האם השופט אלרון יועיל לאפי נוה?

"ככל שיתברר כי המידע שהתגלה בחיפושים המוקדמים והלא חוקיים עמד בבסיס הבקשות למתן צווי החיפוש, יש לדחותן", כך כתב אתמול (ד') שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון.

והמשמעות דרמטית: הוא למעשה מורה לבית המשפט השלום לדחות את הבקשות לצווי חיפוש בניידים של יועצי ראש הממשלה יונתן אוריך, עופר גולן וישראל איינהורן. זאת, מאחר ש"אין חולק כי החיפוש המוקדם במכשירי הטלפון הניידים של המבקשים בוצע ללא צו שיפוטי".

יונתן אוריך ועופר גולן צילום: יואב דודקביץ'

בכך הצליחו פרקליטי החשודים, עמית חדד, ליאור אפשטיין ומאיר ארנפלד, להגן על פרטיות לקוחותיהם מפני צווי השלום והמחוזי. ועכשיו השאלה היא האם פסיקת אלרון תועיל גם לראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה שצווי החיפוש בעניינו ניתנו לפני פרסום מתווה האיזונים של אלרון. למרות שהסוסים כבר ברחו מהאורווה, ייתכן שתהיה לפסק הדין השפעה על קבילות הראיות.

אלרון, ביד אחת, מחזיר את הדיון לשופט השלום ומצייד אותו בהנחיות חדשות כיצד לאזן בין מיצוי החקירה לבין פרטיות החשוד, ואילו בידו השנייה הוא גם מספק את התשובה לבקשות: "יש לדחותן", ככל שיתברר כי המידע שמבסס את הבקשות מקורו בדיג מוקדם ולא חוקי.

אפי נוה צילום: ראובן קסטרו

מתווה אלרון הוא דו־שלבי: ראשית, יש לבחון האם הבקשות למתן צווי החיפוש מבוססות על מידע שהושג בחיפוש לא חוקי, ואם כן, יש לאזן בשלב השני בין האינטרסים המנוגדים. למשל ככל שהעבירה חמורה יותר, ייסוג ערך הפרטיות. במקרה אוריך ושות' מדובר בעבירת הטרדת עד ונראה שלדעת אלרון, לא מצדיקה עבירה זו את המחיר הכבד ברמיסת הפרטיות. אצל נוה מדובר בשוחד. ככל שהסעיף חמור יותר גובר הסיכוי שאינטרס מיצוי החקירה יאפיל על ערך הפרטיות. ולכן, הניסיון להציב את החומרה הנגדית בדמות השמועות על הדלפות רגישות במיוחד מהנייד של נוה — לחזק את ההרתעה המשפטית אל מול המשטרה בבואה לפלוש לניידים ללא צו.