאול בראיונות עבודה:

1. מה את/ה אוהב/ת לעשות בשעות הפנאי?

השאלה מסייעת להכיר טוב יותר את המרואיין מחוץ לפן המקצועי – מה התחביבים, מה מרתק אותו, על איזה עיסוק הוא לא מוכן לוותר. העבודה היא חשובה, אבל לא פחות מכך חשוב שלעובדים יהיו חיים עשירים ומגוונים גם מחוץ לכותלי החברה. כי אדם שיש לו תוכן מעבר לשעות העבודה הוא אדם שלם יותר וכך יהיה עובד/ת איכותי יותר.

"יש לי עובד שעושה קסמים, אחד שאוהב לצייר ואחר שהיה בלהקת ג'אז. אנשים עושים מגוון דברים שלפעמים כשאתה מסתכל על העובד או המנהל אתה בכלל לא מדמיין שיש לו גם את הצד הזה. זה מראה עוד רובד ובדרך כלל לא מופיע בקורות החיים".

2. אם היית יכול, ובהנחה שאין מגבלת תקציב, מה היית משנה בקליל?

דרך השאלה אפשר לקבל מספר תובנות: האחת, עד כמה המועמד למד על החברה לפני שהגיע לראיון, השנייה עד כמה המחשבה שלו פורייה ויצירתית. "כידוע אני עובד עפ"י 'מדד החיוך' – אני מאמין שאם העובדים לא יחייכו, אזי צריך לעשות דברים אחרת ברמת קבלת ההחלטות. כל עובד אצלנו מקבל את ההרגשה שהוא בעל הבית, ולכן מאוד חשוב לי לשמוע את המרואיין ולראות אם יש לו תובנות מקצועיות על החברה – הצעות לשיפור וכיוצ"ב. יש בקליל רמת שיתוף מאוד גבוהה בין העובדים למנהלים, והדיעה של כל עובד/ת בהחלט נלקחת בחשבון".

צורי דבוש, יו"ר ובעל השליטה בקליל

השאלה הזאת נותנת אינדיקציה עד כמה האדם עשה הכנה לפני שהגיע מכיוון שאם הוא אומר שרוצה לשנות למשהו שכבר קיים זה מראה שהוא לא למד, לא הגיע מוכן. אם כבר עשה שיעורי בית, עשה חיפוש בגוגל ובאתר החברה, התשובה נותנת אינדיקציה לגבי דרך החשיבה והאופי שלו - האם זה אדם שמעז, האם שמרן, האם הרעיון שלו בכלל סביר או מנותק מהמציאות. "אני לא שופט את הרעיון ברמה של האם הוא מדוייק לקליל, אבל הוא כן צריך להיות קשור".

3. ספר לי על דילמה שהיתה לך וכיצד התמודדת עימה מול הכפופים לך והמנהלים שלך? 

השאלה הזאת מאפשרת לראות איך המרואיין/ת מתמודד עם הסביבה. "כשאני שואל את השאלה הזאת חשוב לי שהאדם באמת מבין את הדילמה, שזו באמת דילמה. הרבה פעמים מציגים לי בעיה שהיא בכלל לא דילמה מבחינתי. לאחר מכן אני רוצה לראות איך פתר אותה, איך התמודד והקשיים שהיו לו בדרך. אפילו הדרך שבה הוא מתאר את התשובה - בלהט, בשמחה או ביובש היא אינדיקטיבית. בראיונות עבודה אני מקשיב המון. לטון של המרואיין, לדרך שבה הוא מציג את הדברים, אם יש דברים שהוא מדגיש, חוזר עליהם, עד כמה הוא מדבר בלשון חיובית או בלשון שלילית".