הפקרות תקציבית: נתניהו וכחלון דואגים דווקא למי שמשתכר עשרות אלפי שקלים

ההחלטה האחרונה של נתניהו וכחלון הוכיחה כי הקורונה פוגעת גם בעמוד השדרה, לפחות של פוליטיקאים. אין ספק שהסיוע לעצמאים היה עד כה נמוך מדי, אבל ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר, מבלי שנוהל על כך שיח מקצועי רציני, היא לא פחות מהפקרות תקציבית לאומית.

לפי ההחלטה החדשה, עצמאי שהכניס עד מיליון שקל והפסיד למעלה מ-25% מרווחיו כתוצאה ממשבר הקורונה ומהגבלות הממשלה, יקבל פיצוי עד לתקרה של 10.5 אלף שקל. כלומר, המדינה החליטה כעת לחלק כסף ללא הבחנה גם למי שעדיין מרוויחים מאות אלפי שקלים בשנה.

צילום: אלכס קולומויסקי

ההחלטה הזו מצטרפת לשלל החלטות הזויות מהשבוע האחרון, ביניהן מתן 500 שקל לילד, ללא קשר להשפעת הקורונה על המשפחה או למצבה הכלכלי, והרחבת המענקים לנכים ואפילו לנכי צה"ל שכלל לא מושפעים מהאירוע. אבל, בעוד שבמשרד האוצר ידעו למתוח בזריזות ביקורת על ההחלטות הפופוליסטיות המובהקות של נתניהו על דמי הפסח לילדים ולנכים (החלטה שלגביה עודכנו שעות ספורות לפני פרסומה), השתיקה של פקידי האוצר כעת ביחס להחלטה לסיוע לאוכלוסיות החזקות ביותר רועמת.

ארגוני העצמאים חוגגים עכשיו ניצחון משמעותי. האם זו גאוותם? האם מלחמתם הייתה לשמור על השמנת של העשירון העליון במדינה מפני פגיעה מצומצמת בהכנסותיהם? כמובן, עד כה הרף לקבלת הפיצוי אצל עצמאים עמד על תקרת הכנסות של 20 אלף שקל בחודש. זה אמנם רף נמוך מאוד, נמוך מדי, אבל הקפיצה הבלתי מוסברת לרף הכנסה חייבת של 83 אלף שקל בחודש היא לא פחות מפופוליזם זול וחסר אחריות של נתניהו שלא מוכן להתמודד עם ביקורת בימים אלו של משא ומתן על הרכבת ממשלה, ושל כחלון שככל הנראה פשוט איבד עניין במשק הישראלי, ולא פחות מרשלנות מקצועית של פקידי המדינה שאמורים לרסן ולו במעט את הצמד הזה.

ההחלטה המבישה הזו מצטרפת להחלטת מיסוי תמוהה אחרת – להפסיק את מיסוי שווי הרכב עבור שכיר שהחזיר את הרכב שקיבל ממעסיקו. צריך להבהיר שמדובר בהחלטה הוגנת בסופו של דבר, אבל מטרידה בימים אלה. מעבר לעובדה ששוב מדובר בהגנה על אוכלוסיות חזקות (שחבריהן מקבלות רכב מהמעסיק), עולים סימני שאלה לגבי הזמן הניכר שהקדישו לכך פקידי הממשלה והארגונים השונים, בזמן שיש אינספור בעיות מיסוי וקשיים לאוכלוסיות נזקקות בהרבה.

אמנם הסיוע הכולל שמחלקת הממשלה עומד על כ-80 מיליארד שקל (כולל הלוואות מהבנקים, חשוב לזכור) אך זה עדיין סכום לא גבוה ביחס להיקף הפגיעה חסר התקדים במשק. במצב כזה, מן הראוי לבחון בקפידה, תחת הזמן המועט שעומד לרשות הממשלה, למי מעניקים סיוע. גם אם נפרוץ את כל מסגרות התקציב (כפי שמצופה כעת מהממשלה), השמיכה עדיין תמיד תהיה קצרה מדי.

ההחלטה החדשה תוסיף עוד מיליארד שקל לאותם עצמאים, בעוד שאת הסכום הזה היה אפשר להשקיע באוכלוסיות נזקקות חלשות יותר שלא מאוגדות ומיוחצנות באותם סדרי גודל, כמו למשל אמהות חד הוריות שמקבלות מזונות מביטוח לאומי ויצאו לחל"ת והקצבאות שלהן מתקזזות אחת בשנייה, או עובדי ניקיון למשל שצמצמו להם ללא כל שיחה את היקף העבודה והשכר, אך לא מאפשרים להם לקבל דמי אבטלה או שכירים שנדרשים לעבוד בשתי עבודות והוצאו לחל"ת מאחת מהן אך השכר של השנייה מקזז את דמי האבטלה האפסיים אליהם היו זכאים. אלו אך מעט מהדוגמאות האמיתיות מאוד שמגיעות למשרדי הביטוח הלאומי מדי יום כעת ולא מקבלות שום מענה. אליהן אפשר להוסיף עוד אינספור מקרים.

נתניהו וכחלון אינם ראויים למחיאות כפיים על הרחבת הסיוע הזו. כספי המסים שלנו אינם הפקר, ובשם הערבות ההדדית בימים קשים כל כך, ראוי להשקיע אותם עם מעט יותר אכפתיות וחמלה.