הזדמנות אחרונה לעצור את הביביזם

"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר פרט לכל האחרות שנוסו". בפרפראזה על הדברים האלה של וינסטון צ'רצ'יל, אפשר לומר שבחירות שלישיות הן האופציה הכי גרועה, פרט לכל האופציות הריאליות האחרות שנשקלו בשבועות האחרונים.

קשה לקבוע אם ההכרעה של ראשי כחול לבן, ישראל ביתנו והעבודה נבעה משיקולים פוליטיים, אישיים או ערכיים. אבל בתוצאה יש מרכיב ערכי חשוב: המערכת הפוליטית לא היתה מוכנה לאפשר לבנימין נתניהו להרכיב ממשלה, למרות שלל הפיתויים שהוא הניח לפתחם של בני גנץ, אביגדור ליברמן ועמיר פרץ.

כן, המחיר של בחירות שלישיות למדינת ישראל ואזרחיה הוא כבד ביותר, אבל המחיר של כינון ממשלה בראשות נתניהו עלול להיות כבד פי כמה. בית המשפט יקבע אם נתניהו אשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, אבל אין צורך בבית משפט כדי לקבוע את אחריותו של ביבי להפצת הביביזם; והביביזם הרסני, כאוטי ומסוכן יותר לדמוקרטיה מהסעיפים הקשים בכתב האישום שהגיש היועץ המשפטי לממשלה. 

שלט בהפגנה נגד המשך שלטון נתניהו בתל אביב צילום: יאיר שגיא

ביבי שחרר מהבקבוק את השדים המאיימים להרוס את הדמוקרטיה. ההתקפות המכפישות שלו על המשטרה והפרקליטות ועל התקשורת החופשית הפכו במהירות להסתות אישיות חסרות מעצורים נגד בכירים ועיתונאים. ביבי ובנו נתנו את האות להצפת השיח הציבורי בשקרים ובעלילות, ובבריונות אלימה שגלשה ועוד תגלוש לרחובות.

מהסמוטריצ'ים ומשרתיהם ועד מלחכי הפנכה אמיר אוחנה, מירי רגב ושאר חסרי החוליות – כולם קיבלו את האלימות של האב, הבן ורוח הקודש, כהיתר, או אולי פקודה, להסתער, לצאת לקרב שעלול להיות עקוב מדם נגד שלטון החוק, נגד התקשורת, נגד הדמוקרטיה.

לכן, ההכרעה ללכת לבחירות שלישיות איננה נוראה כל כך. בחירות שלישיות הן אמנם הזדמנות של ביבי למחוץ את קיני ההתנגדות לחלומו הקיסרי, אבל גם הסיכוי האחרון לעצור את הביביזם, המחלה האוטו־אימונית שמאיימת לחסל אותנו.