ניתוח כלכליסט
האמת היא שאף אחד לא יודע כמה יעלה הגז המצרי
גילוי מאגר הגז הענק Zohr לחופי מצרים הצית ויכוח עז בין תומכי מתווה הגז למתנגדיו, שנע בעיקר סביב שאלת המחיר - האם הגז המצרי יעלה יותר מהישראלי ולכן לא מהווה תחרות, או שדווקא יעלה פחות ויחסל את השוק. הבעיה היא שאין שום דרך לדעת
תגלית הגז הענקית של החברה האיטלקית Eni מאיימת על משק הגז הישראלי משום שפירושה ירידה בסיכויים לחתימת הסכמי יצוא גז מהמאגרים תמר ולווייתן למתקני הנזלת הגז במצרים, וכן הרעה אפשרית בתנאי חוזים אלו - מבחינת המחיר והיקף ההתחייבות לרכישת גז - אם אכן ייחתמו.
ההודעה של Eni מגיעה בעיצומה של המחלוקת על מתווה הגז, ויש לה השפעה גדולה על עתידו.
- נתניהו ימנף את גילוי הגז המצרי לקידום המתווה
- במאגר הפלסטיני שאיש לא מתעניין בו טמון פוטנציאל עצום
- בעקבות גילוי מאגר הגז הענק מול חופי מצרים - לווייתן עלול להפגע
Eni דיווחה לפני כשבוע על הצלחה בקידוח Zohr שנמצא כ־190 קילומטר צפונית לפורט סעיד. החברה מעריכה ששטח השדה הוא כ־100 קמ"ר ועשוי להכיל כ־849 BCM של גז. יידרשו קידוחים נוספים כדי לקבל הערכה מדויקת יותר של כמות הגז, אך קידוחים אלו יהיו חלק מפיתוח המאגר ויכללו הכנת בארות הפקה. ייתכן שיתברר שהמאגר קטן מההערכות המקוריות, אך מנגד ייתכן שהוא גדול יותר. Eni פרסמה את כמות הגז ולא את הכמות הניתנת להפקה - ושני נתונים אלו לעתים קרובות שונים - כך שלפי הידוע כעת, סביר שניתן להפיק מהמאגר פחות מ־849 BCM.
מאז התגלית ניטש ויכוח עז בין תומכי מתווה הגז לבין מתנגדיו, בשאלת המחיר שתשלם ממשלת מצרים על הגז שיופק מהמאגר החדש. חלק מהתומכים נוקבים במחיר של 5.88 דולר ליחידת אנרגיה MMBTU)), ואילו חלק מהמתנגדים מדברים על מחיר נמוך בהרבה - 4 דולר ליחידה בלבד. מטרת התומכים להראות שמחיר הגז במצרים יהיה גבוה יותר מהמחיר הנוכחי בישראל (שעומד כעת בממוצע על כ־5.4 דולר ליחידת אנרגיה, אך צפוי לעלות בשנים הבאות) ומטרת המתנגדים כמובן הפוכה. האמת, אם היא עדיין מעניינת מישהו, אינה בשתי נקודות הקיצון הלא מדויקות הללו.
בנימין נתניהו צילום: מרק ישראל סלם / ג'רוזלם
משרד האנרגיה המצרי חתם על הסכם עם Eni - כפי שכבר דווח ב"רויטרס" בתחילת יולי - שקבע את מחיר הגז בין מקסימום של 5.88 דולר ליחידת אנרגיה למינימום של 4 דולר ליחידת אנרגיה, כתלות בכמות הגז המופקת. מידע נוסף על מחיר הגז במצרים התקבל בשיחת ועידה שנערכה לאחר פרסום דו"חות הרבעון השני של השנה של Eni. בתשובה לשאלה של אנליסט מורגן סטנלי לגבי מחיר הגז שנקבע בהסכם עם ממשלת מצרים, ענה מנכ"ל קלאודיו דסקלצי שפרטי ההסכם, ובכללם נוסחת המחיר, חסויים, ושהמחיר תלוי באופי הפרוייקט ובעלויות שלו. לדבריו, המחיר יהיה שונה לפרויקט יבשתי, למים רדודים ולמים עמוקים, ויהיה קשור גם למבנה העלויות.
ככל שמאגר נמצא במים עמוקים יותר עלות פיתוחו גבוהה יותר, ולכן המחיר שישלמו המצרים על הגז יהיה גבוה יותר. ככל שהמאגר גדול יותר כדאיות פיתוחו גבוהה יותר, ולכן אין צורך בתמריץ כלכלי לפיתוח - לכן המחיר שישלמו המצרים עבור מאגר קטן במים עמוקים יהיה קרוב למחיר המקסימלי, 5.88 דולר ליחידת אנרגיה, ואילו המחיר למאגר גדול קרוב לחוף או על החוף יהיה קרוב למחיר המינימלי - 4 דולר ליחידת אנרגיה. המאגר החדש הוא ענק, מה שיוריד את מחיר הגז, אך במים עמוקים, מה שיעלה את המחיר.
הרקע להסכם בין ממשלת מצרים ו־Eni (הסכמים דומים נחתמו עם חברות נספות) הוא מחסור בגז טבעי מצד אחד במצרים, ומנגד הימצאות מאגרים קטנים ליד החוף המצרי, שבמחיר הגז הקודם (2.65 דולר ליחידת אנרגיה) לא כדאי היה לפתח אותם. לפי אותו מחיר גם לא היה כדאי לבצע קידוחי ניסיון נוספים. עוד לפני התגלית הגדולה העריכו ב־Eni שבעקבות ההסכם ישקיעו כ־2 מיליארד דולר במצרים ויחברו לחוף כ־57 BCM של גז ממאגרים קיימים. ההסכם מהווה דוגמה לפתיחה מחדש של הסכמים קיימים בגלל מחיר גז נמוך מדי. בישראל יש הטוענים שיש לפתוח הסכמים קיימים בגלל מחיר גז גבוה מדי.
צילום: Lanaro/Magliocca
המתווה רע, אבל צריך לאשר אותו
מתווה הגז המוצע משמר את המחיר המונופוליסטי (למעט כמה יצרני חשמל פרטיים שיזכו במחיר נמוך יותר) ולא מבטיח פיתוח מהיר של לווייתן. הוא לא משיג את יעדיו, אך צריך לאשר אותו בכל זאת משום שהאלטרנטיבה גרועה יותר. כעת מאגר תמר ממשיך ליהנות מהכוח המונופוליסטי כמאגר יחיד שמפיק גז, ואין התקדמות בפיתוח מאגר לווייתן ובמכירת מאגרי כריש ותנין. המתנה עם המתווה עד למינוי ממונה חדש על הגבלים עסקיים, ועד להחלטה שיקבל, צפויה לשמר את המצב הקיים ב־9–12 החודשים הבאים, וכלל לא בטוח שלאחר מכן הממונה החדש ישיג מצב טוב יותר. לכן כל עיכוב נוסף פוגע קודם כל באינטרס של ישראל.
לפי המתווה, השותפות בלווייתן מחויבות לחבר את המאגר לשוק המקומי עד 48 חודשים מהמועד שבו יושג פטור מהסדר כובל (לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, שמאפשר לשר הכלכלה לעקוף את הממונה על הגבלים ולחתום במקומו). הפעלת השעון תיתן למדינה כוח מיקוח גדול יותר כנגד השותפות בלווייתן, אם יתעכבו בפיתוח המאגר. ההישג המרכזי של השימוע על המתווה היה דרישה מבעלי לווייתן להזמין ציוד ושירותים לצורך פיתוח השדה בהיקף של לפחות 1.5 מיליארד דולר עד סוף 2017. לכן, אם לא תהיה הערכות משמעותית לפיתוח המאגר עד מועד זה, המדינה תוכל לטעון שחברות הגז לא עומדות במתווה הגז ולהטיל פיקוח על מחירי הגז מתמר החל מ־2018. בנוסף, המתווה מאפשר יצוא גז מתמר עוד לפני חיבור לווייתן לחוף - וזהו אינטרס משותף למדינה ולחברות הגז. אם השותפות בתמר יצליחו, למרות התגלית של Eni, לחתום על הסכם למכירת גז למתקן הנזלת הגז במצרים של חברת Union Fenosa הספרדית, תיבנה לצורך כך צנרת נוספת מתמר שתגיע גם לישראל, תגדיל את היצע הגז ותמנע את המחסור בשעות העומס.
לווייתן יפותח באופן מלא רק עם חוזי יצוא גדולים
תמר הוא המאגר היחיד שפותח מבין חמשת המאגרים הכדאיים לפיתוח במזרח הים התיכון, וממנו מפיקים 12 BCM גז בשנה. לווייתן, אפרודיטה (בקפריסין), כריש ותנין טרם פותחו. על הפרק עומדות כעת שתי תוכניות פיתוח, הראשונה מותנית בחתימת הסכם יצוא מתמר למתקני ההנזלה של Union Fenosa במצרים ובמסגרתה יורחב ההיצע מתמר ל־20.4 BCM בשנה על ידי בניית צינור נוסף בהשקעה של 1.5–2 מיליארד דולר. השניה היא פיתוח לווייתן, שיעלה 6–7 מיליארד דולר, וצפוי להזרים 16 BCM גז בשנה. הגוף שירכוש את מאגרי כריש ותנין יצטרך להכין את התוכנית השלישית, לפיתוח משולב של שניהם.
המפתח לכל תוכניות הפיתוח הוא מציאת חוזי עוגן ליצוא גז שיצדיקו אותן, משום שתמר מספק את מרבית הביקושים הנוכחיים בארץ. המכה המשמעותית לתוכניות הפיתוח לא קשורה למתווה הגז, אלא לנפילת מחירי האנרגיה בשנה שחלפה. עד לפני השנה היתה כדאיות רבה במכירת גז למתקני הנזלה במצרים, אך כעת, כשמחירי הגז המונזל באירופה ירדו אל מתחת ל־7 דולר ליחידת אנרגיה, הכדאיות של מכירת גז ליצוא דרך מתקני ההנזלה פחתה. הבעלות המשותפת של תמר ולווייתן בידי דלק ונובל אנרג'י דווקא הגבירה את כוח המיקוח שלהן מול יצרני הגז המונזל. כעת נכנס שחקנית נוספת לזירה, Eni, שכנראה תוכל לספק גז למתקני ההנזלה בהיקף שדומה ללווייתן ובעלות נמוכה יותר של צנרת בזכות הקרבה למתקני ההנזלה. לכן, לפחות עד שיתבהר גודל מאגר Zohr וייבחנו הסיכויים למאגרים דומים במים העמוקים מול חופי מצרים, מתקני ההנזלה לא ימהרו לחתום על עסקאות רכישה גדולות עם תמר ולווייתן במחיר גבוה. לתמר יש יתרון בכך שהוא יכול לספק להם גז כבר ב־2017, ברמת ודאות גבוהה יחסית של עמידה בזמנים, בעוד שהגז מ־Eni יגיע במקרה הטוב שנה או שנתיים מאוחר יותר, והסיכון לעיכובים גדולים יותר. קשה לומר אם השותפות בתמר יצליחו לנצל יתרון זה ולהשיג חוזה יצוא טוב.
פיתוח מלא של לווייתן, בהיקף 16 BCM בשנה, יתאפשר רק אם ייחתמו ממנו חוזי יצוא גדולים. שווקי היצוא הפוטנציאליים הגדולים הם מצרים וטורקיה. האופציה המצרית הפכה קשה יותר, ואילו האופציה הטורקית עדיין קיימת. אם האופציה המצרית תיפול, אין ספק שהיא תישקל יותר ברצינות.
הקושי באופציה הטורקית הוא היחס העוין של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן לישראל, ולכן חברות הגז לא ימהרו להשקיע מיליארדי דולרים בצינור לטורקיה, שהפעלתו תלויה באישורו. בהיעדר חוזה יצוא גדול ניתן יהיה לפתח את לווייתן באופן חלקי, לתפוקה של 8–10 BCM בשנה, בהשקעה נמוכה יותר של 4–5 מיליארד דולר. פיתוח זה יוכל להתבסס על יצוא של 3–4 BCM בשנה לחברת החשמל הירדנית ועל השוק המקומי בישראל. פיתוח כריש ותנין תלוי בחוזה עוגן בישראל ובהתבססות על תשתית קיימת של תמר או לווייתן.
אם מחיר הגז הנוזלי יעלה בחזרה, או שהאופציה הטורקית תתממש - בעיית חוזי העוגן תיפתר והשותפות במאגרי הגז יתחילו בפיתוח מהיר של המאגרים. אך ברמת המחירים הנוכחית, ובמצב אי הוודאות לגבי יצוא לטורקיה ויצוא מהותי למצרים, פיתוח המאגרים כדאי פחות ולכן רמת אי הוודאות עלתה.
