ראיון "כלכליסט" - יו"ר KPMG: "משקיעים זרים מחפשים את הוודאות שיוצרת הרגולציה"
מייקל אנדרו לא חושש ממשבר בנקאות, ממעיט בחשיבותן של שערוריות ברקליס וג'יי.פי מורגן ולא מתרגש מהביקורת על עודף רגולציה: "רגולציה גרועה או רגולציה בדיעבד מסוכנת יותר למשקיעים"
מייקל אנדרו, היו"ר העולמי של פירמת רואי החשבון הגלובלית KPMG, אחת מארבע חברות ראיית החשבון הגדולות בעולם, הוא אוסטרלי שיושב בהונג קונג. זו עדות, לדבריו, לכך שהחברה שלו היא חברה גלובלית באמת ולא רק אמריקאית, ומעבר לכך - זה השיקוף של המציאות הכלכלית החדשה. "הונג קונג היא המקום שבו המזרח פוגש את המערב", אומר אנדרו, "והשווקים העתידיים החשובים עבורנו הם סין, הודו, רוסיה ודרום־מזרח אסיה. מעבר לכך, צריך לעקוב אחרי הכסף, והכסף עובר דרך הונג קונג. כל מנכ"ל צריך לעבור דרכה כדי לדבר עם המשקיעים שלו".
את הניחוח הבינלאומי הזה מביא אנדרו לנוף של מגרשי חניה ואתרי בנייה, הנשקף מחלונות משרד רואי החשבון סומך־חייקין־KPMG בתל אביב, שבו ביקר השבוע לרגל כנס הממשל התאגידי שקיים המשרד אתמול. בראיון בלעדי ל"כלכליסט" סוקר אנדרו את מצבן של הכלכלה העולמית ומערכת הבנקאות הגלובלית, וגם מסביר מדוע לדעתו יותר רגולציה דווקא תיטיב עם המגזר העסקי בישראל.
הפוקר האירופי
הריחוק המסוים של אנדרו מהמערב תורם אולי לשלוות הנפש היחסית שבה הוא מתייחס למשבר שעדיין מאיים להתפרץ באירופה ולהתאוששות האמריקאית המקרטעת. "מחוץ לאירופה הכלכלה הגלובלית במצב לא רע", הוא אומר. "אם אירופה תפתור את הבעיות שלה, אני אוכל להיות אופטימי. סין בתקופת מעבר של חילופי מנהיגות ושינויים במודל העסקי שלה, וכשהמנהיגות החדשה תתחיל לבטא את עצמה, ב־2013, אני חושב שנראה תוכנית תמריצים הרבה יותר דינמית. הודו צריכה רפורמות, אבל יכולה בקלות לחזור לצמיחה דו־ספרתית, ואילו ברזיל נראית טוב. אנחנו רואים צמיחה מהירה בדרום־מזרח אסיה ובאפריקה, וגם טורקיה במצב טוב".
ומה במערב?
"אני די רגוע לגבי הצמיחה במערב. בארה"ב ראינו עמידות יחסית עד אפריל, אז הדרמה הספרדית גרמה לחברות בארה"ב לשים את העטים ופנקסי הצ'קים שלהן בצד ולחכות עד שהמשבר יתבהר. כך שאנחנו לא מצפים לפעילות כלכלית משמעותית בארה"ב עד לרבעון האחרון של השנה. אירופה, לעומת זאת, ממשיכה להיות אתגר. אני חושב שהפסגה בבריסל בשבוע שעבר (שבה הושגה הסכמה על חילוץ הבנקים האירופים ישירות על ידי קרנות החירום האירופיות, וכן על הקמת מנגנון פיקוח משותף על הבנקים - א"פ וע"כ) היתה מוצלחת והשווקים הגיבו בהתאם, אבל עדיין קיימים ספקות, ובראשם השאלה האם המצב הפוליטי בגרמניה יאפשר הסכמה לכך שהבנק האירופי המרכזי יקבל תפקיד מפתח בפיקוח על הבנקים בכל אירופה - שזה הדבר שלו מצפים השווקים".
מייקל אנדרו, יו"ר KPMG צילום: עמית שעל
איך אתה מבין את ההתנהגות של ההנהגה הפוליטית באירופה?
"זה כמו משחק פוקר. גרמניה רוצה לחלץ רפורמות אמיתיות מהמדינות האחרות - שזה דבר מובן, בהתחשב בכך שהיא הולכת לממן הרבה מחבילת החילוץ. ומנגד, אני חושב שהגרמנים לא מבינים את עומק הפחד בשווקים הפיננסיים ואת האופן שבו מדיניות ההליכה על הקצה של גרמניה משפיעה על הביטחון בשווקים. אנחנו רואים את זה בעיקר בשוק הבין־בנקאי באירופה: בנקים בינלאומיים גדולים הפסיקו להפקיד כספים בבנקים אירופיים. זה אומר שמערכת הבנקאות קפואה, וכתוצאה מכך חברות לא יכולות להשיג אשראי, מה שמעמיק את המשבר. הפסגה של השבוע שעבר שחררה קצת את שוק הבנקאות ונתנה לאנשים יותר ביטחון ששירותי הבנקאות יהיו זמינים לפחות בטווח הקצר".
מה בעצם נדרש כדי לפתור את המשבר באירופה?
"אם תהיה משמעת, והמדינות יישרו קו ויתמקדו בבעיות הכלכליות הלוחצות, אז השווקים יקבלו את העובדה שמדובר בתוכנית של חמש עד עשר שנים. אבל כרגע אין תוכנית, יש אוסף של רעיונות. מה שהשווקים מחפשים הוא תרשים מאוד ברור של איך אירופה הולכת להתמודד עם הבעיות שלה. אני חושב שיש קונצנזוס גובר לגבי מה צריך לעשות, אבל צריך לסכם את הפרטים ולהתקדם גם במישור הפוליטי".
"הבנקים יציבים יותר"
תשומת הלב העולמית עברה בשנים האחרונות מהמערכת הפיננסית אל מאזני המדינות, ובמיוחד אל החובות התופחים של מדינות דרום אירופה וארה"ב. ועם זאת, מדי פעם עולים מכיוון וול סטריט והסיטי בלונדון סימנים מדאיגים, המעידים על כך שאולי לא הכל כשורה בעולם הבנקאות. כך, למשל, הפסדי העתק שרשם ג'יי.פי מורגן בתיק הנגזרים שלו, שעשויים לתפוח על פי חלק מההערכות עד 9 מיליארד דולר, ושערוריית המניפולציות בריבית הליבור שמתמקדת כרגע בבנק ברקליס אך עשויה להתרחב.
האם אנחנו צריכים להיות מודאגים גם לגבי משבר בנקאות?
"לא, אלא אם כן יש משבר כלכלי. אני חושב שהבנקים הפכו ליותר שמרנים, הם לוקחים פחות סיכונים ויש להם יותר הון עצמי. יש גם שינוי במנהיגות של הבנקים לכיוון יותר שמרני. בנוסף, דרישות הלימות ההון החדשות מהבנקים, שלדעתי הן אולי גבוהות מדי, הופכות את הבנקים ליציבים יותר. כך שאנחנו לא בהכרח הולכים לקראת משבר בנקאי נוסף".
איך התמונה שאתה מצייר מתיישבת עם ההתנגדות הקולנית למדי של הבנקים לדרישות הלימות ההון ולהכבדת הרגולציה?
"הבנקים טוענים שהיתה תגובת נגד שמרנית מדי למשבר ושהם נדרשים להחזיק שיעור הון גבוה מדי. אבל המציאות היא שהדבר החשוב עבור הכלכלה העולמית הוא לייצב את מערכת הבנקאות. ואם זה אומר להחזיק בשיעור הון גבוה למשך תקופה מסוימת, זה כנראה דבר טוב".
ועדיין, למרות כל מנהלי הסיכון, אנחנו רואים מקרי הונאה גדולים וגם לקיחת סיכונים.
"יכול להיות שבנקים הפכו למורכבים מדי. וגם חלק מהמוצרים שלהם הפכו למורכבים מדי, כאלה שקשה להבין את ההשלכות שלהם", אומר אנדרו, שמפחית במשקל השערוריות האחרונות. "אני לא מכיר מקרוב את המצב בג'יי.פי מורגן", הוא אומר, "אבל נראה לי שהם לא עסקו בפעילות ספקולטיבית אלא באמת ניסו לגדר סיכונים כדי להגן על ההון שלהם ועשו טעות בשיפוט, ואילו בברקליס, נראה לי שזה היה מקרה חריג של קבוצה קטנה של אנשים שלא הבינו את ההשלכות של מה שהם עושים".
המקרים האלה יוצרים יש תחושה שאף אחד לא יודע מה הולך בבנקים וגורמים לזעם ציבורי.
"למרבה הצער, הציבור איבד אמון באופן שבו הבנקים מנהלים סיכונים, והדוגמאות של ג'יי.פי וברקליס אכן חזקות. אם אתה אדם ברחוב שהיה צריך להזרים כספים של משלמי מסים אל בנקים כאלה רק לפני כמה שנים, אפשר להבין מדוע מקרים כאלה יפתיעו אותך. אבל כאמור, לפחות במקרה של ג'יי.פי, אני חושב שמדובר בטעות".
מה צריך כדי להחזיר את האמון במערכת?
"כמה שנים של יציבות. אתה יכול לכפות כמה רגולציה שאתה רוצה, אבל לדעתי זה לא יחזיר את האמון במערכת הבנקאות. לדעתי, מה שיעשה את זה הוא תקופה של יציבות שבה אנשים יוכלו לראות שבנקים מספקים שירותים ציבוריים, עוזרים לעסקים וצרכנים, ולא לוקחים סיכונים לא צפויים ולא מכוונים".
כשהוא נשאל על שוק הנגזרים, שעמד במוקד המשבר הפיננסי, אנדרו מוסיף כי לדעתו מכשירים פיננסיים מורכבים אלה יכולים לסייע לבנקים לנהל סיכון, אבל זקוקים לרגולציה. "שוק בנקאות הצללים צריך יותר רגולציה", הוא אומר. "אתה לא צריך לבצע רגולציה של כל עסקת נגזרים, אבל כן צריך לבצע רגולציה של המוצרים עצמם, לוודא שהם מובנים ושכרגולטור אתה מבין את ההשלכות של המוצרים האלה וההשלכה שלהם על המערכת".
כאן בישראל יש טענות מצד המגזר העסקי שרגולציה כבדה מדי תבריח עסקים למקום אחר.
"חשוב להבין שישראל היא לא ייחודית במובן הזה. בעולם כולו יש מגמה של שיפור והגברת והרגולציה של שוקי ההון במגוון תחומים: מערכת הבנקאות, המגזר התאגידי, שקיפות ומיגור שחיתות. בשנים הקרובות הולך להיות מחסור בהון ומחסור בחוב, ומי שירצה למשוך הון יצטרך לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של ממשל תאגידי, שקיפות ורגולציה ולתת ביטחון לשווקים. אתם מתחרים על אותו מאגר מוגבל של כספים עם כלכלות אחרות שנואשות לכסף הזה. המשקיע הזר מחפש את מי שיש לו את הסטנדרטים הגבוהים ביותר של ממשל תאגידי, ודאות ושקיפות, ורגולציה מספקת ודאות. נכון שיכול להיות מצב של יותר מדי רגולציה, אבל הבעיות מתעוררות כאשר אין רגולציה, כשהמשקיעים חשים שהם בסיכון בגלל רגולציה גרועה או רגולציה בדיעבד, כשהם לא יודעים מה הכללים. אם הם יודעים מה הכללים, הם יכולים לפחות לקבל החלטה מושכלת".
"רואי החשבון לא כשלו"
מתוקף תפקידו כיו"ר אחת מענקיות ראיית החשבון הגלובליות, אנדרו מדבר מנקודת מבט כמעט חיצונית למערכת - זו של המבקר, הבוחן את ספרי החשבונות. אולם, בעוד שתשומת הלב של הרגולטורים התמקדה בשנים האחרונות בוול סטריט ובסיטי ובניסיון לרסן את הסיכון המערכתי הנשקף מבנקים שהם "גדולים מכדי להיכשל", יש הטוענים שצריך גם לרסן את חברות ראיית החשבון. המצב שבו ארבע חברות גדולות - KPMG, דלויט, PwC וארנסט אנד יאנג - שולטות הלכה למעשה על בקרת ספרי החשבונות של מערכת הבנקאות ושל התאגידים הגדולים בלונדון וניו יורק, עשויה להוות, לדברי המבקרים, סיכון מערכתי. אנדרו, מצדו, מגן על ארבע הפירמות הגדולות ואומר כי "בשלב הזה של מחזור העסקים, שבו יש רצון ביותר ביטחון, אנשים רוצים את ארבע הגדולות כי יש בריחה אל איכות".
מה תשובתך לטענה כי ארבע הגדולות מהוות סיכון מערכתי?
"אני חושב שאלה טענות נאיביות, ובבסיסן חוסר הבנה של ההשקעה הנדרשת על מנת לתפעל כל אחת מארבע החברות הגלובליות ושל הצורך להשקיע הרבה כסף במוצרי הבקרה, במשרדים הגלובליים, במתודולוגיה עולמית ובגיוס והכשרה. אין מחסומי כניסה לשוק, למעט ההון שנדרש על מנת להצליח בשוק הזה. יום אחד תהיה חברת ראיית חשבון סינית שתהיה הפירמה הגדולה החמישית וחברה הודית שתהיה הגדולה השישית. בנוסף, אם חברות מהדרג השני יתמזגו הן יוכלו להתחרות בנו בקלות".
האם בעקבות המשבר הפיננסי נדרש בכל זאת חשבון נפש בתעשייה שלך?
"אני חושב שכן. אבל חשוב לנסח נכון את השאלה. אני חושב שב־2001 חברות ראיית החשבון עשו עבודה מאוד גרועה. היה לך את אנרון, את וורלדקום - סדרת שערוריות שהיה בהן כישלון של חברות ראיית החשבון. אבל ב־2008 לא היה כישלון כזה. מה שהיה הוא כישלון של מודל הבנקאות, של הרגולטורים וסוכנויות דירוג האשראי ושל הבנת הסיכונים בבנקים. ולמעשה, רואי החשבון ספגו ביקורת בזמנו דווקא על כך שהם תמחרו נכסים על פי הערך האמיתי שלהם, וכך יצרו אי־יציבות במערכת. כך שאני לא חושב שרואי החשבון נושאים באשמה ל־2008. לכן, כאשר הפוליטיקאים שואלים איפה היו רואי החשבון, אולי השאלה היא אם אכן עשינו את העבודה שלנו טוב, האם עשינו את העבודה הנכונה, והאם היו דברים אחרים שהיינו צריכים לעשות?".
במילים אחרות, ובאופן לא מאוד מפתיע, אנדרו סבור שיש להרחיב את תפקידן של חברות ראיית החשבון במערכת, והוא מעלה מגוון הצעות, החל מפיקוח בזמן אמת על מאזני הבנקים ועד שיתוף פעולה הדוק יותר עם הרגולטור. "לדעתי, אנחנו צריכים להתמקד בשאלה מה הסיכונים הקריטיים שרואי החשבון יכולים לעזור לרסן על מנת למנוע משבר גלובלי. זה אומר לחלוק מידע עם רגולטורים, לחוות דעה על מודל הסיכון ועל יכולות המימון ארוכות הטווח של הבנקים. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא נדרשים לחוות עליהם דעה והיינו יכולים לעשות זאת, כי יש לנו את המומחיות והכישורים בתחום".
