פרשנות
בישראל רוצים למשש את הריפוד: כך כשלו הניסיונות בארץ למכירת רכב מקוונת
במדינה קטנה כמו ישראל שבה אפשר לראות את הרכב שרצית במרחק של שעה נסיעה, וכשמחיר רכב בן חמש שנים מטפס בקלות אל מעבר ל־50 אלף שקל, לא מפתיע שהניסיונות להקים פלטפורמות למכירה מקוונת נכשלו
- מיזם המשומשות החדש של כלמוביל: רשת לסחר ברכבים פרטיים
- Vroom הגישה תשקיף להנפקה בנאסד"ק: תגייס מעל ל-100 מיליון דולר
- Vroom האמריקאית-ישראלית גייסה 254 מיליון דולר
לכישלון המקומי כמה סיבות, והראשונה בהן היא המחיר. בעוד בארה"ב אפשר לרכוש מכונית משפחתית יפנית בת חמש שנים בכ־15 אלף שקל, בארץ מדובר במצרך שעלותו יכולה לדלג בקלות מעל ל־50 אלף שקל. בהוצאה כה גדולה הקונה מבקש לבדוק את המכונית היטב ולא לרכוש אותה ממוכר עלום שם. הוא רוצה להתכופף מתחת לאוטו ולפגוש את המוכר.
סיבה שנייה היא המרחק. בעוד בארה"ב קונה יכול לחשוק ברכב במדינה שכנה במרחק כאלף ק"מ, בארץ המכוניות המשומשות מרוכזות לרוב במתקני מכירה באזורים מוגדרים כגוש דן או אזור חיפה. ואם מרבית המכוניות הרלבנטיות נמצאות במרחק של כשעה מהבית, אין טוב ממראה עיניים.
אך מעבר לכך ועל אף הקונוטציות השליליות שיש לענף הסחר ברכב בארץ, מדובר במערכות ממוסדות ועתירות מימון. רשתות הסחר הגדולות מחזיקות במלאי ענק ובמערכי פרסום מסודרים, ומציעות מימון ואחריות. רובן משמשות בפלטפורמות מקוונות, אך רק להצגת המכוניות. רק קומץ מאפשרות רכישה מקוונת, שכן לדברי גורמים בענף רוב הלקוחות מעדיפים גם כך להגיע למקום כדי "למשש את הריפוד".