ענף הביטוח זקוק להצלה

בעלי השליטה בחברות הביטוח מעולם לא היו מודאגים יותר. עד לפני שנתיים (למעט תקופת המשבר הפיננסי) הם התרגלו לראות בהן פרה חולבת שמייצרת רווחים של מיליארדי שקלים בשנה בזכות רווחי ההשקעות ודמי הניהול הנגזרים מהם. כעת הם מביטים ברווחים הללו מתאדים על אש הריבית הנמוכה והרגולציה החזקה מאי פעם. הריבית הנושקת לאפס לא מאפשרת להם לייצר תשואה ומחייבת אותם להגדיל את עתודות ההון על חשבון רווחים.

בזמן שההון העצמי נשחק, לחברות הביטוח מצפות הוראות סולבנסי 2, המחייבות אותן לחזק אותו עד 2017 - פלונטר שהן לא יודעות איך לצאת ממנו. פעם הן היו ממהרות להעלות תעריפים במקרה כזה. אך היום הרגולציה מגיחה מעבר לסיבוב ופותחת סוף סוף את השוק הריכוזי הזה לתחרות. ביטוחי המנהלים - שסיפקו תירוץ לגבות דמי ניהול מוגזמים תחת שם מפוצץ והבטחות קלושות להגנה מפני התארכות תוחלת החיים - נאסרו לשיווק החל מ־2013. חברות הביטוח ממשיכות ליהנות משומני תיקי העבר, אך הם הולכים ומידלדלים. שוק הפנסיה הצומח מתמודד עם רפורמות שמכווצות את דמי הניהול, ובחסות הפיקוח על הביטוח זכו ביטוחי הרכב לתחרות לא צפויה - מצד תאגיד ה"פול" שנשלט על ידי חברות הביטוח עצמן. גם הבוננזה של ביטוחי הבריאות, שפורט על נימי הפחד של הציבור, הסתיימה עם חקיקה שמחייבת החל מ־2016 להציע פוליסות אחידות. גם כאן צפויות החברות להמשיך לחגוג לזמן מוגבל על הכיס של המבוטחים הוותיקים.

בעלי השליטה היו יכולים להמתין בסבלנות עד שהריבית תשוב ותעלה כדי שיחזרו לייצר רווחים על ההון. אך בעיתוי שנדמה שלא יכול היה להיות גרוע יותר עבורם, חוק הריכוזיות מחייב את אלה מהם שבידיהם גם אחזקות ריאליות למכור. הקונים בצד השני מנצלים את חולשת הענף כדי לנסות ולסחוט מחירים נמוכים. גם כשכבר יש קונים המוכנים לשלם מחיר הנושק להון העצמי של החברות, המפקחת על הביטוח דורית סלינגר לא טומנת ידה בצלחת ומערימה קשיים. כך חמש חברות הביטוח הגדולות נסחרות בתמחור שמקנה להן שווי של כמחצית מההון העצמי שלהן. המשקיעים לא מאמינים, במידה רבה של צדק, שהענף יחזור להרוויח בשנים הקרובות, ומעריכים כי ההון ימשיך להישחק.

המפקחת על הביטוח דורית סלינגר צילום: ישראל הדרי

האתגרים שממתינים לפתחי חברות הביטוח שונים בעוצמתם מחברה לחברה. זהות בעלי השליטה וכוחם של המנהלים משפיעים על האופן שבו הן יתמודדו עם האתגרים הללו ויצלחו את הסערה. מהצד האחד עומדות החברות בבעלות המשפחתית הוותיקה, מנורה והראל. מהעבר השני ניצבות כלל והפניקס, עם בעלי שליטה שבאו לעשות עליהן אקזיט, למשוך דיבידנדים ולמכור - אך נכשלו כישלון חרוץ. באמצע ניצבת מגדל, עד לפני שלוש שנים היהלום שבכתר חברות הביטוח ומובילת הענף, שהולכת ומאבדת מזוהרה תחת בעל השליטה החדש יחסית שלמה אליהו.

בצד מציץ בחיוך ערמומי יונל כהן, לשעבר מנכ"ל מגדל שרכש לא מכבר נתח של 20% מחברת הביטוח איילון והפך למעשה לבעל המניות הדומיננטי. כמי שמכיר לעומק את ענף הביטוח, הוא נערך למהמורות ואף מנסה למנף אותן לרווחיות של שחקנית שהיתה מאז ומתמיד בשוליים. מול שחקנים ותיקים עם תפיסות שמרניות כהן מנסה להסתכל קדימה, לנצל הזדמנויות, להתייעל בסיוע טכנולוגיות מתקדמות, שרבים מהקולגות שלו חוששים מהן, ובמיוחד לשחרר את האקסיומות של עולם הביטוח הישן והשבע ולהשלים עם המודעות הצרכנית הגוברת וההתערבות הרגולטורית המעמיקה כדי לנגוס בנתח השוק של מתחריו. בשבוע הקרוב "כלכליסט" ימפה את האתגרים שעמן מתמודדות חברות הביטוח הגדולות, כל אחת ועקב האכילס שלה.