מקום 5: יחיא סנוואר וחסן נסראללה - מכתיבים סדר יום

אחת התמונות הזכורות של קמפיין הבחירות הנוכחי היא של ראש הממשלה נתניהו מתפנה מהבמה באשדוד בשל ירי טילי חמאס. זוהי נקודת שיא בשנה האחרונה שהבליטה את מנהיגותו של יחיא סנוואר, מנהיג חמאס בעזה, שמנווט את העימות מול ישראל ושולט בגובה הלהבות: ברצותו ההפגנות בגדר וניסיונות החדירה מתעצמים, וברצותו הוא שולח את אנשיו כדי לצמצם את החיכוך - בדרך כלל, כדי לרצות את המתווכים המצרים.

סנוואר (57), אסיר ביטחוני לשעבר שמכיר היטב את החברה הישראלית, מוביל קו נוקשה אך גם פרגמטי. לפני כשנה, בראיון תקשורתי נדיר, חשף את אסטרטגיית הפעולה שלו: לא למלחמה כוללת בנוסח "צוק איתן", שהחמאס עדיין מנסה להתאושש ממנה, כן להליכה עד הקצה בניסיון להשיג הקלות במצור על עזה.

יחיא סנוואר וחסן נסראללה. ב־2019: שולטים בגובה הלהבות בגבולות צילום: איי פי, ashraf amra

בחודשים האחרונים סנוואר לא סטה ממדיניות זו, ויכול לסמן כמה הישגים. במרץ ובמאי, חמאס לא נרתע מלהיכנס לשני סבבי לחימה קצרים אך אינטנסיביים מול ישראל; בבולט שבהם, שנערך בקיץ האחרון, שוגרו לשטח ישראל לא פחות מ־700 פצצות מרגמה ורקטות שהרגו ארבעה ישראלים, המספר הגדול לסבב בודד מאז "צוק איתן".

לישראל יש אינטרס לא להיכנס לעימות כולל, וסנוואר ואנשיו ניצלו את היעדרה של תגובה ישראלית נחושה לטרור העפיפונים. בכך חידד חמאס עוד יותר את הוויכוח הפנימי בישראל לגבי מחויבות המדינה לסייע לתושבי עוטף עזה שאדמותיהם עלו באש ושהפגינו את תחושתם הקשה ש”דין העוטף אינו כדין תל אביב”.

לפי הערכות המודיעין הישראלי, בידי חמאס יש כיום כ־20 אלף מרגמות ורקטות, רובן לטווח קצר ובינוני — מה שיאפשר, במקרה של עימות עם ישראל, כמה שבועות של ירי. בהיבט זה סנוואר פועל נמרצות לשיקום היחסים בין חמאס לבין טהרן, שנפגעו בשל מלחמת האזרחים בסוריה והתייצבות חמאס נגד משטר אסד. בהצהרותיו האחרונות הוא לא הסתיר את ההתקרבות המחודשת למשטר האייתולות, והדגיש כי זרם הציוד הצבאי והמזומנים מטהרן לחמאס חוּדש כבעבר.

ההסדרה הזמנית שאליה הסכים סנוואר נסמכת על ראייתו לטווח הארוך. חמאס לא רק מנסה לשמר את שלטונו ברצועה, אלא שואף להגביר את אחיזתו בגדה, ומכוון ליום שאחרי הסתלקותו של אבו מאזן; במילים אחרות, סנוואר רוצה שקט בעזה כדי להתמקד בגדה. בחודשים האחרונים השקיע חמאס מאמץ אדיר בהקמת תשתיות טרור שיסייעו להגשים את מטרותיו בגדה. מצוקת המזומנים של הרשות, עקב סירובה לקבל את הכספים המקוזזים מישראל, מסייעת לו לגייס סוכנים באזורים הנשלטים על ידי אבו מאזן.

למרות ההצלחות, חמאס נמצא במצב לא פשוט. סבב הלחימה מול ישראל במרץ נערך בעיצומן של הפגנות עממיות חסרות תקדים נגד שלטונו, החמורות ביותר מאז תפס את השלטון ב־2007. תחת הסיסמה "אנחנו רוצים לחיות" יצאו עזתים לרחובות והתעמתו עם כוחות הביטחון של חמאס. אלו, מצדם, דיכאו את המחאה בברוטליות חסרת רחמים, כשהם עוצרים ומכים מפגינים, פעילים ועיתונאים שנחשדו בליבוי המחאה. לפי חלק מההערכות, חמאס יזם את העימות עם ישראל כדי להסיט את הלחץ מהאירועים הפנימיים. גם העימות במאי פרץ לאחר שחמאס התעקש כי לא קיבל את הכספים המובטחים לו, עוד איתות לחומרת מצוקתו הכלכלית בהיעדר הכספים מקטאר.

עפיפונים ששוגרו לעוטף עזה. חמאס חידד את הוויכוח הפנימי בישראל צילום: גדי קבלו

גם אם לעת עתה חמאס הצליח לשפר את מצבו הכלכלי ולהצניע את המחאה, תסיסת העזתים לא הולכת לשום מקום: היא תתחדש אם ההסדרה לא תצלח, ואם חמאס לא יפגין אחריות שלטונית ויקל את סבלם. כרגע סנוואר לא מציע להם יותר מסיסמאות על המשך המאבק בישראל: תחת שלטון חמאס יותר ממחצית התושבים הבוגרים מובטלים, כשבקרב הצעירים שיעור האבטלה נאמד ב־70%; נתוני העוני ברצועה נעים סביב 60%.

הבעיה הגדולה של סנוואר היא שבקרב תושבי הרצועה מתחזקת התפיסה שחוץ מהמצור הישראלי־מצרי, לחמאס יש חלק נכבד בהרעת המצב הכלכלי, לנוכח הכבדת נטל המסים, התרחבות השחיתות והפניית המשאבים להתעצמות צבאית במקום לפרויקטים שיניבו רווחה. לפי שעה שלטונו של סנוואר בעזה יציב — אך אם יחול שינוי במצב, הוא לא יהסס להפנות את ארסנל הרקטות שלו לעבר ישראל.

חסן נסראללה עדיין חי ובועט מהבונקר

גזרה נוספת שהתחממה במהלך השנה האחרונה על אש קטנה היא גבול הצפון. 13 שנים אחרי שנכנס לבונקר בביירות, אותת חסן נסראללה כי הוא עדיין חי ובועט. התזכורת הראשונה לכך הגיעה במבצע “מגן צפוני”, שאישר את מה שחששו ממנו תושבי גבול הצפון במשך שנים: מאז 2006 עמלו אנשי חיזבאללה לחפור מנהרות התקפיות לתוך שטח ישראל כדי להשתמש בהן במהלך העימות הבא.

פירוק חיזבאללה מהמנהרות היווה מכה מבצעית קשה לארגון השיעי, וכמוהו גם תקיפת הרחפן הישראלי באוגוסט, שחשפה אתר המשמש אותו לדיוק טילים במעוזו בדרום ביירות. על ההתקפה הזו בדאחיה ועל תקיפת פעיליו מדרום לדמשק התקשה נסראללה להבליג. האיום של המנהיג השיעי הכניס את אזור הצפון לדריכות ושיבש את שגרת החיים שם. בסופו של דבר חיזבאללה ירה טיל נ"ט סמוך לאביבים, כתגובה, והאירוע הסתיים ללא נפגעים בקרב חיילי צה”ל.

רצף האירועים הללו הוא בגדר נורת אזהרה לצפוי בהמשך, שכן במוקדם או במאוחר תידרש ישראל לטפל בארסנל של יותר ממאה אלף רקטות וטילים העומדים לרשותו של הארגון השיעי, בסיוע נדיב מצד הפטרון מטהרן. מאגר עצום זה של טילים מאיים על כל נקודה בישראל, ולכן מעריכים בשני צידי הגבול כי העימות הבא יהיה נרחב יותר מזה של מלחמת לבנון השנייה. לכך יכולות להיות משמעויות כלכליות גדולות במקרה שנתחים נרחבים מהמשק הישראלי, ובייחוד בצפון, ישותקו.

חיזבאללה, שבעבר זכה לביקורת כי הקים “מדינה בתוך מדינה” והתמקד רק בפעילות צבאית, הפנים את הלקח: בשנים האחרונות הוא הרחיב את תחומי ההשפעה שלו בלבנון, בדגש על התחום הכלכלי. כיום שולט הארגון בחלקים נרחבים של המשק הלבנוני, כולל במגזרי הבריאות, התעשייה, התקשורת ומעברי הגבול.

מבחינת נסראללה, החשבון עם ישראל פתוח. הוא ימתין לשעת כושר כדי לפתוח מחדש את החזית, אם כי נכון לעכשיו סדר העדיפויות שלו נמצא במקום אחר. מאז התערבותו של הארגון במלחמת האזרחים בסוריה הוא ספג מכה אחר מכה: הוא איבד אלפי לוחמים במטרה להשאיר את בשאר אסד על כיסאו וגם ראה את קופת המזומנים מתדלדלת לנוכח ההוצאות הצבאיות הגוברות. במקביל, לחץ הסנקציות הגובר מצדו של ממשל טראמפ הן על איראן והן על המערכת הפיננסית בלבנון הנחית עליו מהלומה כלכלית קשה. למרות זאת, חיזבאללה נותר האיום הצבאי הגדול ביותר על ישראל, והספירה לאחור לקראת העימות הנרחב הבא כבר נמצאת בעיצומה.