לא לשלוף את נשק יום הדין

מכל ההיבטים המוזרים והבלתי סבירים בתוכנית הממשלה לסגירה חלקית של המשק, אולי הבעייתי ביותר הוא הכוונה לסגור את מערכת החינוך. אם צעד זה אכן יינקט, זה ישתק עוד יותר את המשק. הורים רבים ששרדו עד כה בעבודה, בעיקר אימהות, יאלצו לצאת לחל"ת או להיעדר ולסמן עצמם כיעד מועדף לפיטורים.

למערכת הכלכלית זה לא באמת משנה שכחצי ממערכת החינוך כבר ממילא בחופש. לפי מחקר של בנק ישראל, שבוע השבתה של מערכת החינוך עולה למשק 2.6 מיליארד שקל - כחצי מיליארד שקל ליום עבודה - אבל כל הנזק נגרם מהשבתת מעונות היום, גני הילדים והכיתות הנמוכות, שבינתיים טרם יצאו לחופש הגדול.

מנקים את הכיתות (ארכיון) צילום: AFP

קשה עוד יותר להבין את ההחלטה לאור העובדה שילדים קטנים נדבקים פחות בקורונה, חולים פחות קשה בקורונה וגם מדביקים פחות בקורונה. אין שום לגיטימיות להחלטה, כאשר במקביל בתי כנסת, שבהם נרשמות הדבקות רבות, נשארים פתוחים.

חשוב גם לשים לב לדברים שאמר מנהל מחלקת החינוך של ה־OECD אנדריאס שלייכר בשבוע שעבר בראיון בלעדי ל"כלכליסט": "יכול להיות שתצטרך לסגור בית ספר, אבל לעולם אין לסגור את מערכת החינוך. זה אמור להיות האמצעי האחרון". שלייכר הסביר גם ש"המחיר החברתי־כלכלי של סגירת בתי הספר גבוה מאוד, בייחוד לתלמידים חלשים כלכלית". הדבר, לדבריו, יגדיל בעתיד את הפערים החברתיים והתעסוקתיים.

בגל הראשון של הקורונה נעשו טעויות רבות: הסגר המוחלט, סגירת מערכת החינוך וההוצאה ההמונית לחל"ת, למשל. בעתיד ראוי יהיה להקים ועדת חקירה שתברר איך הגיעה ישראל לגל עוני ואבטלה כה חמור. מה שברור זה שאסור לחזור על הטעויות. ולכן הנחת היסוד צריכה להיות שהמעונות, הגנים וכיתות א'־ד' לא נסגרים. אם זה אומר תוספת תקציב ללימודים בקפסולות, צריך למצוא אותה. חשוב מאוד להזרים כסף למשק כדי לשקם את הנזק שנעשה, אבל חשוב עוד יותר לא לגרום שוב נזק מיותר.