מזון לא מזוהם? אולי בספטמבר

רצף התקלות בקווי הייצור והמוצרים המזוהמים שהגיעו לבתי הצרכנים חושפים את החורים ברגולציה הישראלית על מוצרי מזון. כיום החובה החוקית היחידה של יצרני המזון היא ביחס למוצרים מזוהמים שיצאו משערי המפעל - רק במקרה כזה חלה עליהם חובה לדווח למשרד הבריאות ולצרכנים. היעדר דרישה לדווח על כל אירוע זיהום במפעל הוביל לכך שגם הקורנפלקס הנגוע וגם סלטי שמיר הפגומים הגיעו למדפים מבלי שהחברה ידעה על כך.

אלא שהכשלים הרגולטוריים כפי שעולים מפרשת הסלטים הנגועים של סלטי שמיר לא נגמרים כאן. למעשה, היום אין פיקוח או חובת דיווח של אף אחת מהחוליות בשרשרת הערך של המוצר וקיימת הפרדת דיווח מלאכותית בין זיהום שנמצא בחומר גלם לבין זיהום במוצר סופי, ורק על האחרון חייבות המעבדות הפרטיות לדווח למשרד הבריאות. מדובר בפרצה מסוכנת כפי שהתברר ביום חמישי האחרון ברצף הזיהומים שהתגלו.

טחינה הנסיך לדוגמה, שבה התגלה הזיהום הראשוני, היא יצרנית טחינה הן כמוצר לצריכה ביתית והן כחומר גלם לתעשיית המזון. את חומר הגלם שלה היא מספקת לשורה של יצרניות מזון. שטראוס ואסם שרוכשות ממנה חומר גלם ביצעו בו בדיקות מעבדה בטרם הכנסתו לקו הייצור, מצאו את הזיהום ומנעו כניסה של טחינה עם סלמונלה למוצרים. סלטי שמיר לא עשתה זאת, לא בדקה את הטחינה הגולמית בשער המפעל וייצרה סלטים החשודים כמזוהמים. המעבדה שבדקה את המוצרים עבור שטראוס ואסם דיווחה אמנם לחברות עצמן כבר בסוף חודש יולי, אך לא דיווחה על כך למשרד הבריאות במשך שבועיים.

גם המעבדה שגילתה את הסלמונלה בקורנפלקס לא דיווחה על כך למשרד הבריאות. במענה לשאלת המשרד היא השיבה שהמעבדה פשוט לא ידעה אם מדובר במוצר סופי לצרכן שעליו היא מחויבת לדווח או בחומר גלם, שעליו אין לה חובת דיווח. אלא שהכלל לוקה בכשל לוגי כי כשחומר הגלם מזוהם, הוא עלול להעביר את הזיהום למוצר המוגמר שבו הוא משולב.

זמן תגובה אטי

האבסורד הוא שרפורמת הקורנפלקס שהיתה אמורה להיכנס לתוקף בתחילת חודש יוני האחרון, היתה אמורה להחמיר את הרגולציה בדיוק בנקודה הזו, אך הדבר לא קרה. הרפורמה מאפשרת לייבא לישראל בקלות יתרה מוצרי מזון יבשים על בסיס בדיקות מעבדה שבוצעו בחו"ל. כחלק מהרפורמה שמטרת־העל שלה היתה הורדת מחירים באמצעות יבוא מקביל, הורחבה גם חובת הדיווח בישראל על תקלות במזון. הרפורמה קובעת כי משרד הבריאות יהיה רשאי לחייב המעבדות הפרטיות לדווח לו בהיקף נרחב יותר.

אלא שמשרד הבריאות ביקש לעכב את הרפורמה ואף הספיק להודיע על דחייתה בארבעה חודשים. שר האוצר משה כחלון שספג על כך ביקורת ציבורית מהטעם שאינו דואג ליוקר המחיה מיהר לכופף את היד למשרד הבריאות ולהודיע שהדחייה תבוטל והרפורמה תיכנס לתוקף כמעט באופן מיידי. אלא שבפשרה בין משרד הבריאות למשרד האוצר נכנס לתוקף רק הפרק שעוסק ביבוא המקביל עצמו ולא הפרק ברפורמה שעוסק בפיקוח על איכות המזון. הפרק הזה, העוסק בקביעת אמות מידה לאיכות, תקינות ובטיחות המזון בישראל, בהתאם למקובל במדינות המפותחות, לרבות בתקנים בינלאומיים מקובלים, ייכנס לתוקף רק בספטמבר. וגם הוא לא נותן מענה לצורך בחיוב יצרנים להודיע למשרד הבריאות על כל זיהום בקווי הייצור.

על כל אלו מתווסף זמן התגובה האטי מאוד של משרד הבריאות, שגם כאשר מקבל דיווח על זיהום, לא ממהר לפעול ולהודיע לציבור. במקרה של הקורנפלקס המזוהם של יוניליוור בחר המשרד לאמץ את עמדת החברה ולא בדק בעצמו אם אכן מוצרים מזוהמים לא עזבו את המפעל, וגם בפרשת הטחינה הנגועה, מרגע שנודע למשרד, עברו עוד חמישה ימים עד שנודע לציבור על ריקול.

מדוע גם עכשיו נמנע משרד הבריאות מלקבוע נהלים מחייבים לביצוע בדיקות מעבדה בטרם שיווק מוצרי מזון? בתשובה לשאלות "כלכליסט" המשיך המשרד גם בסוף השבוע להתבצר בעמדה שלפיה האחריות נופלת על היצרנים בלבד. "האינטרס של חלק מהיצרנים להעביר את אחריות הכשלים שלהם למשרד הבריאות נועד כדי לא לאבד את אמון הציבור בהם, כשלמעשה האחריות נופלת עליהם בלבד", נטען במשרד.

אלא שהאמת היא שלמשרד יש אמצעי אכיפה יעילים נגד מפעלים שבהם התגלה זיהום כמו שלילת רישיון הייצור עד לתיקון הנהלים. גם מדיניות משרד הבריאות בנוגע לשלילת רישיון יצרן לא לחלוטין ברורה. המשרד שלל בשלב זה את רישיון היצרן של טחינה הנסיך, אך אפשר לסלטי שמיר שבקווי הייצור שלה התגלו בחודשים האחרונים ליקויים תברואתיים, להמשיך לייצר. האכיפה הסלקטיבית והמאוחרת הזו יוצרת פתח להגעת מזון מזוהם לציבור, ורצף הדיווחים האחרון שאירע בחסות אירועי הקורנפלקס של יוניליוור רק מעלה את השאלה כמה אירועי זיהום כלל לא דווחו לצרכנים.

טנוס עפיף הבעלים של מפעל טחינת הנסיך צילום: גיל נחושתן

במשרד הבריאות לא שוקלים כרגע לשנות את הרגולציה והחקיקה מעבר לנהלים שאמורים להשתנות בחודש ספטמבר, ומוסרים: "החקיקה קובעת באופן חד־משמעי כי היצרן אחראי על ייצור ושיווק מוצר שעומד בכל דרישות החקיקה בכל רגע נתון. כמה בדיקות לעשות זה באחריותו. המוצרים משתנים והיצרנים הם אלה שיודעים כמה רגיש המוצר, באילו תנאים הוא מוחזק ומה עליהם לבצע בהתאם לחומרי הגלם, תהליכי היצור והמוצר הסופי. כדי להשיג את המטרה, היצרנים צריכים ליישם מערכת הבטחת איכות המשלבת תהליכי ייצור נאותים ומערך דיגום מבוסס ניתוח סיכונים המיוחסים למוצר". עוד נמסר ממשרד הבריאות כי "זו תעשייה דינמית שצריכה לנקוט את כל האמצעים לשיווק מזון בטוח. ישראל פועלת בעניין הזה כמקובל בכל העולם. אנו חלק מזירה בינלאומית. החקיקה האירופית משנת 2006 קובעת במפורש כי האחריות לבטיחות המזון לאורך שרשרת הייצור היא של מפעיל עסק המזון".

השמיכה קצרה

בדיון שקיימה הוועדה לביקורת המדינה ביום חמישי בפרשת יוניליוור, חשפה יו"ר הסתדרות המיקרוביולוגים אסתר אדמון כי קיימים הרבה אירועי זיהום ובידי משרד הבריאות אין הכלים לטפל בהם. "אירוע הקורנפלקס לא חדש, הכתובת היתה על הקיר. יש מחלקה שתפקידה לזהות ולמגר את מקרי הסלמונלה ויש בה רק שלושה עובדי מעבדה. במעבדות לבריאות הציבור שאותן אני מייצגת, יש רק עשרה עובדים שתפקידם לזהות את החיידקים במזון. מחלקת המעבדות במשרד הבריאות מונה שני עובדי מעבדה שתפקידם לפקח על כל המעבדות — הפרטיות, של בתי החולים ועוד. עובדים אלה, חרוצים ככל שיהיו, לא יצליחו לפקח על כולן. אני לא מאשימה את יוניליוור אלא את הרגולטור שלא מקצה לנו כוח אדם".

אלא שמשרד הבריאות עצמו לא ניסה לתלות את האשם בהיעדר תקציב, אלא בחר להרחיק עצמו מקביעת דרישות בקרת איכות ופיקוח הדוק על יישומן. חברות המזון הגדולות העורכות מבחירה בדיקות מעבדה בהשקעה של מיליוני שקלים בשנה למוצריהן בטרם שיווקן, יוכלו כעת למנף זאת כערך מוסף משמעותי ביחס למותגים שאינם מחילים על עצמם חובה דומה. נוכח התנערותו של משרד הבריאות, נראה כי השינוי במקרה הזה יגיע רק מהשטח.