משבר הקורונה: מה ניתן ללמוד מהיפנים?

אחד הדברים שלמדנו מאז תחילת התפרצות מגיפת הקורונה הוא שמדינות מתמודדות עם המשבר בצורה שונה ברמת היערכות מערכת הבריאות ותשתיות הקיימות באותה מדינה.

לעומת אירופה ובמיוחד ספרד ואיטליה, נראה כי במדינות אסיה המצב שונה והן מצליחות לחזור אט אט לשגרה מסוימת. סין, אשר בה פרץ לראשונה הנגיף והתגלה לעולם בתחילת פברואר, נמצאת בתהליך מדורג של חזרה לשגרה. במקביל, טאיוואן, סינגפור ויפן שומרות על קצב התפשטות מרוסן המאפשר להן למנוע מצב של השבתה כללית של המשק ונראה כי אופן ניהול המשבר שונה וכנראה שננקטו צעדים שצלחו.

ראוי לנו לבדוק כיצד מדינות באסיה הצליחו בהתמודדות עם הנגיף, להמשיך לקיים משק פעיל ולא מושבת וללמוד מהמודלים הללו על מנת ליישמם בישראל. הדוגמה היפנית בהחלט ממחישה את ההתמודדות הנכונה במשבר כה קיצוני.

ביפן חיים כ- 130 מיליון תושבים כאשר אם בודקים את מספר החולים במדינה הרי שנכון לכתיבת שורות אלה הוא עומד על 1796 חולים, ו- 57 איש מתו ממנה. מספר החולים שהחלימו מהנגיף עומד על 301 איש (היפנים משקללים בנתונים את חולי הספינה "דיאמונד פרינסס" בנפרד).

היו שטענו כי הנתונים אינם משקפים את המציאות בפועל במדינה, על מנת לשמור על הסיכוי כי הוועד האולימפי אכן יקיים את המשחקים האולימפיים כמתוכנן. אלא שהוועד בהחלטה דרמטית דחה את מועד האולימפיאדה לקיץ 2021, יפן המשיכה לפרסם נתונים על היקף החולים.

הממשלה אמנם סגרה בתי ספר לפני חודש, ביטלה אירועים גדולים והורתה על סגירת פארקים ומוזיאונים אך נכון לכתיבת שורות אלה וכמובן הדברים עלולים להשתנות, יפן לא הטילה סגר מלא על המדינה ואין הנחיות לבידוד אך יש הנחיות להישאר בבית.

ראש ממשלת יפן אבה שינזו בנאום לאומה בעקבות משבר ה קורונה צילום: גטי אימג'ס

ניתן לתת פירושים נוספים מדוע עד כה הצליחה יפן לשמור על מספרי חולים נמוכים בצורה קלה יחסית למדינות מפותחות אחרות? ישנם היבטים תרבותיים המושרשים באומה היפנית ובאתוס החברתי התורמים לכך:

• מגע כטאבו: מגע ביפן נחשב טאבו, ודאי במקומות ציבוריים. ביפן אין מחוות של חיבוקים ונשיקות במפגשים, אין מגע וקרבה בניגוד לדביקות הישראלית שנחשבת כרגע לסכנה קיומית.
  

• משמעת וצייתנות: הצייתנות האינהרנטית של העם היפני המאוד ממושמע המקשיב ומציית להוראות. כל הוראה או הנחיה מבוצעת ללא יוצא מן הכלל. למעשה יפן לא בהסגר ולא בבידוד אך אם ניתן להפחית את הסיכון ביציאה החוצה, הרי שהיפנים יישארו בבתים.
  

• חבישת מסיכה: המראות המוכרים לנו ממדינות אסיה, עוד הרבה לפני ימי הקורונה אינם מקרה. בניגוד למקובל לחשוב, כי היפנים חובשים מסיכה כדי לא להידבק והרי ההפך הוא שהיפנים חובשים מסיכות כדי לא להדביק את הסביבה כאשר היפני מרגיש מצונן או חולה. הרכבות ביפן עמוסות מאד, הרחובות עמוסים והאתוס היפני דוגל בהתחשבות באחר ולא להתמקד ב"אני כיחיד". לכן, במציאות שחבישת מסיכה היא עניין שבשגרה, לא היה צריך הרבה כדי לשכנע את היפנים לצאת עם מסיכה מהבית עם התפרצות המגיפה.
  

• היגיינה וניקיון: היפנים ידועים כאסטטיים ונקיים ונוהגים לרחוץ ידיים מגיל מאד צעיר לילדים הקטנים. בכל מסעדה ובית קפה מקבלים מגבות לחות(OSHIBORI) לניגוב הידיים לפני אוכל או הקפה. הרחובות נקיים וממורקים הרבה מעבר לסטנדרט המקובל במפותחות שבמדינות המערב. רחיצת ידיים היא דבר שבשגרה, מגבות לחות, בית מצוחצח וחליצת הנעליים בפתח, כל מה שהמערב גילה לאחרונה, הם מקיימים כבר מאות שנים כחלק מאורח החיים והתרבות היפנית.
  

כמובן שהבדלים התרבותיים בין ישראל ויפן רבים וקיצוניים, ואנו הישראלים שמאד מוכרים כאנשים חמים, ומחוות מגע חיבוק ונשיקה הם עניין שבשגרה. אולם כדאי לנו לסגל מספר דפוסי התנהגות שיסייעו לישראל לחזור למסלול שגרה לפחות חלקי וכך למנוע עד כמה שניתן את הפגיעה האנושה של וירוס הקורונה על המשק הישראלי.

הכותבת היא מומחית ליפן והיא בעלת חברת vfjapan המתמחה בקשרים עסקיים ושיתופי פעולה עם יפן