שולי הרווח של מנהלי קרנות הנאמנות: 40%

החיים יקרים בישראל והנה עוד דוגמה לכך. באחרונה התפרסם ב"כלכליסט" מחקר שערכה חברת המידע בקרנות הנאמנות הגדולה בעולם מורנינגסטאר, שחשף נתונים מדהימים: ישראל היא המדינה היקרה בעולם בדמי הניהול שהיא גובה בקרנות מנייתיות. אם זה לא מספיק, אז היא גם מהיקרות בעולם בדמי הניהול בקרנות האג"ח. הנחמה היחידה מהמחקר היתה כשהתבשרנו שבקרנות הכספיות ישראל היא הזולה ביותר מכיוון שהיא כמעט לא גובה דמי ניהול בתחום זה.

• שיעור שכבת הרווחיות בקרנות התפעולית בקרנות הנאמנות - לצפייה לחץ כאן
  

אם לא די בכך, בחודשים האחרונים, בעקבות הירידות החדות בשווקים, נאלצו מנהלי הקרנות להתמודד עם פגיעה חדה בהכנסות כתוצאה מהפדיונות הכבדים בתעשייה שהסתכמו ב־10 מיליארד שקל בקרנות המסורתיות (קרנות נאמנות בתחום המניות והאג"ח).

פדיונות אלה הובילו לירידת ערך הנכסים המנוהלים שמהם נגזרים דמי הניהול של מנהלי הקרנות. המנכ"לים המודאגים של חברות הקרנות שראו את שורת ההכנסות מתכווצת מיהרו למצוא פתרון יצירתי. הם העלו את דמי הניהול ב־162 קרנות נאמנות מתוך כ־1,200 קרנות הקיימות בתעשייה - 10% מהקרנות בענף, זאת מתוך ההנחה שהלקוחות לא ישימו לב להתייקרות.

התמהיל שמשפיע על הרווחיות של בתי ההשקעות אנליסט הכי רווחי בדמי ניהול קרנות הנאמנות דווקא בית ההשקעות הקטן מציג את שולי הרווח הגבוהים ביותר - 41% רחלי בינדמן לכתבה המלאה 

הסיבה המרכזית שבגללה הלקוחות לא שמו לב להתייקרות היא שיטת הפעולה. וכך זה עובד: רוב הדיווחים לבורסה על העלאת דמי הניהול בוצעו בשעות הערב של יום חמישי, כאשר היועצים בבנק כבר החלו לתכנן את סוף השבוע. גם אם היועצים הצליחו לשים לב לדיווח הלקוני, אף אחד מהם לא טרח להרים טלפון ללקוחותיו ולדווח על ההתייקרות.

עם זאת, רוב מנהלי הקרנות נמנעו מלהעלות את דמי הניהול בקרנות הכספיות הסולידיות שמהוות תחליף לפיקדון הבנקאי. קרנות אלה, שהפכו לאטרקטיביות מאוד בתקופה של שוק סוער, נמצאות כיום בתחרות עזה, והמנהלים שמעוניינים לשמור על נתחי השוק שלהם בתעשייה, המשיכו לשווק את הקרנות הכספיות ללא דמי ניהול.

כך נוצר מצב אבסורדי שבעוד שהקרנות הכספיות זכו לתמחור לא הגיוני של 0% דמי ניהול, הקרנות האחרות תומחרו ביוקר כדי לפצות על שיגעון בעל הבית שמוכר נכס בחינם.

ברשות ני"ע פיזרו באחרונה הבטחות לשינוי חקיקתי שיאלץ את הבנקים לשלוח ללקוחות מכתבים המודיעים על העלאת דמי הניהול, אך בינתיים שום דבר לא השתנה.

מה שכן השתנה הוא שבתחילת השבוע בית ההשקעות מיטב הצטרף לפסגות, שהעלה את דמי הניהול בקרנות הכספיות כבר לפני יותר מחצי שנה, והעלה גם הוא את דמי הניהול. זאת לאחר שגייס מיליארדי שקלים לקרן נאמנות כספית שבה הוא ספג הפסדים על כל שקל שנכנס. אחת הסיבות להפסדים הללו היא שמיטב נדרש לשלם עמלת הפצה בשיעור של 0.125% לבנקים שדרכם רוכש הלקוח את הקרן.

בית ההשקעות הבין שהמשך הסבסוד של הקרנות הכספיות באמצעות העלאת דמי הניהול בקרנות המסורתיות (קרנות נאמנות בתחום המניות והאג"ח) לא עובד. העלאת דמי הניהול בקרנות המסורתיות, שהוא אמנם ביצע, לא הצליחה לפצות על חוסר הכדאיות של הקרנות הכספיות, כתוצאה מהמשך פדיונות וירידת ערך.

אם מנהלי הקרנות האחרים ילכו בדרכה של מיטב ויעלו דמי ניהול בקרנות הכספיות, ייתכן שגם ההישג היחיד של ישראל כמדינה הזולה בקרנות הכספיות ילך לאיבוד.

כרית השומן של מנהלי קרנות

השותף הסודי הבנקים נוגסים ב־33% מדמי הניהול בקרנות הנאמנות הבנק הוא שותף מלא של מנהלי הקרנות בהכנסות, וזאת גם אם הלקוח רוכש את הקרן דרך אתר האינטרנט של הבנק ומבלי לקבל כל ייעוץ פיננסי רחלי בינדמן לכתבה המלאה 

השאלה המרכזית שעולה מהמצב שנוצר כיום היא האם בשעה שהציבור מפסיד את כספי החיסכון שהפקיד בקרנות הנאמנות, לגיטימי שמנהלי הקרנות ייקרו את דמי הניהול? המנהלים מצידם ממהרים לטעון להגנתם שבתקופות של שווקים יורדים ההכנסות שלהם מצטמקות כיוון שגם ערך הנכסים יורד וגם הציבור המפוחד פודה את כספו.

אז הנה נתון שכדאי להכיר. שולי הרווח (היחס בין הרווח שנותר אחרי ניכוי הוצאות לסך ההכנסות הכולל) בתעשיית קרנות הנאמנות הם בין הגבוהים ביותר בהשוואה לחברות העוסקות בתחומי פעילות אחרים.

מבדיקת "כלכליסט" עולה כי שולי הרווח התפעולי (לפני הוצאות מימון ומיסים) בתעשיית הקרנות נעים בטווח 20%–50%, תלוי בסוג הקרנות שמנהל כל גוף, וממוצע שולי הרווח מסתכם בכ־40%. כלומר, עבור כל 100 שקל שגובה מנהל הקרן מהלקוחות הוא משלשל לכיסו 40 שקל (לפני מס).

משמעות הדבר שלתעשייה הזו יש כרית שומן גדולה במיוחד, ולכן בתקופות של ירידות בשווקים היא יכולה לספוג ירידה בהכנסות גם מבלי להעלות דמי ניהול, ובתקופות של עליות יש לה אפשרות להוריד את דמי הניהול, מה שלא מתרחש בפועל.

לכן ניתן לטעון כי כמויות השומן שצוברות הקרנות בתקופות של פריחה וגיוסים בהחלט מספיקות להן כדי שיוכלו לתחזק את עצמן בזמנים קשים, והעלאת מחירים באמתלה של ירידות ופדיונות היא בעיקר תירוץ צולע.

שולי הרווח התפעולי של חברת הענק טבע, למשל, עומדים על 23%. שולי הרווח של חברת הסלולר סלקום, הפועלת בשוק שכמעט ואין בו תחרות, עומדים על 29%.

בענף מוצרי המזון לדוגמה, ידוע כי שולי הרווח נמוכים, כפי שהתגלה לאחרונה בעקבות מחאת הקוטג', ושולי הרווח של שטראוס עומדים על 7.8%.

הרווחיות בחו"ל זהה לזו שבישראל

הנתונים מתחדדים עוד יותר אם משווים את אותם שולי רווח לשל מנהלי קרנות נאמנות בעולם. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי קרנות נאמנות בעולם, המנהלות מאות מיליארדי דולרים, כמו קרן שרודרס שמנהלת נכסים בהיקף של 323 מיליארד דולר, טרו (Trow) עם נכסים מנוהלים של 510 מיליארד דולר וטמפלטון (Tempelton) שמנהלת נכסים בהיקף של 703 מיליארד דולר, מחזיקות ברווחיות תפעולית שנעה בין 30% ל־45% - בדומה לקיים בארץ.

הרווחיות התפעולית אמנם עומדת על אותו שיעור, אולם ברור שלנהל נכסים בהיקף של 2 מיליארד שקל לדוגמה לא עולה פי שניים מלנהל נכסים בהיקף מיליארד שקל. ולכן, באופן טבעי, ככל שהיקף הנכסים המנוהל בקרן גבוה יותר, שולי הרווח גדלים בהתאם, וזאת מתוך הנחה כי היקף ההוצאות לא גדל בשיעור דומה להיקף הנכסים.

וכך מתברר כי מנהלי קרנות ענק שמנהלים מאות מיליארדי דולרים, מציגים שולי רווח כמעט זהים לאלו שבישראל למרות הבדלי הגודל.

נתון זה מחדד את גודל הרווחיות של חברות קרנות הנאמנות בישראל ומעלה שאלה האם דמי הניהול היקרים שנגבים בארץ מוצדקים.