איך הצריכה הפרטית חזרה לנורמליות כשהאבטלה מעל ל־20%?

סף החרדה לגבי עתידם של מאות אלפי ישראלים זינק השבוע, בעקבות נתונים שהציג שר העבודה והרווחה איציק שמולי. לדבריו, עד סוף אוגוסט חצי מיליון מובטלים יסיימו את זכאותם לדמי אבטלה ויישארו ללא פרנסה או תמיכה.

באותו יום ממש, הלמ"ס פרסמה נתונים רשמיים על מצב התעסוקה במשק. נכון לסוף מאי 161,400 ישראלים ענו להגדרה הרשמית של "בלתי מועסק", לצד 949,800 בני אדם נוספים המוגדרים כעובדים שנעדרו זמנית ממקום עבודתם בגלל משבר הקורונה, כלומר עובדים שהוצאו לחל"ת ועדיין לא חזרו לעבוד. חיבור בין השניים מניב 1.11 מיליון מובטלים בפועל, כ־27% מכוח העבודה. רובם ככולם מגיעים מהמגזר הפרטי, שכן במגזר הציבורי לא בוצעו פיטורים. החדשות הטובות הן שמאז איסוף הנתונים מספר השבים לשוק העבודה עלה ושיעור המובטלים ירד ל־18% - עדיין נתון מבהיל, שעד לפני כמה חודשים היה דמיוני לחלוטין.

לפי התיאוריות הכלכליות, היקפי האבטלה העצומים האלה אמורים להתבטא בציפיות ובהתנהגות הכלכלית של הצרכן הישראלי. אבל מבט על נתוני הצריכה הפרטית מהשבועות האחרונים מגלה תמונה מפתיעה: לפי נתוני בנק ישראל, שמפרסם מדי יום רביעי את היקף הרכישות באמצעות כרטיסי אשראי, הצריכה השבועית הממוצעת ב־16 ביוני הגיעה לכ־1.05 מיליארד שקל – קצת יותר מממוצע חודשי של 1.04 מיליארד שקל בפברואר, לפני התפרצות הקורונה. כאילו שהישראלים לא שמעו על הקורונה, לא נשלחו לאבטלה ושכרם לא קוצץ.

במחצית יוני הוציאו הישראלים סביב 60.5 מיליון שקל בשבוע על מסעדות - סכום כמעט זהה לזה של תחילת ינואר; ההוצאה על ביגוד הגיעה לכ־66 מיליון שקל - גבוה מהרמה שנרשמה בינואר; וצריכת מוצרי חשמל וריהוט שיקפו תמונה דומה. גם מי שמסתובב בשבועיים האחרונים במרכזי הבילוי, בקניונים ובעיר אילת, שהפכה בירת האבטלה עם שיעור בלתי מועסקים דמיוני של כ־70%, מעיד על תנועה ערה מאד של מבלים וקונים. המספרים מגבים את התחושה: לפי דו"ח של Retail Information System, במאי נרשמה עלייה של 20% ברכישות הקמעונאיות לעומת מאי 2019.

הסתירה הזאת, בין אבטלה חסרת תקדים לצד עלייה בצריכה, מעסיקה כיום כלכלנים, קובעי מדיניות וגם אזרחים מהשורה. אין תשובה חד־משמעית לתעלומה הזו, אולם משיחות עם כלכלנים בכירים עולים כמה הסברים שמסייעים להסביר כיצד אבטלה וצריכה פרטית, שאמורות לדחות זו את זו כמו שמן ומים, בכל זאת מתערבבות בכלכלה הישראלית.

1. המאפיינים של נפגעי הקורונה הכלכלית

ההסבר המטריד ביותר, שעליו קיימת הסכמה נרחבת שמגובה בשפע של נתונים וניתוחים כלכליים, הוא כי המשבר הכה בצורה הכי חזקה בשכבות החלשות ביותר. המשבר, שכבר זכה לכינוי "הקורונה הכלכלית", מרוכז בשכבה הכלכלית־חברתית החלשה ביותר, הענייה ביותר, זו שהכנסותיה הן הנמוכות ביותר והיא גם הכי פחות משפיעה על הצריכה הפרטית הכוללת. מחקר שפרסם בנק ישראל לפני שבועיים, שבחן בין היתר את היקף שיתוק הפעילות הכלכלית לפי ענפים כלכליים, הצביע על פגיעה קשה יותר בתעסוקה של משקי בית בעלי הכנסה נמוכה, בעשירונים 1 עד 4, וביניהם משפחות חד־הוריות.

הסיכוי שמשקי בית כאלה יישארו ללא מפרנסים כתוצאה מהסגר הכלכלי בשיאו של המשבר עומד על מעט יותר מ־25%, לעומת כ־17% בקרב משקי בית שהכנסתם לנפש היא באחד העשירונים 8 עד 10. תוצאה דומה התקבלה גם בעבודה שפרסמה באחרונה הכלכלנית הראשית במשרד האוצר שירה גרינברג.

במחקר של בנק ישראל, כלכלני הבנק חישבו את האומדנים לשיעורי השבתת העובדים לפי מגדר וענף בשיא הסגר. "כלכליסט" ביקש להצמיד לכל ענף את השכר הממוצע בו, והממצא לא מפתיע: יש קשר חזק ושלילי בין השכר הממוצע בענף לבין רמת ההשבתה שלו. ככל שהשכר בענף גבוה יותר, רמת ההשבתה היתה נמוכה יותר. לצורך הניתוח שביצע "כלכליסט", הוסרו הענפים השייכים לכ־700 אלף העובדים במגזר הציבורי, שכן רמת ההשבתה בהם לא השפיעה וגם לא תשפיע במאומה על ההכנסה השוטפת של אותם עובדים. הממצאים תואמים לבדיקה של בנק ישראל, שבו נכללו המגזרים השייכים למגזר הציבורי. בשני המקרים נמצא קשר שלילי בין השכר ברוטו לבין רמת ההשבתה.

בראש הרשימה, במקום הראשון והשני, ניצבים עובדי ההי־טק ותעשיית הפיננסים, עם שכר ממוצע של 26.6 ו־21.9 אלף שקל, לעומת שכר ממוצע של 10.3 אלף שקל במשק. בענפים אלו נרשמו שיעורים גבוהים של עבודה מהבית, ולכן נפגעו פחות.

בתחתית הרשימה, במקומות האחרונים מהסוף, ניצבים נותני שירותי אוכל ואירוח, כלומר מלצרים ועובדי המלונות. עובדים בענפים אלה משתכרים 3,500 שקל בלבד - כשליש מהשכר הממוצע במשק. בענף זה נרשמה השבתה בשיעור של 83%. אחריהם ניצבים עובדי תרבות, בידור ופנאי עם שכר של כ־5,000 שקל. אצלם נרשמה השבתה בשיעור של 90%.

העתיד של הענפים האלה נראה עגום: מדובר בשירותים שצריכתם כרוכה בקרבה פיזית וחברתית, שנפתחו במתכונת מצומצמת ושציבורים שלמים עדיין נמנעים מהם, מחשש שיידבקו בקורונה. בנוסף, מדובר במותרות - ובהתאם אלה ההוצאות הראשונות שעליהן צרכנים מוותרים כשנרשמת ירידה בהכנסה הפנויה.

אותם נתונים עקביים עם אלו שפרסם שירות התעסוקה לפני כמה ימים. לפי נתונים אלה, שיעור החזרה לעבודה נמוך במיוחד בקרב מבוגרים בני 55 ומעלה (15%), ערבים (9%), מקבלי הבטחת הכנסה (5%) ומובטלים ותיקים מהתקופה שלפני הקורונה (3.5%) - לעומת שיעור כללי של חזרה לעבודה של 18% נכון לסוף מאי.

משקי בית בעלי הכנסה נמוכה סבלו טרם המשבר מנטל גבוה יותר של הוצאות גבוהות על שכר דירה, שנחשבת הוצאה קבועה קשיחה. שיעור משקי הבית בעלי הכנסה נמוכה עם לפחות משתתף אחד בשוק העבודה שיש להם הוצאה על שכר דירה עומד על כ־40%, לעומת מעט יותר מ־20% בקרב משקי בית עם הכנסה גבוהה. מעבר לכך, משקל ההוצאה על שכר דירה מכלל ההוצאות של משקי הבית ששוכרים ושהכנסתם נמוכה כפול ביחס להוצאה של משקי בית דומים עם הכנסה גבוהה.

אסור לתת לנתוני הצריכה לצייר תמונה ורודה מדי. הם משקפים את מצבם של מי שיכולתם הכלכלית מלכתחילה היתה טובה יותר וזקוקים לפחות עזרה כדי לעמוד שוב על הרגליים.

2. אפקט מכונת ההנשמה

המשבר הכלכלי שנגרם מהסגר של הקורונה מחייב ממשלות בכל העולם לפזר מיליארדים בתוכניות סיוע. המשק הישראלי עדיין מחובר למכונת הנשמה כלכלית ואינו מחזיק את הראש מעל המים בכוחות עצמו. יש שלל דוגמאות לכך: 800‑900 אלף שכירים בחל"ת מתקיימים מדמי אבטלה; עצמאים ובעלי עסקים קטנים קיבלו מענקים בהיקף 4.5 מיליארד שקל; משרד האוצר חילק כ־20 מיליארד שקל לעסקים בצורה של אשראי; ותשלומי ארנונה בהיקף של 2.5 מיליארד שקלים נדחו; תשלום עבור כחצי מיליון הלוואות בהיקף של 6 מיליארד שקל נדחה בשלושה עד שישה חודשים; וכך גם תשלום על משכנתאות בהיקף של 94.4 מיליארד שקל. 25% מכלל המשכנתאות לא משולמות מאז הקורונה, לעומת 3.3% בפברואר 2020.

שר האוצר ישראל כץ והנגיד אמיר ירון צילומים: אלכס קולומויסקי

רק כשהמשק ינותק ממכונת ההנשמה של ההלוואות, המענקים, דמי האבטלה ודחיות התשלומים יגיע האתגר האמיתי. אז ככל הנראה תיחשף ההתאמה בין נתוני האבטלה לנתוני הצריכה בכל הגזרות. המיתון לא מאחורינו, אלא לפנינו.

3. אפקט הקפיץ

יש עוד הסבר לפער בין הצריכה לאבטלה. עם פתיחת המשק, הצרכן הישראלי התנפל על המדפים, לאחר הפוגה כפויה שנמשכה שבועות ארוכים. כלומר, השיא ברכישות משקף צריכה דחויה, רכישות שהיו אמורות להתבצע במרץ, אפריל ומאי ונדחו. לפי ההסבר הזה, מדובר בתופעה זמנית שתתמתן בחודשים הקרובים, עד שהצריכה תתייצב על רמות נמוכות יותר. את התיאוריה הזאת ניתן יהיה להפריך או לאשש רק בעוד כמה חודשים, אבל בבנק ישראל מבהירים כי כבר קיימים סימנים מקדימים. למשל, במחצית הראשונה של יוני רמות הצריכה של מסעדות, ביגוד וריהוט חזרו לאלו שאפיינו את המשק לפני הקורונה, והן כבר נמוכות מהשיא שנרשם בסוף מאי.

בבנק ישראל מדגישים נקודה נוספת: חלק מהזינוק בהוצאה בכרטיסי אשראי משקף את השינוי בהרגלי הקנייה והתשלום של הציבור, שאימץ את הרכישות המקוונות בתקופת הסגר.