הדמוקרטיה מתה מקורונה

"דמוקרטיה מתה בחשיכה". זו הסיסמה שאימץ הוושינגטון פוסט והטביע מתחת ללוגו שלו - כדי להאיר את ההכרח, את הציווי, לחשוף את הכוחות המנסים לפגוע בדמוקרטיה האמריקאית.

אצלנו, צריך כנראה לקבוע שלט גדול - "דמוקרטיה מתה מקורונה" - על חזיתו של משכן הכנסת בירושלים. אולי השלט יעיר מישהו מדיירי המשכן, אולי יעיר את אזרחי ישראל התשושים. 

בנימין נתניהו צילום: רויטרס

כמו המשפחות האומללות של טולסטוי, כל דמוקרטיה מתה לפי דרכה. יש דמוקרטיות שמתנפצות יום שחור אחד, בהפיכה צבאית; יש דמוקרטיות שגוססות במדרון החלקלק. ישראל מוותרת על הדמוקרטיה שלה באדישות – חרדות הקורונה והפרנסה המוחשיות והמיידיות מנצחות את הדאגה העמומה לשחיקה בחירויות האזרח.

הגל השני של הקורונה הביא גל שני של פגיעה בדמוקרטיה. קחו למשל את איכוני השב"כ. לפני שלושה חודשים ניצתו ויכוחים עזים סביב החדירה לפרטיות שלנו. בסיבוב הזה, אנשים מתרעמים (בצדק) על טעויות באיכון השולחות לבידוד אנשים שלא היו כלל ליד חולים מאומתים. הדיון העקרוני, האידיאולוגי, על הפרטיות, נמוג יחד עם כל מיני הבטחות הבל-פה של נתניהו.

גם החוק החדש שהממשלה יזמה וחוקקה באישון לילה, לעקוף ולייתר את הכנסת - ברוב קטנטן של 29 מול 24 ח"כים בארבע לפנות בוקר - עובר כמעט במשיכת כתפיים. הפרכה המוזרה, שהכנסת מחוקקת חוק שמייתר את הכנסת, מעוררת רק גיחוך כאן, ציוץ קל שם.

כמה אלפי אנשים עדיין יוצאים לכיכרות; מקצתם באים להפגין גם מול הבית בבלפור, המפקדה הראשית של משפחת מחריבי הדמוקרטיה. הקומץ הזה ראוי להערכה, אבל הוא רק מדגיש את קהות החושים של מיליוני ישראלים מעולפים שמנסים לשרוד את הקורונה של הבריאות והקורונה של הכלכלה, ולא נותר בהם כוח להילחם נגד הקורונה של הדמוקרטיה.

אם לא נתעורר – זה עלול להיות מאוחר מדי.