פרשנות
חוק המצלמות הוא תקדים ישראלי בשירות ראש הממשלה
נתניהו מרוויח מחוק המצלמות בכל תרחיש: אם החוק יעבור, ייקבע תקדים תוך קרב עם היועמ"ש ויהיה חשש ממשי לתסיסה בקלפיות. אם החוק ייפסל במליאה - יוכל להאשים את ליברמן. כך או כך, יישמר שיח הזיופים במסגרת קמפיין הגוועלד
גם בחוק המצלמות שאמור להיות מובא מחר לאישור הכנסת מסתמן יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן כאיש שקולו עשוי להכריע. סוג של ניסוי כלים בחצי כוח. לא עם עשרת המנדטים שהסקרים חוזים לו אלא עם החמישה בלבד שסרים כרגע למרותו. וליברמן כהרגלו נהנה ליצור מתח. הוא אומר שיצביע בעד החוק, למרות שהיה רצוי לכרוך אותו בחוק הצבעת חובה. הוא אומר שיצביע בעד החוק למרות שהוא חוזה את הבלגן והאלימות שהוא יחולל. הוא יצביע בעד החוק למרות שמדובר במזימה משותפת של הליכוד והערבים, שנהנים ונבנים פוליטית מהקטטה הזו.
החלטת הממשלה לקדם את החוק עומדת בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהפעם קבע שיש "מניעה משפטית" ולא "יש קשיים משפטיים אך אין מניעה". המשמעות היא מרחיקת לכת. הממשלה מתייחסת לעמדת היועץ כהמלצה בלבד ולא כהנחיה מחייבת. מקרים כאלה אפשריים, אך עליהם להיות נדירים וחריגים. התקדים היחיד עד כה היה בממשלה הקודמת, שחוקקה את חוק ההסדרה. החוק נולד כהצעה פרטית ואומץ על ידי הממשלה בניגוד לדעת היועץ. לכן, שכרה הממשלה עורך דין פרטי שייצג אותה בבג"ץ בעתירות לביטולו של החוק. הסיפור הנוכחי יוביל לתוצאה דומה, כי היועץ לא יגן על החוק אם וכאשר יעבור ותוגש עתירה לביטולו. ובג"ץ, אם העניין יגיע לטיפולו, צפוי לפסול את חוק המצלמות.
מימין: יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וראש הממשלה בנימין נתניהו צילומים: אלכס קולומויסקי
ההתעלמות מהיועץ מקדמת את המציאות הפוליטית והמשפטית שהתניע שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן. היועץ ממליץ, אבל עמדתו אינה מחייבת והממשלה מוסמכת להחליט או ליזום חוק בניגוד לעמדתו. כשמו כן הוא, יועץ בלבד. "עוצו עצה ותופר", נכתב בספר ישעיהו (לגבי חורשי מזימות רעות).
בנוסף, הממשלה מתעלמת מעמדת יו"ר ועדת הבחירות, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון חנן מלצר. נכון שמדובר רק בשופט ולא בבית המשפט, אבל השילוב הזה של דחיית מלצר ומנדלבליט הוא כבר צעד אחד לפני ביטול החובה לציית לפסקי הדין, רעיון שהעלה שר המשפטים אוחנה לפני כניסתו למשרד המשפטים וחזר בו.
"מדובר בהחלטה שאין לה תקדים בתולדות המדינה", נכתב בעמדת המכון הישראלי לדמוקרטיה, "שכן, מעולם לא נחקק חוק בענייני בחירות, מראשיתו ועד סופו, בימים הבודדים האחרונים שלפני הבחירות, ביוזמתה של ממשלה שהיא גם ממשלת מעבר".
ולכך צריך להוסיף: מלבד תקדים בודד שבו יזמה הממשלה את דחיית הבחירות בגלל מלחמת יום כיפור, ממשלות במדינה דמוקרטית אינן מתערבות בחוקי בחירות. פגמים שמתגלים, מטופלים בידי ועדת הבחירות, בידי מפלגות וחברי כנסת, לא בידי הממשלה. עכשיו, כמו אז ביום כיפור, משתמשת הממשלה בחריג של תקופת חירום שנועד גם לעקוף את ועדת ההסכמות – הצורך בהסכמת האופוזיציה לחקיקה דרמטית בתקופת ממשלת מעבר.
הכאוס בדרך
ההתנגדות של מלצר ומנדלבליט, וגם של הנשיא ריבלין, אינה נשענת על פגיעה חוקתית, אלא על כאוס ואנדרלמוסיה שישתררו בהיעדר כללים ושליטה על אדריכלי טוהר הבחירות מטעם עצמם ומפלגותיהם. אלה יפשטו על הקלפיות מצוידים במצלמות, וגם במיטב גינוני הנימוס והאדיבות שמאפיינים את השיח הפוליטי בישראל.
החוק החדש יכול להוביל למצב שבקלפי יהיו בין 5 ל־30 מצלמות, שכל אחת תתעד מזווית אחרת. אז לפני הדחיפות והמכות על המיקום הנוח יותר לצילום, תוצרי המצלמות לא יהיו אחידים ולא ראויים כראיה משפטית למקרה של תלונה על זיופים. על כך התנהל אתמול ויכוח משפטי בישיבת הממשלה בין שר המשפטים לבין היועץ.
מי באמת מזייף
כאמור, ההתנגדות המשפטית אינה נשענת על פגיעה חוקית או חוקתית בזכויות, כמו פרטיות או חשאיות הבחירות, אלא על הפרוצדורה החפוזה שתזרע אנדרלמוסיה. וחוץ מזה ראוי להקדים לחוק כזה מחקר, למשל בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין צילום לבין הרתעת בוחרים בכלל ומקבוצות מיעוט בפרט.
לכן, אין שום סיבה אמיתית שלא להסתפק כרגע בהיערכות המתוגברת פלוס מצלמות תקניות שאותה הציע מלצר. בדמוקרטיה מתוקנת, המדינה, באמצעות ועדת הבחירות, אחראית לטוהר הבחירות - ולא הממשלה. אבל נתניהו מעוניין להותיר את שיח המצלמות והזיופים על סדר היום. זה בוודאי עדיף על עוד הדלפות מתיקיו. מי יודע מה צופן לו הפלג אחרי אדלסון. וזה טוב כדי לדרבן את תומכיו לצאת לקלפיות אל מול הערבים שלא רק נוהרים, אלא גם מזייפים.
המשטרה, שנדרש זמן וזירוז כדי שתתחיל לטפל בחשדות לזיופים בבחירות שהתקיימו לפני חמישה חודשים, טרם סיפקה נתונים. לכן כל צד זורק על האחר את החשדות. בכל מקרה, חמש קלפיות הועברו למשטרה בידי מלצר ועוד שבע קלפיות שצולמו בידי הליכודניקים במגזר הערבי. עד כה, התגלו בשתי קלפיות הטיות חשודות לטובת הליכוד ובאחת לטובת ש"ס. נכון שהערבים והחרדים הם החשודים המיידיים, אבל כרגע, תוצאות האמת מצביעות דווקא על הליכוד.
