גם הצרכנים אשמים ביוקר המחיה

מאז יולי 2011 הפכו המילים צרכנות נבונה ויוקר המחיה לחלק בלתי נפרד מהסלנג המקומי. במחאת 2011 הפנו האזרחים אצבע מאשימה כלפי רשתות הקמעונאות, הממשלה, הרגולטורים ויצרני המזון, וקיבלו סיקור נרחב וחיבוק חם, ובצדק.

מחאת המילקי הנוכחית מזכירה את המחאה ההיא, מינוס אוהלים בשדרות רוטשילד, כאשר גם הפעם האצבע המאשימה מופנית באופן אוטומטי למקבלי ההחלטות, הרגולטורים ורשתות השיווק. אלא שהפעם ובניגוד לתפיסה המקובלת, אחד האחראים העיקריים ליוקר המחיה הוא הצרכן עצמו, שאינו מודע לכוח הרב שיש לו בידיים.

הצרכנים ממשיכים לרכוש מוצרים יקרים ומותגי פרימיום, כאלה שלצדם על המדף נמצא מוצר דומה ואיכותי במחיר משתלם יותר אך פחות אופנתי וממותג

לא מעודדים רכישת מוצרים מקומיים

בשלוש השנים שחלפו מאז המחאה הגדולה על יוקר המחיה, נדמה שהצרכנים לא ניצלו את המומנטום ביעילות והמשיכו להתנהל במודל שמשמר מחירי מוצרים גבוהים.

בגרמניה לממשלה יש מדיניות ברורה לעידוד רכישת מוצרים מקומיים, באמצעות פעולות המתמרצות את הצרכנים ומגבירות את כוח הקנייה של המוצרים המקומיים. לעומת זאת בישראל אין תוכנית ממוקדת לעידוד רכישת מוצרים מקומיים (פרסומת אחת עם אריק זאבי לא נחשבת), וכך הצרכן המקומי הוא זה שמשפיע על המחירים וקובע את יוקר המחיה.

הצרכן הישראלי מודל 2014 אמור היה למנף את מחאת 2011 לטובתו ולנהוג בצרכנות נבונה - להשוות באופן קבוע בין מחירי המוצרים השונים, להעדיף לרכוש מוצרים המיוצרים בישראל, לבצע בחינה מדוקדקת יותר של מבצעים שונים העשויים לייקר בסופו של דבר את סל הקניות, ולבסוף גם לרכוש מוצרי "מותג הבית" או פרייבט לייבל של הרשתות השונות במקום את מוצרי הפרימיום המוכרים לו.

הגרמנים פחות מושפעים ממותגים

בפועל, במהלך שלוש השנים האחרונות יוקר המחיה אמנם המשיך לקבל פרופיל תקשורתי גבוה, אבל במקביל הצרכנים המשיכו לרכוש מוצרים יקרים ומותגי פרימיום, כאלה שלצדם על המדף נמצא מוצר דומה ואיכותי במחיר משתלם יותר אך פחות אופנתי וממותג.

ולכן במחאה הנוכחית הכוח נמצא לא רק בידיים של הרגולטורים ורשתות השיווק, אלא - ובעיקר - בידי הצרכנים עצמם.

ואם נחזור לגרמניה, הרי שעם 70 מיליון צרכנים פוטנציאליים הנוהגים בצרכנות נבונה ונותנים עדיפות למוצרי ביניים ומותגים פרטיים ופחות למותגי פרימיום (מה לעשות, כנראה מותגי פרימיום פחות משפיעים עליהם), אין פלא שהמחירים בברלין נמוכים. אמנם בישראל אין אפילו 7 מיליון צרכנים פוטנציאליים, אבל אם ננהג כמו הגרמנים, לא נתפתה לרכוש מוצר רק מפני שהוא באופנה ונתמקד בעלות־תועלת, סביר להניח שגם אנחנו נהיה במקום טוב יותר.

הכותבת היא מייסדת ובעלי חברת DPL, יצרנית חיתולי בייביסיטר ומוצרי פרייבט לייבל