פרשנות
אילנה סקר מכתימה את הוועדה לבחירת שופטים
עו"ד סקר שותקת, ולפי מקורביה לא ידעה על נוהל ניגוד העניינים; זה חמור יותר מהנהי של עו"ד צילי נוה, והדמיון בין השתיים מרקיע לשחקים
עו"ד צילי נוה, לא לפני שנזפה בכל העולם ואשתו, הסירה את מועמדותה לשיפוט. אבל, נוה היא רק הסימפטום. הבעיה היא חברת הוועדה לבחירת שופטים אילנה סקר, שעדיין קיימת ובועטת - בנורמות, במנהל התקין, בנוהל ניגוד העניינים. והדמיון בין השתיים מרקיע לשחקים. היעדרן המוחלט של בושה, הבנה, ומודעות. שתיהן ממש לא מבינות מה כאן לא בסדר.
תגובתה של נוה לפרשה היא מגילה ארוכה ויבבנית של אכלו לי שתו לי. "במשך שנים רבות", היא כותבת, "הוכחתי את יכולותיי בתפקידי ניהול בכירים כיו״ר ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ומבוגרים"... והפירוט מתארך. מה הקשר בין היכולות האלה לשיפוט? ופרץ הרחמים העצמיים רק מתעצם: "בשנים האחרונות גמלה בלבי ההחלטה לזנוח את העולם העסקי ולהפנות את מרצי לשליחות ציבורית ולהעמיד את עצמי כמועמדת לתפקיד שופטת".
נו, ומשגמלה ההחלטה - אז במקום שנקוד כולנו אסירי תודה, אנו כפויי טובה ומגלגלים אותה ב"קמפיין הכפשה אישי", כדבריה. אבל אנו מוזמנים להירגע. "אני מסירה את מועמדותי לשיפוט ואתרום לחברה הישראלית מיכולותיי בדרכים אחרות", היא מסכמת את ההכאה על חטא, כלומר את הכאה על הראש שלנו.
מימין אילנה סקר. ממולה אפי נוה. הוועדה לבחירת שופטים (ארכיון) צילום: אוהד צויגנברג
יצחק רבין, קבל התנצלות על כך שגם לשלולית הזו אנו גוררים את זכרך, והתנצלות כפולה על גרירת ההשוואה לנתניהו. נוה היא נתניהו. אותה קורבנות בכיינית שעטופה ב"אני ואני ואני", אל מול הצניעות, הרכנת הראש וקבלת הדין של משרתי ציבור אמיתיים כרבין.
ואם אצל נוה חוסר המודעות מתפרץ בשצף־קצף, אצל סקר זו השתיקה. אבל יש מקורבים שיוצאים מעורם כדי להלבין את התאונה הזו. למשל כשהם מסבירים שנוהל ניגוד העניינים לא היה מוכר לה. פעם כשהשכל הישר והיושר האישי היו בשימוש בארגז הכלים, לא היה צריך נוהל. ועכשיו כשיש נוהל, הוא בבחינת נעלם סמוי מהעין. סקר מתכוננת לעוד ארבע שנים בוועדה, אז נקווה שיערכו לה היכרות עם הנוהל הגנוז הזה.
הוועדה לבחירת שופטים היא מקודשי הקודשים. המבנה וההרכב הפלורליסטי שלה מזמינים את המשא ומתן הפוליטי אל תוך הליך המינוי. זה טבעי, אפילו רצוי ביחס לאלטרנטיבות, ששופטים ייבחרו בידי גוף הומוגני - הכנסת/הממשלה/השופטים/הציבור. אבל למכשול הטבעי הזה אסור להוסיף. אסור שידבק אפילו רבב מראית עין של חוסר יושרה. ובסיפור הזה נדבק הרבה יותר. וכל עוד סקר בוועדה היא מוכתמת ברבב הזה.
