"שינויים קוסמטיים, עיקור מתוכן, סירוס וגירעון נוסף בפתח"

חודש לאחר ההחלטה הדרמטית של שר התקשורת גלעד ארדן ושר האוצר יאיר לפיד להקפיא את הרפורמה ברשות השידור, "כלכליסט" חושף את ניתוח מצב הרפורמה שהוצג בפני בכירי משרד התקשורת והביא להחלטה זו. המסקנה של עבודת הניתוח, שנכתבה ביוני האחרון, כשעוד היה נראה שתוכנית ההבראה עומדת לקראת מימוש, היא שרשות השידור נמצאת לקראת חתימה על "חצי רפורמה" שתחולל שינויים קוסמטיים בלבד ולא תשנה מהותית את פעילותה.

שש שנים בדיוק חלפו בין אישור תוכנית הרפורמה ברשות השידור על ידי מליאת הרשות ביולי 2007 לבין ההחלטה להקפיא את יישום התוכנית, שהיתה אמורה להוציא את הרשות לדרך חדשה. בתקופה זו כיהנו שני יושבי ראש ברשות - משה גביש, שיזם את הרפורמה, פרש ב־2009 והוחלף על ידי אמיר גילת; ושני מנכ"לים - מוטי שקלאר הוחלף על ידי יוני בן־מנחם ב־2011, והתנהלו אינסוף משאים ומתנים בין ועדי העובדים הרבים ברשות לבין ההנהלה ובין ההנהלה למדינה על יישום התוכנית.

הגירעון יחזור ב-2017

עבודת הניתוח החיצונית, שהגיעה לידי "כלכליסט", הוצגה בין השאר בפני בכירי משרד התקשורת. היא מצביעה על האופן שבו סורסה ועוקרה תוכנית הרפורמה המקורית מאז אישורה, וקובעת נחרצות כי "המשך במתווה הרפורמה הנוכחי אינו צפוי לשנות מהותית את התנהלותה של הרשות ואינו מבטיח איזון כלכלי בטווח הארוך".

שר התקשורת גלעד ארדן ויו"ר הרשות אמיר גילת צילום: עמית שעל

בעבודה נכתב כי "כיום, שש שנים ו־5 מיליארד שקל (תקציב רשות השידור לאורך התקופה - א"ד) אחרי גיבוש התוכנית, פחות ממחצית מעקרונות הרפורמה הגיעו לקו הסיום". עוד מעריכים כותבי העבודה כי גם אם תיושם הרפורמה, שעלותה מעל 800 מיליון שקל - הרשות תשוב למצב גירעוני כבר ב־2017.

תוכנית הרפורמה ברשות השידור מתבססת על המלצות שהגישה חברת הייעוץ TASC ליו"ר גביש. התוכנית נועדה להשיב לרשות השידור את הרלבנטיות הציבורית שאבדה לה ולהביא אותה ממצב גירעוני לאיזון תקציבי, והוגדרו בה שישה מהלכים שיש לבצע ברשות.

המהלך הראשון היה הקמת חטיבת חדשות וספורט מאוחדת שתפיק את התוכן לפלטפורמות השונות - טלוויזיה, רדיו ואינטרנט. חטיבה זו היתה צריכה להחליף את חטיבות החדשות הנפרדות בטלוויזיה וברדיו ולהביא לייעול עבודה ולחיסכון בעלויות על ידי צמצום כפילויות תפקידים.

מימין: מוטי שקלאר ומשה גביש. המנכ"ל והיו"ר הקודמים צילום: בועז אופנהיים

הרפורמה כללה גם שינוי במבנה הארגוני, שבמסגרתו תוכנן להפריד את יחידת המדיה העוסקת בתוכן ומורכבת ברובה מעיתונאים מיחידות מטה כמו טכנולוגיות, שיווק ומינהל. המטרה היתה שהניהול והשליטה על התקציבים יהיו בידי יחידת המדיה, כשיחידות המטה ישמשו כמסייעות ותומכות לפעילות המדיה. טכנאי בחדשות אמנם יהיה כפוף מקצועית למנהל הטכנולוגיות, אך במסגרת העבודה השוטפת הכפיפות שלו תהיה לעורך המהדורה, שיוכל להורות לו למשל להישאר לעבוד שעות נוספות - דבר שלא נמצא בסמכותו היום.

לאן הולכים עכשיו 3 אופציות על השולחן משרד התקשורת פנה לכמה חברות ייעוץ כדי לבחון אם לסגור את הרשות ולפתוח אותה מחדש אופיר דור, 7 תגובות לכתבה המלאה 

צעד נוסף הוא הסטת תקציבים כך שנתח משמעותי יותר מהכנסות הרשות יושקע בתוכן, בדגש על תוכניות ישראליות, חדשות ואקטואליה, במקום בשכר עובדים. במקביל כללה הרפורמה השקעה בשדרוג של אמצעי ההפקה, השידור והמחשוב הארגוני ברשות בעלות של 330 מיליון שקל.

עיוותים חריפים בשכר

כדי להגיע לאיזון תקציבי והתאמת מבנה ההוצאות של הרשות למקורות הכנסתה, הרפורמה כוללת פרישה של 700 עובדים וקליטת 150 עובדים חדשים לתמיכה בשדרוג פעילות הרשות במתכונתה החדשה. עלות פרישת העובדים הוערכה ב־600 מיליון שקל. סעיף מרכזי נוסף נגע ליצירת הסכמי עבודה חדשים שיאפשרו פעילות כגוף מדיה דינמי הפועל סביב השעון, יבטלו עיוותים חריפים בשכר שעליהם נמתחה ביקורת מצד האוצר ומבקר המדינה, וייצרו מבנה שכר פשוט עם גמישות ניהולית לגייס, לפטר, לנייד ולקדם עובדים.

התוכנית קבעה גם כי פעילות הרשות תצומצם לשלושה מבנים פיזיים עיקריים, ושאר מרכזי הפעילות שלה ייסגרו כדי להקטין את עלויות השכירות. נכון לסוף 2011 פעלה הרשות ב־54 נכסים. מתחם הקבע הראשי של הרשות היה אמור להיבנות בשערי צדק בירושלים, על קרקע שבבעלותה.

מימון הרפורמה היה אמור להגיע מהלוואת גישור מהמדינה בגובה 400 מיליון שקל כנגד העברת נדל"ן שבידי הרשות למדינה לצורך מכירתם. כמו כן, הוסכם שהמדינה תעמיד לרשות הלוואה בגובה 240 מיליון שקל ומענק של 90 מיליון שקל.

העובדים משכו זמן

קריאה של תוכנית הרפורמה מ־2007 היא, למרבה הצער, משעשעת למדי. אירוני במיוחד לגלות שהיא כוללת החלטה להגביל את ההידברות עם העובדים לשלושה חודשים, כיוון שהרשות עתידה להיכנס למצב של חדלות פירעון בזמן הקרוב. "במקרה שהמו"מ לא יתקדם, לא יהיה מנוס מהגשת המלצה לממשלה לאשר סגירה ופתיחה מחדש של הרשות", נכתב בתוכנית.

לעובדי הרשות נשלח איום לא מרומז כי הליכה בנתיב של סגירה ופתיחה מחדש טומנת בחובה פגיעה משמעותית בתנאי הפרישה והכפלת מספר הפורשים. גם האוצר, נטען, ייפגע מתהליך כזה, כיוון שבמקרה של סגירת הרשות הוא יצטרך לשאת בחובות הרשות ובפיצויי פיטורים לעובדים.

בפועל, כאמור, המו"מ עם ועדי העובדים נמשך קרוב לשש שנים. הרשות לא קרסה כלכלית ולא הגיעה לפשיטת רגל - בזכות אי־עמידה מתמשכת במחויבותה החוקית להשקיע שיעור הולך וגדל מהכנסותיה בקניית הפקות חיצוניות, ודרך הפניית רוב תקציבה לתשלום משכורות לעובדים על חשבון מימון ההפקות. ב־2012, למשל, חויבה הרשות להשקיע 134 מיליון שקל (25% מתקציבה) בהפקות מקור קנויות, אך בפועל השקיעה לא יותר מ־50 מיליון שקל.

גורם שעסק בנושא הרפורמה מצביע על פרישתו של היו"ר משה גביש כנקודת שבר ביחס להתקדמות הרפורמה. גביש, לשעבר נציב מס הכנסה ומנכ"ל בנק מרכנתיל דיסקונט, שהוביל את גיבוש הרפורמה עם TASC, פרש בעקבות חילופי השלטון ב־2009 מקדימה לליכוד ומינוי יולי אדלשטיין לשר הממונה על רשות השידור. "גביש היה דמות מפתח שידעה להתנהל מול העובדים בצורה חכמה ומיטבית, ולהציג להם את התועלות שבאימוץ סעיפי הרפורמה. עזיבתו עצרה את המומנטום של התקדמותה", אמר הגורם ל"כלכליסט".

לאחר פרישתו ובעקבות לחץ מצד ועדי העובדים מחד ורצון ליישם את הרפורמה במהרה מאידך, התנערו הנהלת הרשות והמנכ"ל שקלאר מהעיקרון שהנחה אותה, שלפיו יחידת המדיה תעמוד במרכז המבנה הארגוני החדש. באישור מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז אייל גבאי, הוחלט לסגת גם מהכוונה להקים חטיבת חדשות מאוחדת במטרה לצמצם עלויות.

למעשה, מעבודת הניתוח עולה כי שלושה מתוך המהלכים שהרכיבו את הרפורמה המקורית נדחקו לגמרי החוצה עם השנים: הקמת חטיבת חדשות בוטלה על ידי ההנהלה ובאישור משרד ראש הממשלה, וכך גם השינוי הארגוני. גם בכל הנוגע להשקעה ביצירה מקומית מצוין כי הרשות מקבלת דחיות חוזרות ונשנות הנוגעות למועד עמידתה במלוא מחויבויותיה. בנוגע לשלושת המהלכים הנוספים שנכללו ברפורמה המקורית - שדרוג טכנולוגי, התאמת מבנה ההוצאות ומיקוד בשלושה מוקדים פיזיים - נטען בעבודה כי הם מיושמים בחלקם.

"הרשות מתכננת לצמצם משמעותית את כוח האדם שלה מבלי לשנות את המבנה הארגוני שלה כנדרש. כמות האנשים לא תספיק כדי לעמוד במשימות הרשות, והיא לא תצליח לאורך זמן לשמור על המסגרת התקציבית", אמר הגורם. לדבריו, "ועדי העובדים הצליחו במשימתם למרוח את הזמן ולרוקן את הרפורמה מתוכן באמצעות מו"מ נוקשה עם ההנהלה, שמצדה הרגישה כי היא מבצעת ויתורים חיוניים".