ערוץ 10: איפה אחריות המדינה?

סוגיית ערוץ 10 היא אינה סוגיה עסקית בלבד. סגירתו של הערוץ היא בעלת השלכות ציבוריות מרחיקות לכת, הרבה מעבר למשקל כיסיו של בעל הון זה או אחר, עשיר יותר או עשיר פחות.

סגירתו של ערוץ 10 תותיר אחריה שוק טלוויזיה מנופוליסטי, בו שולט ללא עוררין ערוץ 2. שליטה זו לא

השאלה הנשאלת היא מה הן גבולות האחריות של המדינה כלפי עסקים אשר עומדם לנפוח את נשמתם? אם מפעלים כמו פרי גליל ועוף טוב לא קיבלו מהמדינה תמיכה, איך יכול ערוץ 10 הצפונבוני לבקש אותה? בכלכלת השוק בה אנו חיים, אחריות זו של המדינה היא מינימלית עד לא קיימת, וטוב שכך. אך מקרהו של ערוץ 10 הוא שונה ממפעלים המתמודדים בשווקים תחרותיים.

ערוץ 10 הוא תוצר של רגולציה. טועה, מי שחושב שהשידור בישראל הופרט. במצב הרגולציה הנוכחי, ערוצי השידור המסחריים פועלים כזרוע הפקות של מדינה, הקובעת להם איך יראה לוח השידורים, מי ישב בהנהלת הערוץ ובדירקטוריון של חברת החדשות. המדינה מעמיסה על הערוצים המסחריים מטרות ציבוריות מובהקות, כמו מימון היצירה המקומית, ושמירה על ערכי תרבות בהתאם לזהותם של מקבלי ההחלטות היושבים בירושלים. חוסר היכולת של ערוץ 10 לעמוד על רגליו הוא תוצר ישיר של מבנה הסדרה זה, אותו המדינה קבעה. ככל שלמדינה מעורבות גבוהה יותר בשוק השידורים, כך יש לה אחריות רבה יותר לגבי גורל החברות בו.

הפוליטיקאים צריכים להבין כי מעורבותם העודפת בשוק השידורים מעניקה להם לא רק את הזכות למנויים נחשקים למקורבים ושליטה במדורת השבט, אלה גם מלווה באחריות. מצב ההסדרה בשוק השידורים חייב להשתנות, ואת זה כבר הבינו בממשלה. עכשיו הם צריכים להבין כי עליהם לשלם על העיוות שהם עצמם יצרו, ולהתלכלך מעט ציבורית כדי להציל את הערוץ.