איש אינטראקטיב מתאהב בפרינט

לכל איש קריאטיב יש מדיום המועדף עליו. אני הכי מתחבר לקולנוע - מסך ענק, סאונד דיגיטלי, קהל שבוי. אנחנו מעבירים לצופה חוויה על חושית מפוצצת אוזניים ומחרישת מוח. חלום. אחריו, כמובן האינטרנט - באנרים, מיניסייטים, וידאו, סרטים ויראלים. למדיום הזה אין כמעט גבולות. איפה עוד תוכלו לשים 4:30 דקות של פרסומת עם סיינפלד וביל גייטס? כל העולם יראה את הקמפיין, ידבר עליו ועוד לא לשלם על המדיה? חלום בריבוע.

אבל פרינט?! מה זה פרינט? תמונה, קצת טקסט, באופן ברור מישהו מנסה למכור לי משהו (לרוב במבצע), אין הפעלת חושים, אין סיפור מתפתח, המח לא עובד ורואים שמנהלת הפרסום צעקה על משרד הפרסום "תגדילו לי את הלוגו!". או בקיצור - "גב’ צימר אני פונה ללב שלך... מצ’עמם לי".

אבל בשבוע שעבר משהו הכה בי.

אוקיי, נהיה פיירים, משהו השתנה בכבר בחודש מאי, כשביקרתי בטקס הקליאו, טקס הפרסום השני בחשיבותו בעולם (מה לעשות, לא היה כסף לטוס לקאן ובינינו, חיי הלילה במיאמי הרבה יותר שווים). בקליאו הלכתי לקיר של הפרינט עליו מוצגות העבודות הטובות ביותר בתחום מהשנה שעברה. פתאום ראיתי קמפיינים בפרינט שגרמו לי לצחוק, להשתומם, לחשוב. יצירות אמנות.

אבל מאז חזרתי לארץ מצאתי את עצמי שוב מפהק ומעביר את הדף כדי להתחמק ממודעות הפרינט המשמימות. עד לשבוע שעבר.

פתאום קלטתי מודעה שגרמה לי לשנות את דעתי. המודעה הייתה מודעה מחו"ל, לדאודרנט "אולד ספייס" בה רואים את ניל פטריק האריס, המוכר כ"בארני" מ"איך פגשתי את אמא שלך" אבל בילדותו היה דוגי האוזר, הרופא/ילד מהטלוויזה.

ניל מחופש לרופא בודק חולה ולידו כתוב “הגנה מפני ריח גוף כפי שהומלץ ע”י רופאי טלוויזיה מזויפים כמוני. גדול, משעשע, הומור עצמי. כפל דגרדציה, הרי לא צריך המלצת רופא לדאודרנט ובטח שלא מרופא מזויף. חייכתי לי וצחקתי. יש פה שכבות הומור. וחשבתי לעצמי, למה אין מודעות כאלה בארץ, למה?

ואז.. פתחתי עיתון מקומי וראיתי מודעה כפולה מדהימה בה מוצגת תמונה יפהפיה של עיר, שמיים כחולים, ובמקום שמש – שקע חשמלי. בצידו של העמוד רשום בקטן "אנרגיה מהשמש - אמישראגז". בינגו. סוף סוף מודעה הגורמת לך לעצור לשבריר שנייה ולהבין ששמש היא אנרגיה, אנחנו רגילים לצרוך את האנרגיה שלנו משקע חשמלי, והשקע החשמלי מחליף את השמש במודעה. גאוני! קבלו מודעה שהפעילה לי את החושים וגרמה לי לעצור לשניה. לקלוט.

אנרגיית השמש

במודעה הזו, משרד הפרסום (שלמור אבנון עמיחי) הוכיח שהוא משחק במגרש לגמרי אחר מהמתחרים, שהפרינט הוא לא עוד סתם אמצעי למכור משהו במבצע באופן ישיר אלא יכול לגרום לצופה לעצור שנייה, לחשוב ולחייך.

בואו נהיה כנים, מטרת הפרסום היא למכור. נקודה. האם המודעה הזו תגרום לי לקנות מוצרים של אמישראגז? לא.

האם תכננתי אי פעם לקנות מוצרים של אמישראגז? גם לא. אבל המודעה הזו כן הצליחה להחדיר בי את האהבה לפרינט והציפייה לראות לאן המדיום הזה יכול עוד לקחת אותי.

גילוי נאות: הכותב אוכל חומוס כל שישי עם גדעון עמיחי. גדעון יותר מוכשר בפרסום מאשר בניגוב.

הכותב הוא מנכ"ל ובעלים משותף בחברת האינטראקטיב רד-הד.