חשיפת "כלכליסט" - דוד דנקנר, מבכירי כרמל כימיקלים ודור כימיקלים: "לא ידעתי אם החברה הרוויחה או הפסידה"

"לא הסתכלתי על כרמל כימיקלים כעל דבר שלי, ועל דור כימיקלים כחברה שאינה שלי, ולא אמרתי שאני מעדיף שהרווחים יצטברו בכרמל במקום בדור. אם נכשלתי - נכשלתי באותה מידה שהדירקטוריון כולו נכשל". כך אמר לחוקריו איש העסקים הבכיר דוד דנקנר, כשנחקר במשרדי רשות ניירות ערך על מעורבותו בפרשת דור כימיקלים.

כתב האישום בפרשה זו מגולל קשר עסקי ארוך שנים בין חברת דור כימיקלים הציבורית, שבה כיהן דנקנר כדירקטור, לבין חברת כרמל כימיקלים הפרטית שבה כיהן כיו"ר ומנכ"ל. במסגרת אותו קשר עסקי התקיימו עסקאות חריגות לכאורה, שבהן מכרה דור את החומר הכימי פורמלין במחירי הפסד לחברת כרמל. לטענת הפרקליטות, עסקאות אלה לא אושרו כדין ולא דווחו לציבור על פי חוק.

לאחר חקירת רשות ני"ע הוגש כתב אישום נגד צבי מור, יו"ר דירקטוריון דור כימיקלים בשנים 2000—2005; מיכאל ינובסקי, ששימש כמנכ"ל החברה; ויוסי דיין, אז סמנכ"ל הכספים ומזכיר החברה. דנקנר (83) - דוקטור לכימיה, בנו של משה דנקנר ודודם של דני ונוחי דנקנר וכן של אורלי מור, רעייתו של צבי מור (המעורב הבכיר ביותר בפרשה) - נחקר באזהרה, אך בסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום. כתב האישום הוגש בדצמבר 2009 על ידי עו"ד רועי שטיינברג מפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה).

על פי כתב האישום, שלושת הנאשמים שהיו חתומים על דו"חותיה הכספיים של דור ידעו כי לא מתקיימת ההתחייבות התשקיפית לוודא שמחיר מכירת הפורמלין לכרמל עומד בתנאי השוק באמצעות מנגנון מוסדר. תמלילי החקירה, שהגיעו לידי "כלכליסט", חושפים כיצד קמה אימפריית הדנקנרים וכיצד נוהלו החברות השונות בידי בני המשפחה - אך בעיקר מעוררים את השאלה מדוע הוגש כתב אישום רק נגד בכירי דור כימיקלים.

דנקנר נחקר פעמיים במשרדי רשות ני"ע. חקירתו הראשונה, שארכה שבע שעות, התקיימה ב־14 בדצמבר 2005 על ידי החוקר עותניאל אפק. החוקר הזהיר את דנקנר כי הוא חשוד בביצוע עבירות של דיווח בכוונה להטעות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות מנהלים בתאגיד.

"כרמל היתה באחריותי"

בתחילת חקירתו סיפר דנקנר על הקמת העסקים המשפחתיים, ועל הקשר שלו לשתי החברות המעורבות בפרשה. לדבריו, ב־1959 הוא בדק אפשרויות להקמת תעשייה כימית בישראל, והחליט עם אחיו ואחיותיו להקים מפעל לייצור פורמלין בעתלית ואת מפעל גד כימיקלים. ב־1964 הקים דנקנר גם את מפעל כרמל כימיקלים לייצור אבקות כביסה.

לאחר מכן הוקמה דור כימיקלים, ובשנות השבעים נכנס דנקנר לפרויקט גדול עם חברה איראנית.

יו"ר דור כימיקלים לשעבר מתרעם צבי מור: למה רק אני? כתב אישום נגד דוד דנקנר אמנם לא הוגש, אך קרוב משפחתו צבי מור הואשם בעבירות דיווח על פי חוק ניירות ערך איתי הר אור לכתבה המלאה 

"לדאבוני, בגלל שקרטר (ג'ימי קרטר, נשיא ארה"ב לשעבר - אה"א) הפיל את שלטון השאה, הפרויקט נקטע", אמר. על חלוקת האחריות בין בני המשפחה הסביר דנקנר בחקירתו: "היתה חלוקה ועדיין ישנה. אברהם אחי ז"ל היה פעיל בתחום תעשיות המלח, וכעת אחראים על התחום בניו, דני ואלון דנקנר. דרך תעשיות מלח יש השקעה גם בבנק הפועלים (השקעה שנמכרה בהמשך לשרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים - אה"א). דור כימיקלים היתה בשעתו באחריות אחי שמואל, ולאחר מכן עברה האחריות לצביקה מור, שנשוי לבת אחותי אורלי. כרמל כימיקלים היתה באחריותי".

"עד שלב מסוים כל אחד עסק במה שעשה. הגישה היתה שכל אחד עושה כמיטב יכולתו, וכל אחד סמך על השני. כששמואל עבר לתל אביב, הוא העביר את האחריות על דור לצביקה. הנטייה היתה להפוך את כל החברות לציבוריות. אני חושב שראינו בזה צעד לקידום החברות. שמואל יזם ודחף את המהלך", אמר דנקנר.

בהמשך פירט דנקנר את התפקידים שהוא ממלא בחברות הציבוריות: יו"ר דירקטוריון בכרמל, ודירקטור בתעשיות מלח, דור כימיקלים, חוצות היוצר, אלכר ושרפי כרמל. "מדוע לא לקחת לידיך חזרה את המושכות בדור כימיקלים כשפרויקט איראן נפל?", שאל החוקר. "שמואל ניהל את זה, זה לא חוזר אליי. זה לא שלי", ענה דנקנר.

"המחיר נקבע בהסכמה"

"כיו"ר דירקטוריון, מנכ"ל ובעלים, וכן כיוזם ומקים המפעל, האם היית מעורב במשא ומתן לקביעת המחיר של אחד הפריטים המשמעותיים ביותר למפעל?", שאל אפק את דנקנר. "המחיר נקבע לפני שדור נעשתה חברה ציבורית", אמר דנקנר. "זה נקבע בין דור לכרמל, וכשהשותפים הם אותם שותפים - אין סיבה שהאחד ירוויח על חשבון השני. המחיר נקבע בהסכמה הדדית".

לדברי דנקנר, הוא אינו זוכר אם היה שינוי בהסכם בין החברות, ואינו חושב שהיה. "אתה רוצה לומר לי שבמשך 20–30 שנה המחיר הקבוע הזה היה לשביעות רצון שני הצדדים? הרי מחירים משתנים כל הזמן", הקשה החוקר, ודנקנר ענה: "במערכת היחסים לי לא זכור שהיה... שהנושא הזה... יש דברים שאינם משתנים. חומרי גלם".

"לא הבנתי את התשובה", אמר החוקר, ודנקנר השיב: "סביר להניח שכן, ששני הצדדים היו מרוצים".

לאחר מכן שאל החוקר את דנקנר מדוע לא רכשה כרמל פורמלין מספקים אחרים: "אתה חברה פרטית, ואתה יכול לקבל פורמלין במחיר נמוך יותר מחברה שלישית. מדוע אתה לא עושה זאת? אתה מוכן להפסיד בחברה הפרטית כי החברה הציבורית 'קרובה ללבך'?".

דעה האכיפה לבדה אינה מספיקה על אף הצעדים לאכיפת ממשל תאגידי תקין, בחלק מחברות הקטנות עוד מתנהלים כמו "בחנות מכולת" רועי ברגמן לכתבה המלאה 

"ראינו ב'עץ לבוד' מפתח תקווה מתחרה שלנו, ולא חשבנו על אפשרות לרכוש מהם פורמלין על חשבון זה שמיוצר בדור כימיקלים", ענה דנקנר.

"גם אם הם יכלו לספק אותו במחיר נמוך יותר?", התעקש החוקר. "לא ביקשנו מהם הצעה", אמר דנקנר. "צריך לזכור שחלקנו בדור כימיקלים הוא נכבד, גם כשהיא חברה ציבורית. תשאל את ההנהלה שלהם. העובדה שהם לא דרשו העלאה אומרת שהם היו מרוצים לאורך השנים".

לטענת הפרקליטות - שבדקה אם וכמה השפיע מחיר הפורמלין על עסקי החברות והאם המכירה נעשתה על גבה של אחת מהן - דנקנר היה מעורב בקביעת מחיר חומר הגלם הזול לכאורה, ולכן ידע כי הדבר בא על חשבון אחת החברות.

"האם כרמל הרוויחה בשנים האחרונות או הפסידה? אתה יו"ר הדירקטוריון והיית מנכ"ל החברה", שאל החוקר. "איני זוכר", ענה דנקנר.

"אתה לא יודע אם בשנה שעברה הרווחתם או הפסדתם?".

"צריך לבדוק ולבוא עם מספרים".

"מדוע אתה מסרב לומר אם חברתך - שבה אתה בעלים, יו"ר דירקטוריון והיית מנכ"ל - הרוויחה או הפסידה בשנה שעברה?".

"איני זוכר".

בהמשך החקירה הוצג לדנקנר דו"ח מבקר החברה שצורף להודעה לבורסה מטעם חברת דור מנובמבר 2005, שממנו עולה כי התקיימו ויכוחים בין דור לבין כרמל בקשר לקביעת מחיר הפורמלין.

"כבר ב־2001 פנתה דור בבקשה להעלות את המחיר, אך כרמל סירבה. ידעת מזה?", שאל החוקר. דנקנר ענה שהדבר אינו זכור לו, גם כדירקטור בדור וגם כיו"ר ומנכ"ל בכרמל.

"לא נכשלתי יותר מאחרים"

מאוחר יותר הטיח החוקר בדנקנר: "מצד אחד, כ'דור', אתה רוצה שיעלו את המחיר, ומצד שני, כ'כרמל', אתה לא רוצה שיעלו את המחיר". דנקנר ענה: "גם אז וגם היום אכפת לי משתי החברות. זו לא שאלה של ניגוד אינטרסים. לא לקחתי חלק פעיל בדרישה שלא להעלות את המחיר".

החוקר המשיך ללחוץ: "במהלך 2001 העלתה דור דרישה להעלות את המחיר. פנייה של מנכ"ל דור מיכאל ינובסקי אליך, דוד, כמנכ"ל כרמל באותה תקופה, נענתה במשפט 'אין מה לדבר על הנושא'. כלומר, לא רק היית מעורב - אתה היית זה שקבע בפועל את המחיר, וזה בניגוד לדבריך עד כה". "אני לא זוכר את השיחה הזו".

"אחרים זוכרים את השיחה הזו".

"לא פעלתי יותר או פחות מאחרים".

"אני מנסה להבין, אתה ידעת שחברת דור מפסידה ולא עשית כלום, מפני שהחברה הפרטית שלך כרמל הרוויחה מכך, שכן בכל מקרה אחר - אתה היית אומר שהיית פועל להפסקת הייצור המפסיד".

"המקרה אינו זכור לי. מבחינת מדיניות, אני לא זוכר שידעתי שכרמל מרוויחה ודור מפסידה".

החוקר ניסה לגבות את טענתו עם מסמכים: "ראינו בדו"ח הביקורת, שהובא לדירקטוריון והוצג בפניך, שכתוב חד־משמעית שדור מפסידה". על כך ענה דנקנר: "אמרתי לך שלא כל מסמך שנשלח אליי מדור כימיקלים נקרא על ידי".

בתגובה לטענות של דנקנר כי הוא אינו זוכר שנעשו ניסיונות כלשהם להעלות את המחיר, הציג החוקר פנייה אישית של צבי מור, יו"ר דירקטוריון דור, מאוגוסט 2000, שבו צוין כי המחיר המדובר של 140 דולר, שבו נמכר הפורמלין לכרמל, יוצר לדור הפסד.

"מדוע אתה כדירקטור בדור לא פעלת כדי שזה יתבצע? ברור כבר מהראיות שהוצגו עד כה שידעת על כך".

"לא פעלתי יותר או פחות מאחרים", אמר דנקנר. "לא הייתי אומר שמעלתי. אם נכשלתי, זה באותה מידה שנכשלו שאר הדירקטורים".

"מדוע נכשלת ולא הפסקת את הייצור ההפסדי לכרמל?", שאל החוקר.

"אני מבקש לתקן את עצמי - אם נכשלתי, נכשלתי באותה מידה שהדירקטוריון כולו נכשל".

"רק שאתה באופן אישי הרווחת כסף מהכישלון הזה, מכיוון שכרמל החברה הפרטית שלך הרוויחה מכישלון זה", הטיח בו החוקר. ודנקנר השיב: "אני שולל את זה, מכיוון שלא הסתכלתי על כרמל כדבר שלי, ודור כחברה שאינה שלי, ולא אמרתי שאני מעדיף שהרווחים יצטברו בכרמל במקום בדור".