במקום להילחם בעוני, הממשלה נלחמת בעניים

בישראל, נדמה שבמקום שהממשלה תילחם בעוני, היא נלחמת בעניים: מאז 2002 נשחקו קצבאות הבטחת הכנסה ב־89% ביחס להכנסה החציונית ולקו העוני, וב־47% ביחס לשכר הממוצע - שאליו צמוד שכר הבכירים במשק. השכר הממוצע גדל מאז ב־68%, פי יותר מ־3 מאשר קצבת הבטחת ההכנסה, שבה תלויים העניים ביותר, ושעלתה ב־21% בלבד. קו העוני גדל באותה תקופה ב־110%, כלומר פי יותר מ־5 מעליית הקצבאות.

מי שאחראי במידה רבה לשינוי הזה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. ב־2002, נתניהו היה שר האוצר בממשלתו של אריאל שרון. אז, הוא העביר מהלך כולל ונרחב לקיצוץ בקצבאות. ולא רק בהיקפן, אלא גם במי שמקבלים אותן. שיעור מקבלי הקצבה נחתך מ־55% מהעניים ב־2002 ל־23% ב־2018. בזמן זה, התשלום החודשי הממוצע למקבל קצבת הבטחת הכנסה ירד נומינלית מ־2,700 שקל ב־2001 ל־2,100 שקל ב־2018.

כך עולה מנתונים שהעביר ל"כלכליסט" סמנכ"ל המחקר הפורש של הביטוח הלאומי פרופ' דניאל גוטליב. בנתונים אלה יש בימים אלה עניין מיוחד, לאור שני נושאים שמקבלים כעת תשומת לב ציבורית. הראשון הוא העובדה ששכרם של חברי הכנסת ושאר הבכירים הצמודים להם ממשיך להיות צמוד לשכר הממוצע במשק - שעולה במהירות בשני העשורים האחרונים. רק בעקבות לחץ ציבורי הקפיאו נבחרי הציבור את עליית השכר - ואף מתכוונים לנכות ממנו 10% בשנה הקרובה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: צילום מסך

הנושא השני הוא שלפי נתוני שירות התעסוקה, מאז פרוץ משבר הקורונה כמעט הוכפל מספר תובעי קצבת הבטחת הכנסה: מ־59 אלף ערב המשבר ל־115 אלף כיום.

הבטחת הכנסה היא חלק מרשת הביטחון שמדינת ישראל מספקת לאזרחיה. קבלת קצבת הבטחת הכנסה היא עדות לעוני קשה והקצבה נועדה להבטיח דמי קיום מינימליים למי שסיימו את הזכאות לדמי אבטלה ואינם מוצאים עבודה או אינם מסוגלים לעבוד. בפועל, היא רחוקה מלהספיק לקיום בכבוד. יחיד יקבל בין 1,400 שקל לחודש ל־2,200 שקל, בהתאם לגיל; זוג עם שני ילדים יקבל בין 2,900 ל־4,400 שקל. תנאי הקבלה של הקצבה קשים במיוחד, ותלויים במבחן הכנסה של שני בני הזוג. זוג עם שני ילדים שמשתכר ביחד כ־5,500 שקל - כלומר הכנסה שוות ערך לשכר מינימום של אדם אחד - לא יהיה זכאי אפילו לקצבה חלקית.

מורשת נתניהו האמיתית

לא תמיד זה היה כך. מאז שעבר חוק הבטחת הכנסה ב־1980 ועד לתחילת שנות ה־2000, נרשמה עלייה הדרגתית במספר הזכאים. זו נגרמה בעיקר בשל המשברים הכלכליים שאפיינו עשורים אלה והעליות מברית המעוצות ומאתיופיה. גם סכומי הקצבה גדלו, והגיעו לשיא קצבה ממוצעת של 2,700 שקל ב־2001. כיום, הקצבה הממוצעת עומדת על כ־2,100 שקל, 21% פחות במונחים נומינליים. דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית ל־2019 קבע ש"עד תחילת שנות האלפיים סיפקה הקצבה (לצד קצבאות ילדים) רשת ביטחון אפקטיבית למדי לזכאים, בזכות הצמדתה לשכר הממוצע".

אבל בין 2003 ל־2006 הקפיא ראש הממשלה בנימין נתניהו את קצבאות הביטוח הלאומי, כחלק מתוכנית ליציאה מהמשבר הכלכלי של ראשית העשור. חוקרי מרכז טאוב, בראשות פרופ' ג'וני גל, מסבירים ש"הממשלה ביקשה לצמצם את ההוצאות החברתיות, אשר נתפסו כנטל תקציבי". מ־2006 הוצמדו הקצבאות, שכבר הספיקו להישחק מאוד, למדד המחירים ולא לשכר הממוצע במשק, שינוי שתרם לשחיקה בלתי פוסקת שלהן. לדברי גוטליב, הצמדה לשכר הממוצע או להכנסה החציונית משקפת הצמדה ליוקר המחיה הריאלי, ולא לרמת המחירים בלבד.

גוטליב השתמש בשתי מתודות כדי לבדוק את שחיקת קצבאות הבטחת ההכנסה, לצד רוב קצבאות הביטוח הלאומי האחרות. אחת היא ביחס לקו העוני, שמדיניות הרווחה שואפת להעלות כמה שיותר אנשים מעליו. חישוב קו העוני לוקח בחשבון את ההכנסות מכל המקורות במשק ומתחשב בעלייה בהוצאות של משפחות עקב העלייה במספר הנפשות.

קו העוני עלה מאז 2002 ב־110%. אלא שהקצבאות, שהוקפאו ואחר כך הוצמדו למדד המחירים, עלו באותה תקופה ב־21% בלבד. כלומר, שיעור העליה של קו העוני היה גדול פי 5 ויותר מאשר זה של הקצבאות, כך שיחסית לקו העוני הקצבאות נשחקו ב־89%.

בעוד הנבחרים אישרו להצמיד את קצבאות העניים, הנכים והזקנים למדד המחירים שכמעט לא זז, השכר שלהם ממשיך להתעדכן לפי השכר הממוצע במשק. איתם בהטבה זו גם הבכירים הרבים הצמודים אליהם. השכר הממוצע עלה מ־2003 ב־68%, יותר מפי 3 מהקצבאות. קצבת הבטחת ההכנסה נשחקה יחסית לשכר הממוצע ב־47%. הנתונים נכונים ל־2018, כלומר הזינוק המלאכותי של השכר הממוצע בגלל משבר הקורונה כלל לא השפיע עליהם.

התוצאה היא שאם ב־2001 עמד התשלום החודשי הממוצע לזכאי הבטחת הכנסה על כ־2,700 שקל, היום הוא עומד על כ־2,100 שקל בלבד, כך שאפילו התשלום הנומינלי פחת בכ־21%.

אבל זו לא היתה השחיקה היחידה. ב־2002 עמד שיעור מקבלי הבטחת ההכנסה על 55% מהנמצאים מתחת לקו העוני. עד 2018 הוא ירד ל־23%. למדינה יש עניין מובהק להפחית את מספר מקבלי הבטחת ההכנסה באמצעות הוצאתם מהעוני. לעומת זאת, אין לה שום עניין ליצור מצב שעניים לא מקבלים אפילו הבטחת הכנסה. כמובן ייתכן שהעניים מקבלים קצבאות אחרות כמו זקנה ונכות, אבל זה היה המצב גם לפני 2002.

"הבטחת ההכנסה פחות או יותר נעלמה"

"הבטחת ההכנסה פחות או יותר נעלמה", אומר גוטליב. "ייבשו אותה, פגעו בהכי חלשים. זה הזניק את העוני ואת חומרת העוני. עשו עבודה מאוד יסודית". גוטליב מסביר שהייבוש הזה נעשה בשתי דרכים. הראשונה: ההקפאה ואחריה ההצמדה למדד המחירים, ששחקה מאוד את גובה הקצבה. "ברגע שאתה פוגע במנגנון העדכון אתה מרוקן את הקצבה מהמשמעות שלה". התוצאה היא שאנשים נאלצים לצאת לעבוד גם אם בריאותם מחייבת שלא יעשו זאת.

הדרך השנייה שמציין גוטליב היא שגם הסכומים שמותר להשתכר בלי לאבד את הקצבה הוצמדו למדד המחירים, ונשחקו לעומת השכר הממוצע. התוצאה היא שבכל שנה צריך להיות עני יותר כדי לזכות בקצבה. "הקצבה הפכה קטנה מאוד", אומר גוטליב, "קשה לקבל אותה ולוקח הרבה זמן לקבל אותה. אז לא לוקחים או לא מצליחים לקבל בגלל המגבלות. זה אסון".

עוד לדבריו, "ב־2002 עד 2006 היתה פגיעה כמו שלא היתה במערכת הרווחה, תחת האצטלה שהצילו את המשק כי הממשלה היתה בגירעון. זה שהממשלה בגירעון זה אומר שצריך לפגוע בהכי חלשים? ממש לא. יש הרבה מאוד דברים שאני יכול להציע לפגוע בהם לפני זה, כמו חוק עידוד השקעות הון. או למשל להחיל מס ירושה, שלא קיים בישראל".

האוצר רואה בקצבת הבטחת הכנסה קצבה שמעודדת לא לעבוד.

"הם לא מסתכלים בכלל על התפקיד המרכזי של הבטחת הכנסה, לאפשר מינימום קיום. אני לא אומר בכבוד. זה הרבה מתחת לכבוד. הם לא מכירים בזה שבכל מיני מקומות בעולם יש תמיד אנשים שמתקשים לעבוד מכל מיני סיבות. יש מצב שאתה לא מוגדר כנכה אבל יש לך מגבלות, או שאתה גר בישוב שקשה להתפרנס בו. יש הרבה סיבות שבגללן אנשים לא מצליחים להתפרנס בכלל לא באשמתם".

מרכז טאוב קבע בדו"ח מצב המדינה ל־2019, שסכום קצבת הבטחת הכנסה וכן קצבאות נכות וזקנה "אינו מאפשר למשפחות להתמודד עם מצבי מצוקה הכרוכים באירועים חריגים, בטיפולים רפואיים או בתשלום חובות, ואינו מאפשר למשפחות להיחלץ מהעוני". ג'וני גל והחוקרים האחרים כותבים גם ש"ההערכה היא שבמקרים רבים הזכאים לקצבאות אלו (בפרט הזכאים להבטחת הכנסה) אינם מקבלים אותן בפועל בשל חוסר מודעות לזכאותם, חוסר אמון במערכת או חסמים ביורוקרטיים".