תוכנית המאה להצלת נתניהו

1. מחיר חילוצו של נתניהו מאימת הדין

אם עד היום חשבנו שחילוצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כרוך רק במחירים פנימיים כזריית שיסוי ושנאה ומאמצי חיסול המשפט והתקשורת, מסתבר שצפויים גם מחירים חיצוניים. 

הדיון בסיפוח הבקעה היה רק הפרומו. מחרתיים, בטיימינג נפלא - במקביל למועד המתוכנן לאישור הקמתה של וועדת הכנסת במליאה - הזמין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ את נתניהו ואת יו"ר כחול־לבן בני גנץ לוושינגטון, לעדכון לקראת פרסום תוכנית המאה. 

רה"מ בנימין נתניהו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ויו"ר כחול לבן בני גנץ צילום: AFP, EPA

לאמריקאים נמאס מסיבובי הבחירות הבלתי נגמרים כאן והם רוצים שלום עכשיו. טוב, לא בדיוק שלום ולא בדיוק עכשיו, אבל סדר יום נוח יותר לנתניהו וטראמפ. וצריך לראות מה יעשו הפלסטינים, כחול־לבן ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין שמולכדו כולם בתמרון שנרקח בבית הלבן. הפלסטינים ממולכדים מזמן כי אף אחד לא באמת סופר אותם. כחול־לבן כבר הושיטו את ראשם לחבל ונכון למועד כתיבת שורות אלה עדיין שוקלים אם גנץ ייסע. ואדלשטיין? הוא קיבל הזדמנות פז לדחות את הקמת ועדת הכנסת - האם זה העיתוי לפתוח בהליכי הסרת החסינות בדיוק כשהנאשם עומד לסיים את הסכסוך ההיסטורי?

סיום הסכסוך הוא כמובן מבורך. אם טראמפ וביבי יביאו אותו מגיע להם פרס נובל, פסלון חסינות וקופסת אתרוג מזהב. אבל הסיכוי להבערת האזור גבוה בהרבה מהסיכוי להסכם. תוכנית המאה שמתדפקת על השער לא תביא את השלום המיוחל, אבל לפחות תגזול את סדר היום מדיוני החסינות, ואולי גם את הדיונים עצמם.

2. חברי הכנסת לכודים באינטרסים סותרים

טראמפ ונתניהו חולקים נקודות דמיון לרוב. שניהם רפובליקנים; שניהם חשים נרדפים בידי התקשורת והמשפט; שניהם מצטיינים בגסות רוח ולשון כלפי יריבים פוליטיים. בשבוע שעבר כינה טראמפ חברת קונגרס דמוקרטית "אידיוטית", ונתניהו לעג לגמגום של בני גנץ. שניהם לא מאמינים במשא ומתן עם הפלסטינים, אלא בהנחתת תוכנית "מאה" על ראשם. ושניהם עומדים בפני סוג של משפט פוליטי, בפני הליך "מעין שיפוטי" שמנוהל בידי פוליטיקאים. טראמפ נשפט בסנאט וצפוי לזיכוי בגלל הרוב הרפובליקני. נתניהו לא צפוי לזכות בחסינות בהעדר רוב פוליטי לאישורה. בשני המקרים מנוהל ההליך כפארסה שבו פוליטיקאים אמורים לשרת מערך ציפיות סותר – גם לדון בלב פתוח ונפש חפצה, וגם להחליט לפי ההשתייכות הפוליטית־מפלגתית.

המקור ההיסטורי והמשטרי שונה בין ארה"ב לישראל. בארה"ב התפיסה היא שאין להדיח נשיא בידי הרשות השופטת. את ישיבות הסנאט מוביל בשגרה סגן הנשיא, למעט ישיבות הדחה בגלל ניגודי העניינים שמקזזים זה את זה – מצד אחד יש לו אינטרס להגן על הבוס שלו ומצד שני הוא ירוויח ישירות מהדחתו. בכל מקרה, את ישיבות ההדחה מנהל נשיא בית המשפט העליון שמקפיד לפחות על הליך נאות. בישראל דיוני החסינות מתנהלים על "טהרת" הפוליטיקאים אבל הם אינם סוף פסוק, והנאשם ייתן את הדין במוקדם או במאוחר בבית המשפט. בארה"ב דחיית ההדחה מבטלת את המשפט. בישראל היא רק דוחה אותו.

אגב, לשני ההליכים האלה בסנאט ובוועדת הכנסת אפשר להוסיף גם את ועדת הבחירות בישראל שדנה בפסילתם של מועמדים לכנסת. בראשה שופט בית משפט עליון, וחבריה פוליטיקאים. בעבר היו מקרים בודדים של חברי כנסת ישרים ומעמיקים שבחנו לעומק בקשות לפסילת רשימות ומועמדים, ולעיתים אף הצביעו בניגוד לעמדה המפלגתית המצופה מהם. בשנים האחרונות נלמד הלקח, ולוועדה משובצים חברי הכנסת שנאמנותם גוברת על יושרם, ובכוחם להתגבר על המצפון ולהצביע לפי המצפן.

3. האם הכנסת הבאה תוכל להחזיר לנתניהו את החסינות?

האם הכנסת הבאה תוכל לשנות את ההחלטה שהתקבלה בכנסת הנוכחית? אם החסינות תוסר כעת בדיונים שאמורים להיפתח בסוף השבוע, ונתניהו יביא 61 מנדטים בבחירות במרץ - האם תוכל הכנסת הבאה להשיבה ולמגן שוב את נתניהו? ולהיפך – אם החסינות תוענק כעת, מה שפחות סביר, האם הכנסת הבאה תוכל להסירה?

השאלה הזו לא הוכרעה עדיין במשפט הישראלי, אם כי השופט אהרן ברק בסיבוב השלישי של עתירות ח"כ רפאל פנחסי השמיע את דעתו בהערת אגב: "אין קושי, מבחינתם של דיני החסינות, לגרוס, כי ניתן לשוב אל הכנסת ולבקש ממנה שנית נטילת החסינות, אני רואה קושי ניכר, מבחינתם של דיני החסינות, לגרוס, כי ניתן לחזור לכנסת ולבקש ממנה לחזור בה ממעשה נטילה שכבר נעשה. משניטלה החסינות, דינו של אותו חבר כנסת כדין כל אדם. מהיכן נובע כוחה של הכנסת ליצור, בדרך החלטה, חסינות חדשה, שהחוק לא קבעה?"

כלומר, הכנסת הבאה מוסמכת להסיר חסינות שניתנה בכנסת הנוכחית, אבל אינה מוסמכת להעניקה שוב אם הוסרה. זו דעתו של ברק, אבל לא בהכרח דעתו של בג"ץ הנוכחי, וחלפו הזמנים שניתן היה להסיק בוודאות שתתקיים חפיפה מלאה בין השניים.