בכיל לא קראו נכון את המפה

ברום הוא יסוד כימי המצוי באופן טבעי במאגרי מים מלוחים. הריכוז שלו בים המלח גבוה משמעותית מאשר במי ים רגילים, מה שהופך את ים המלח למקור המוביל בעולם של ברום כחומר גלם. לפי דו"חות כיל, "ים המלח הוא המקור הכלכלי ביותר לאספקת ברום ומהווה כמחצית מאספקת הברום הגלובלית".

אלא שלברום בצורתו היסודית קיים ביקוש נמוך יחסית, ולכן נבנתה עליו תעשייה של מוצרי המשך לתעשיית האלקטרוניקה, הבנייה, קידוחי הנפט וגז ותעשיית הרכב. השימוש המסחרי העיקרי שלו הוא כמעכב בעירה. את מוצרי ההמשך לברום מייצרים 800 עובדים בנאות חובב, שכעת הנהלת כיל רוצה לפטר 140 איש מהם.

כיל תולה את עילת הפיטורים בהתייעלות הנדרשת כתוצאה מירידה ברווחיות מוצרי ההמשך, ירידה במחירי תרכובות הברום, העלאת התמלוגים המתוכננת בוועדת ששינסקי 2 (אף שזו עוד לא עברה אישור ממשלה), פסק הבוררות שחייב אותה לשלם יותר תמלוגים על תרכובות ההמשך, בהשקעות האדירות במפעל (2 מיליארד שקל בעשור, לדברי החברה) והתנאים המופלגים שלהם זוכים העובדים.

איך ייתכן שלכיל יש נגישות למשאב הטבע הכלכלי ביותר בעולם, לדבריה, לכריית ברום ובכל זאת עליה להתייעל?

הפרדה מלאכותית

הראייה העסקית של כיל מבוססת על הפרדה בין כריית הברום, הרווחית, לבין המפעל המפסיד לתרכובות ההמשך. הטענה המרכזית נגד כיל היא כי ההפרדה הזו היא מלאכותית, כי לא ניתן להפריד בין כריית המשאב עצמו לבין מוצרי ההמשך שלו – לא לצורך תמלוגים ולא לצורך פיטורים – וכי פעילות הברום של החברה בכללותה היא רווחית. בנימוק דומה השתמש גם פסק הבוררות שפסק לאחרונה נגד כיל וחייב אותה לשלם תמלוגים גם על מוצרי ההמשך.

חיטוט בדוח"ות כיל לשנים 2013-2014 ממחיש עד כמה ההפרדה הזו יכולה להיות מבלבלת ולא חד משמעית.

את מהלכיה של איזו כיל עלינו לשפוט לצורך נקיטת עמדה במהלכי ההתייעלות – את זו שנהנית לדבריה מגישה ישירה "לאחד ממקורות הברום והאשלג העשירים והכלכליים בעולם על בסיס זיכיונות ורישיונות" או את כיל שמזהירה מירידה בביקושים למעכבי בעירה בעולם?

כיל משתמשת בשפה כפולה כשהיא באה לתאר את פעילותה. למשקיעים היא מספרת שהיא היצרן המוביל בעולם לברום בסיסי ולמעלה מ־70% מהברום שמיוצר על ידיה שימש לייצור עצמי של מוצרי המשך בישראל, בהולנד ובסין. שהיא כורה ברום בעלויות נמוכות יחסית בשעה שרוב המתחרים שלה משתמשים בתמלחות שריכוז הברום בהן נמוך יחסית ושהיא שנהנית ממיעוט תחרות בעולם, כיוון שאפילו משאבי הברום בסין הולכים ומידלדלים ומשמשים את סין רק לתצרוכת עצמית.

מצד שני, לעובדים, לרגולטורים ולציבור מספרת כיל שהשקיעה 2 מיליארד שקל במפעל התרכובות בישראל ב־10 השנים האחרונות, למרות שהיא נפגעת מרווחיות פוחתת בתרכובות הברום והמפעל הרלבנטי שלה בישראל מפסיד בשמונה השנים האחרונות.

ושוב, למשקיעים מספרת כיל שהיא נהנית מצמיחה לשימושים חדשים לתרכובות, למשל בתחום טיהור המים, תעשיית ייצור גז מפצלים ושימושים תעשייתיים אחרים. מנגד, במודעות בעיתונים היא מספרת לציבור שהעבירה לעובדים 65 מיליון שקל לפעילויות נופש ופנאי בחו"ל.

למרות שמפעל התרכובות מפסיד שנה אחר שנה, העניקה כיל למנכ"ל מוצרי המשך שכר בעלות של 8 מיליון שקל ב־2013 ומשכה בין מרץ 2011 למאי 2012 דיבידנד בגובה 300 מיליון דולר ממגזר הברום.

מפעל תרכובות ברום צילום: חיים הורנשטיין

ההפרדה שמבקשת כיל לבצע בין הפעילויות השונות והטשטוש הנלווה לכך מאפיינים גם את המשבר הנוכחי עם העובדים. קיים פער בלתי נסבל בין כיל הדשנה, המתגמלת, זו שנשענת על משאב טבע חזק, זו שסוקרת את יתרונותיו בפני המשקיעים, זו שמרוויחה גם בשנה חלשה קרוב ל־700 מיליון דולר, לבין זו שסובלת מרגולציה מכבידה, שרוצה לבאר את הנפוטיזם בחלק מהמפעלים, שצריכה להתייעל ומוכנה לתת בשם כך תנאים נדיבים לעובדים.

בסיפור של כיל ועובדי תרכובות ברום אין טובים ורעים, חזקים וחלשים. יש חזקים יותר וחזקים פחות. כיל במקרה הזה מפסידה בדעת הקהל כי מנהליה לא קראו נכון את המציאות הפוליטית ולא הבינו את הנפיצות בתזמון הנוכחי של הפיטורים. המנכ"ל הזר, סטפן בורגס, לא השכיל, בניגוד לקודמו, להשתמש בכוח של העובדים ובכוח של הדרום כדי לרכך את הרגולציה. גם אם יש מספרים שתומכים בהפרדה המלאכותית שכיל מבקשת לבצע בין הפעילויות השונות שלה, הרי שאי אפשר להתעלם מהמהות. כיל נשענת על משאב טבע שניתן לה בידי המדינה. ביד אחת ניתן לה משאב טבע שמניב לה ביצי זהב. ביד השנייה היא קיבלה בירושה ועדי עובדים חזקים ודעתניים. וזו כבר מציאות שצריך לנהל. על זה מקבל בורגס 20 מיליון שקל בשנה.

תוקפת את התעמולה עם תעמולה משלה

הערה לסיום. כיל טוענת שהמאבק של העובדים מבוסס על תעמולה זולה. תחת הכותרת "תרכובות ברום הסיפור האמיתי" פרסמה כיל בסוף השבוע מודעות שבהן ביקשה לחדד את המציאות מנקודת מבטה – הפסדים של 160 מיליון שקל לחברת תרכובות ברום ב־2014, שמוצנעים בחסות מאבק מסוכן של ועד "אלים וכוחני". אלא שגם כיל חוטאת בתעמולה זולה, ראו המאבק שלה נגד המלצות ששינסקי 2.

לפני שלושה שבועות חנכה כיל באמסטרדם מטה חדש בנוכחות בעל השליטה עידן עופר מנכ"ל כיל סטפן בורגס וראש ממשלת הולנד. הידיעה על חנוכת המרכז, תמונות וסרטון נשלחו למערכות העיתונים בצירוף שיחות רקע שנועדו לתת לידיעה את הניחוח הרצוי מבחינת הנהלת כיל "תראו לאיזה קבלת פנים וחיבוק חם זוכה כיל בחו"ל".

אלא שמאחורי הקמת מטה שירות ומרכז רכש בחו"ל עומדים שיקולים שאינם רק הרגולציה המכבידה בישראל. לכן טוב תעשה כיל אם תחסוך מאיתנו איומים מרומזים בעטיפה של חיבוקים אירופאים ותתמקד בהשקטת השטח במפעליה הישראלים ובהעצמת הפעילות המקומית, בסמוך למשאב שמצוי אצלה בזיכיון, גם אם זה קצת פחות רווחי.