חילוט רכוש: "צריבת תודעה"
אפשר להבין מדוע התאהבה המדינה בכלי החילוט, אבל הרחבתו היא פסולה ואנטי־דמוקרטית
אחרי שהסדר הטיעון עם גאידמק בתיק בנק הפועלים הוליד הרשעה זניחה ומצומקת, מיהרה התביעה להתהדר בהישג החילוט. "חולטו יותר מ־110 מיליון שקל לטובת הציבור", אמר התובע שרון פרידמן, "חשוב לזכור שהצלחה בתיקים כאלה לא נמדדת רק בבית משפט. המשפטים הללו השפיעו מאוד על הגופים הפיננסיים בישראל. ההתייחסות שלהם היום להלבנת הון לא דומה לתקופה שלפני הגשת כתב האישום. יש מהפכה של ממש בגופים הפיננסיים בתחום".
עצם הרעיון של "צריבת תודעה" באמצעות משפט פלילי הוא פסול, אנטי־דמוקרטי ומנוגד לתכלית המשפט הפלילי, שהוא הכלי העוצמתי ביותר שמפעילה המדינה כלפי אזרחיה. מנגד אפשר להבין מדוע התאהבה המדינה בכלי הזה - הרתעה וכסף. גם עבריינים שקיבלו בשלווה סטואית עונשי מאסר יוצאים מדעתם כשלוקחים להם את הב.מ.וו, ועל הדרך גם מעשירים את קופת המדינה בכסף גדול.
אלא שהפטיש הגדול והמוצדק הזה כשהוא מופנה כלפי מלביני הון ופושעים מאורגנים, לא יכול להיות כלי לשימוש שוטף ויומיומי נגד כל אחד, ללא הבחנה ובמיוחד ללא פיקוח בית המשפט. הפקדת הפטיש הזה כמעט בלעדית בידי הפרקליטות היא סיכון גדול לא רק לרעיון הפרדת הרשויות אלא לכל אחד מאיתנו.
