האיש שהמציא את הצ'רי גרסיה מחפש גלידה בטעם פלסטיני

פיטר לינד, המכונה גם "גורו הטעמים" של בן אנד ג'ריס, הוא כנראה אחד האנשים בעלי העבודה הכי טובה בעולם. לינד הוא הטועם הראשי של ענקית הגלידות מוורמונט, ואחד משישה עובדים המרכיבים את מחלקת המחקר והפיתוח של החברה.

כחלק מעבודתו בחברה, לינד מסתובב ברחבי העולם בחיפוש אחר טעמי גלידה חדשים. לישראל הוא הגיע לא מזמן כדי לבחון את האפשרות של פיתוח טעם מקומי שיתבסס, לדבריו, "על מרכיבים פלסטיניים וישראליים". לינד ומנכ"ל בן אנד ג'ריס ישראל, אבי זינגר, ביקרו בין היתר במפעלים בגדה המערבית, כדי לנסות להבין את הפוטנציאל לשיתוף פעולה ולבחון טעמים כגון חלבה, טחינה, שקדים ושמן זית. בבחירה לזנק לתוך הקלחת הים־תיכונית בחיפוש אחר טעמו של הדו־קיום, נדמה שבן אנד ג'ריס עושה בחירה פוליטית שרבות אחרות נמנעות ממנה.

פיטר לינד צילום: צפריר אביוב

"בן אנד ג'ריס מנסים תמיד לעסוק בפעילויות חברתיות. אפשר לראות כדוגמה את העבודה הארוכה שלנו עם מאפיית גרייסטון (Greystone Bakery) הניו־יורקית, שמספקת לנו בראוניז כבר 23 שנה. זו מאפייה שמספקת עבודה לאנשים שמתקשים למצוא עבודה — למשל אנשים שיש להם עבר פלילי. זו דוגמה לאיך שאנחנו מנסים לעשות שינוי בקהילה. כאן (בישראל) זה שונה, כי אי אפשר להימנע מלהיכנס לתחום הפוליטי".

כך הגיעה הרשת לארץ "ישבתי עם בן וג'רי על הרצפה, ודיברתי על ישראל" הגלידות של בן אנד ג'ריס "עשו עלייה" ב־1987, בעקבות פגישה מקרית של מנכ"ל בן אנד ג'ריס ישראל אבי זינגר, שחי אז בארה"ב נרי ג'ונסון, תגובה אחת לכתבה המלאה 

נכון, כמו הביקורת שהוטחה בסקרלט ג'והנסון, הפרזנטורית של סודהסטרים. אתם לא חוששים מזה כחברה?

"אני לא יכול להתחיל להבין את כל הפוליטיקה המקומית, אבל דיברתי עם אנשים כאן ואני כן יודע שכולם צריכים כסף, ונראה שלפלסטינים יש צורך רב יותר ביציבות כלכלית. כשיש לך יציבות כלכלית, כולם שמחים יותר. זה נהיה קל יותר".

"חיפשו מישהו שאוהב לשחק עם האוכל שלו"

לינד התחיל את הסיבוב הראשון שלו בחברה בשנת 1988. "ראיתי מודעה בעיתון שבה היה כתוב שבן אנד ג'ריס מחפשים 'מישהו שאוהב לשחק עם האוכל שלו'". באותה התקופה נמכרו הגלידות של בן אנד ג'ריס רק בכמה מדינות בארה"ב. "הייתי האדם הראשון שערך מחקר ופיתוח של טעמים אחרי בן וג'רי עצמם".

בן כהן וג'רי גרינפלד, שהקימו את בן אנד ג'ריס ב־1978 בברלינגטון בוורמונט, אינם מחזיקים בתפקידי ניהול בחברה מאז רכישתה על ידי ענקית המזון יוניליוור בשנת 2000, אבל הם עדיין מעורבים בצדדים שונים של ההתנהלות בה, בעיקר בתחום האחריות החברתית. "לא מזמן היה לנו כנס עובדים גדול של בן אנד ג'ריס שבו שוחחנו על הכיוון של החברה ועל היעדים לשנים הקרובות, וגם בן וג'רי היו שם", מספר לינד.

סניף של בן אנד ג'ריס

"ב־1988, כשהתחלתי, בן אנד ג'ריס היתה כמו משפחה. זה היה משוגע, מהיר, כולם חבשו חמישה כובעים כי לא היו הגדרות תפקיד ברורות. כולם היו מאוד צעירים. כיום, בעיקר בשל המעורבות של יונילוור, לכולם יש תפקידים מוגדרים ויש הרבה Paper Work".

"כן, אנשים הרבה יותר קוסמופוליטיים מבחינת מה שהם מחפשים. אם פעם עשרה אמריקאים ידעו מה זה חלבה, היום אנשים יודעים מה זה, וחומוס, שלפני 25 שנה לא יכולת למצוא, נמכר בסופרמרקט. זה שינוי ענק מבחינת הדברים שנכנסו למיינסטרים, וזה מאפשר לנו להתנסות בטעמים יותר מגוונים. בכל חנות הכי בסיסית יש מגוון של מאכלים אתניים".

"נדרשות שנתיים לפתח טעם חדש. זה נורא"

בשנותיו בחברה היה אחראי לינד לכמה מהטעמים המפורסמים של בן אנד ג'ריס, ובהם בצק עוגיות, שוקולד צ'יפס, שוקולד פאדג' בראוני וצ'רי גרסייה. "ניסינו לעשות גם גלידה חלקה, אבל זו לא היתה הצלחה גדולה".

"פעם, בסיבוב הראשון שלי בחברה, היינו פשוט מסתכלים על מה שיש מסביבנו — הולכים למסעדות, לתערוכות אוכל, מנסים טעמים ומדברים על זה. היתה לנו מעבדת פיתוח שבה היינו בודקים טעמים חדשים, וכשהיו סיורי מבקרים במפעל של בן אנד ג'ריס, הם היו נכנסים גם למעבדה והיינו נותנים להם לטעום ממה שעבדנו עליו. כשראינו למשל שקובלר אפרסק היה טעם שאנשים אהבו, אז החלטנו להוציא גלידת קובלר אפרסק.

"היום המצב שונה, ויש לנו מאגר ידע רחב יותר", ממשיך לינד. "אנחנו בוחנים, בין היתר, את אלפי הרעיונות שאנשים שולחים בשנה, ואז מנסים לחשוב מה מהרעיונות האלה נכון עבורנו. פעם היינו מפתחים טעם חדש בשלושה חודשים, והיום נדרשות לזה שנתיים. זה נורא".

החלק הכי טוב של העבודה הוא שמחלקת הפיתוח נוסעת למקומות שונים בעולם ובוחנת את המאכלים המקומיים, בעצם כמו שאני עושה עכשיו. הייתי כבר בטוקיו, באירופה, ברחבי ארה"ב. אנחנו מגיעים למקום, מבלים כמה ימים באכילה, טועמים לפעמים 50 דברים שונים ביום — גלידה, מאפים, אלכוהול, ממתקים. מנסים את כל הדברים האלה, ואז לוקחים את הרעיונות הכי טובים ומתחילים לעבוד עליהם".

"פעם היינו פשוט מכינים את הגלידה — ובשלב מאוחר יותר היינו מתמודדים עם האספקט הכלכלי. התוצאה היתה שהיו גם טעמים שהפסידו כסף. עם ההנחיה הכלכלית של יונילוור, אנחנו בוחנים את העלויות והרווחים בשלב מוקדם יחסית. ועדיין, במחלקת הפיתוח אנחנו לא מסתכלים על העלויות כשאנחנו מפתחים טעם חדש. בהמשך הדרך אנחנו עשויים להידרש לעשות שינוי, שיהיה מוכתב משיקולי עלות".

"בישראל זה שונה. הכל כאן יותר מהיר, דברים קורים ואפשר לראות תוצאות מהר. לכן אני אוהב להגיע לכאן".