הפתרון החברתי למחדלי רפורמת הקנאביס

רפורמת הקנאביס של משרד הבריאות מנסה להתאים לחולים הנזקקים לקנאביס זנים מוגדרים, בהתאם להתוויות רפואיות שונות, ומנסה גם להבטיח שהקנאביס יהיה איכותי ונגיש - אך משיגה בדיוק את ההפך. רפורמה זו, המכונה "מדיקליזציה", הפכה למנגנון ביורוקרטי מסובך שמקשה על חולים למצוא את הזן המועיל להם. במקביל, היא ממסחרת ויוצרת שוק קנאביס מלאכותי, בו ההכרח למכור דרך בתי המרקחת והמאבק על כך בין המדינה וחברות הקנאביס, הביא לשלל בעיות בזמינות ובאיכות הקנאביס ולעליית מחירים לחולים.

חממות קנאביס רפואי

הפתרון למחדלים אלו איננו במסחור נוסף של שוק הקנאביס הרפואי, אלא באימוץ והתאמה של מודל "מועדוני הקנאביס הספרדיים". מודל זה נולד משטח אפור בחוק הספרדי, שבאמצעותו התאגדו אנשים לגידול פרטי של קנאביס ובכך נמנעו מהצורך לפנות לשוק השחור. אבל, כך גם לא נדרשה לגליזציה מלאה. מודל זה, שהפך פופולרי באירופה, מציע פתרונות למחדלי הרפורמה ואימוצו יאפשר לחולים אוטונומיה רבה יותר על בריאותם ובקרה ישירה על איכות הקנאביס שהם צורכים.

לצד זאת, המודל יאפשר למדינה לצמצם סיכונים לבריאות הציבור שעשויים להתפתח דווקא משוק קנאביס ממוסחר, הגורם מספר אחת לעלייה בשימוש מזיק. בנוסף, למודל זה פוטנציאל לתרומה כלכלית רבה יותר למשק, מאשר ריכוז התחום בידי מספר בודד של חברות.

כיצד יראה מודל ישראלי של מועדוני קנאביס? ראשית, התאגדויות קנאביס רפואי יהיו רשומות כמלכ"ר בעל הסכם חברים וחוקה, ויהיו חברים בהם רק בעלי רישיון רפואי תקף, או אפוטרופוסים לכאלו. להתאגדות יהיה ועד מנהל בעל אחריות משפטית שיציג שקיפות מלאה בפני הרגולטור. המתחמים הפיזיים והרעיוניים של ההתאגדות יהיו סגורים בפני הציבור הכללי, וכדי להקים התאגדות יידרש מינימום חברים שיקבע הרגולטור. כל חבר התאגדות ישלם דמי חבר חודשיים כפי שתקבע ההתאגדות, או יגדיר הרגולטור.

עקרון בסיס לכל התאגדות יהיה, שההיצע יותאם לצרכים ולא להפך. כמה קנאביס תגדל כל התאגדות? סך וסוג ההתוויות הרפואיות של חברי ההתאגדות הוא שיקבע את כמות הצמחים והתוצרים, והרגולטור יגדיר חריגה אפשרית כדי להבטיח מענה למחסור, או לצרכים ייחודיים. למשל, התאגדות שחבריה נדרשים ליותר שמן קנאביס תקבל היתר לכמות צמחים רבה יותר. אילו זנים יגדלו ההתאגדויות ואילו מוצרים ייצרו? ההחלטה על כך תישאר לקביעת חברי ההתאגדות. הרגולטור יעסוק בתקנות שיגדירו תכולת גג של THC, או יפקח על שימוש במדבירים ולא יעסוק בכפיית תקנים תעשייתיים שקידמו החברות המסחריות.

כדי למנוע ניצול של התאגדויות הקנאביס למטרות מסחריות, הן לא תוכל לחלק רווחים, או לצבור הכנסות. במקום זאת, ההתאגדויות יחויבו להשקיע רווחים, אם יהיו, בפעילות ההתאגדות, או בתרומה לגופים העוסקים במחקר רפואי. עודפי ייצור לא יופנו לשוק המסחרי, אלא ימכרו לגופים לא מסחריים, כגון מוסדות אקדמיים, או להתאגדויות שכנות שנקלעו למחסור, וזאת רק כדי לסייע בבעיות היצע ובכמויות מוגבלות שיקבע הרגולטור.

מודל התאגדויות קנאביס יפתור את בעיות הזמינות האיכות והמחיר, הבעיות המרכזיות שיצרה רפורמת הקנאביס, ויבטיח בכך את טובת החולים ואת שיקולי בריאות הציבור. במודל כזה המדינה לא תזדקק לפקח על מחירי הקנאביס, פיקוח שחברות מסחריות יאבקו בו תמידית על גב החולים. ומה בנוגע לחברות הקנאביס המסחריות? שורות הרווח שלהן לא צריכה לבוא על חשבון החולים. הן מוזמנות לחפש רווחים בשוק הייצוא, אם הן מאמינות ששם טמון הכסף, או להתמקד בפיתוח "קופקסון" חדשה מבוססת קנאביס. השורה התחתונה היא שהאינטרס המסחרי שלהן מתנגש באינטרסים של החולים ושל בריאות הציבור. "מועדוני הקנאביס הספרדיים" הם פשרה טובה עבור המדינה והחולים, ופשרה פחות טובה לשורת הרווח של חברות הקנאביס. עתה נותרה השאלה – ממי למדינה איכפת יותר?

הכותב הוא ד"ר ליחסים בין לאומיים וחקר את הפוליטיקה של המלחמה בסמים ומדיניות הסמים הבין לאומית.