"חיסכון פנסיוני? גם בטווח הקצר אין לציבור מודעות"

עידו בירמן הוא בין המנהלים הצעירים ביותר מבית הייצור של שוק ההון המקומי. במאי 2010, עוד בטרם מלאו לו 32, הוא מונה למנכ"ל חברת הקרנות של בית ההשקעות דש. שנתיים וחצי מאוחר יותר, בירמן נמצא על קו פרשת דרכים - בחודשים הקרובים צפוי להיות מושלם המיזוג בין בתי ההשקעות דש ומיטב, ומנכ"ל בית ההשקעות הממוזג אילן רביב יצטרך לבחור בינו לבין רפי ניב, מנכ"ל הקרנות של מיטב, מי יעמוד בראש חברת הקרנות הממוזגת. בראיון ראשון לעיתונות מתייחס בירמן למיזוג ואומר "בכל מקום שבו הייתי עד היום הצפתי ערך למנהלים ולבעלי המניות עמם עבדתי. ההחלטה כעת היא בידי המנהלים ובעלי המניות ואני בטוח שהם יעשו את ההחלטה הנכונה. במיטב, שיש להם ניסיון במיזוגים, עשו בחירות על בסיס מקצועי ואני מעריך שגם במקרה זה הבחירה תהיה כזו".

מניות כמתנה לתינוק

העבודה במפעל שניהל אביו גרמה לבירמן ללמוד הנדסת מכונות באוניברסיטת תל־אביב, אך הוא עשה הסבה ללימודי מינהל עסקים, כשבמקביל עבד כמתמחה במגדל שוקי הון. האמביציה של בירמן דחפה אותו קדימה, והוא טיפס במעלה הסולם עד שמונה לאחראי על פעילות המכירות מול הבנק הבינלאומי ובנק אגוד.

אתה חושב ששוק קרנות הנאמנות בישראל מפותח דיו?

"לצערי, ממש לא. משקיע אמריקאי שרוצה לחסוך כסף נזיל, מפנה שקל מתוך 5 שקלים לשוק קרנות הנאמנות. בישראל, במקרה הטוב זה שקל מכל 10 שקלים".

למה אתה חושב שזה קורה?

"זו בעיה של חינוך פיננסי. הציבור פשוט לא מודע לאפשרויות העומדות בפניו, לא יודע בכלל כמה ריבית הוא מקבל על הפק"מ. אנשים בכלל לא יודעים שיש עוד אפשרויות, כמו קרנות כספיות למשל. אם הלקוח אומר בבנק שהוא לא מעוניין להחזיק תיק ני"ע, הוא בכלל לא מגיע ליועץ שיציג לו את האלטרנטיבות".

ומה הפתרון?

"כמו שהצרכן הישראלי מתחיל לפתח מודעות לחיסכון הפנסיוני, הוא צריך ללמוד על האפשרויות גם בחיסכון קצר הטווח - יש עולם שלם של השקעות סולידיות כמו מק"מ, תעודות פיקדון וקרנות מחקות. בשוק האמריקאי הציבור מפנה הרבה מאוד מהכספים החופשיים שלו לתעשיית קרנות הנאמנות. כשתינוק נולד שם, קונים לו מתנה מניות בלו צ'יפ, זה הרבה יותר חכם".

עידו בירמן מנכל דש קרנות נאמנות צילום: עמית שעל

אומרים שדש מוכר מוצרים שלא מספקים ערך מוסף של ניהול השקעות.

"זה לא נכון. אני מחזיק סל מוצרים איכותי שמתאים לכל לקוח. במוצרים הסולידיים, שביחס אליהם טוענים שאין יכולת ניהול, אני מנסה להביא מוצר שהוא גם סולידי וגם איכותי ובעיקר רלבנטי ללקוחות שהם שונאי סיכון. נכון להיום, זו הדרישה של הלקוחות. מרבית תיק החיסכון של הציבור היא סולידית. ברגע שאתה מנהל חברה שהיא לא בוטיקית, אתה חייב להציע סופרמרקט של מוצרים. אני לא יכול למכור רק גבינת קממבר, אני חייב למכור גם בלו בנד".

מה דעתך על מכירת קרנות נאמנות הפסדיות?

"הרעיון הוא להיות בתודעה של היועץ בבנק ולתת לו פתרון לכל צורך שעולה. הקרנות הכספיות היו צורך של הציבור. נכון שהן היו בדמי ניהול של 0% תקופה ארוכה והתעשייה סבסדה את עלות המוצר, אבל ברגע שהשווקים נרגעו והיה פחות לחץ של הלקוחות, הגיעה גם ההבנה שאי אפשר להמשיך ולסבסד את העלויות שלהן והגענו לרמת דמי ניהול שמכסה לפחות את העלויות השוטפות עם רווחיות קטנה מעל".

חשיפה למלך האג"ח

דש הביא לעולם הקרנות את אגדי החוץ. מה הופך אותם לאטרקטיביים?

"אגדי חוץ הם קרנות שמשקיעות בקרנות זרות, בעיקר בקרנות של פימקו. היתרון של קרנות אלה הוא שחלקן מנוטרלות מטבע — כלומר, המשקיע שם שקלים ומקבל את התשואה שלו בשקלים, כשהקרנות שבהן אנחנו משקיעים עושות לנו את פעולת הגידור. היתרון השני הוא שגברת כהן מחדרה עם סכום כסף אפסי יכולה להיות לקוחה של מלך האג"ח (ביל גרוס, מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם בחברת הקרנות פימקו — ר"ב). אם היא תקנה לבד את הקרן של פימקו, העלויות יהיו הרבה יותר גבוהות".

והלקוח משלם דמי ניהול כפולים?

"הלקוח משלם דמי ניהול לנו וכן את דמי הניהול שאנחנו משלמים עבור הקרנות שאנחנו רוכשים לקרן".

הציבור מחפש לצאת להשקעות בחו"ל? הוא לא חושש?

"יש עכשיו דווקא בון טון על הסטת כספים לחו"ל, אבל אני מאמין שיש מקום להשקיע גם באג"ח מנוטרלות מט"ח כדי לגוון את התיק. המשקיע הישראלי מחפש להשקיע בחו"ל, אבל בעיקר במניות. הוא פחות מודע ליתרון שבהשקעה באג"ח זרות. למה הוא מרגיש שזה יותר בטוח להשקיע באג"ח כמו אי.די.בי ודלק מאשר באג"ח של יבמ?".