כך התפוצצה פרשת הבקדייטינג

ב־3 במרץ 2006 התקבלה במשרדי קומברס שיחת טלפון ממערכת "הוול סטריט ג'ורנל", שבמהלכה נשאלה החברה לגבי תבנית חריגה במועדי חלוקת האופציות. תשעה ימים לאחר מכן הודיעה קומברס על הקמתה של ועדה מיוחדת שתבחן נושאים הקשורים באופציות על המניות שמעניקה החברה. ב־18 במרץ באותה שנה

ב'וול סטריט ג'ורנל" מצאו כי בין 1 ביוני ל־31 בדצמבר 1996 בחרה קומברס, לכאורה בדרך המקרה, את יום הסגירה הנמוך ביותר, כיום שבו חולקו האופציות. באותו יום, 15 ביולי 1996, נרשמה במניה צניחה של 13% למחיר של 23.75 דולר (או 7.9167 דולר, בהתאמה לפיצולים שבוצעו מאוחר יותר במניה). למחרת עלתה המניה בשיעור זהה, ועד סוף השנה לא חזרה המניה לאותו שפל.

ואולם, לא היתה זו הפעם הראשונה והאחרונה שבה נבחרו לאורך השנים ימי שפל במניה לצורך הכרזה רשמית על חלוקת האופציות. בספטמבר 1994 חילקה החברה לקובי אלכסנדר, היו"ר והמנכ"ל, לכרמל ורניה, מנהל התפעול, וליגאל ניסים, מנהל הכספים, 30 אלף אופציות במחיר מימוש של 10 דולרים - הנמוך ביותר מתחילת ספטמבר ועד סוף דצמבר באותה שנה.

בינואר 1998 קיבל אלכסנדר 500 אלף אופציות במחיר מימוש של 31.25 דולר - המחיר השני הכי נמוך בינואר־פברואר באותה שנה. 1.83 מיליון אופציות נוספות, שהוענקו לאלכסנדר בשלוש השנים הבאות, נרשמו בצורה דומה. כך, למשל, ב־22 באוקטובר 2001 הוענקו אופציות נוספות במחיר השני הכי נמוך באותה שנה.

התבנית שתיאר "הוול סטריט ג'ורנל" מאפשרת לעובדי קומברס שזכו לאופציות במסגרת הבקדייטינג ליהנות מרווחים גבוהים בהרבה בעת המימוש. לדברי האנליסטים ב"וול סטריט ג'ורנל", שחקרו את מועדי הענקת האופציות, הסיכוי שתופעה זו קרתה באופן מקרי עומד על 1 ל־6 מיליארד.