בקבוק עובר מהעולם

לא בכל יום יוצא משרד ממשלתי למלחמה חזיתית בתעשייה של מאות מיליוני שקלים, המספקת פרנסה לאלפי משקי בית בישראל. אולם כאשר בוחנים את הדו"ח הנוכחי על תעשיית המים בבקבוקים, נראית רק מסקנה הגיונית אחת: התעשייה הזאת צריכה לחלוף מן העולם.

בחברה שאכפת לה מהסביבה ומהעלויות

זה לא משנה עד כמה יתייעלו חברות המים המינרליים, עד כמה ימחזרו, עד כמה יפחיתו את עלויות האנרגיה או יובילו את הבקבוקים במשאיות חשמליות - עצם המוצר שלהן אינו נחוץ בעולם שבו מי הברז תקינים, בריאים וזוכים לאמון הציבור.

למרבה האירוניה, הכרסום במעמד חברות המים המינרליים בשנים האחרונות לא הגיע מהמשרד להגנת הסביבה, אלא מחברת תמי 4. בקמפיינים עיקשים המטיפים ללקוחות להפסיק לסחוב בקבוקים הצליחה החברה לבנות שוק שלם של צרכנים שבוטחים במי הברז בזכות מסנן. שוק זה הולך וצומח, ומושך מתחרים חדשים וחזקים כמו אלקטרה, בעוד ששוק הבקבוקים מתכווץ.

אם למדינה אכפת מהסביבה, היא לא יכולה להשאיר את ההסברה בנושא בידי חברות המסננים, שמפיקות תועלת מחוסר האמון של הציבור במי הברז. קמפיין מטעם המדינה בעד מי ברז ונגד המינרליים הוא צעד נהדר - שהיה צריך להתרחש הרבה הרבה קודם.