"לממשלה יהיה קל יותר להתנהל מול חברה זרה מאשר מול משפחת עופר"

שר האוצר, יובל שטייניץ, אולי בהשפעת הבחירות הקרבות, נשמע נחרץ: "ממשלת ישראל לא תאפשר שום עסקה שמסכנת או פוגעת באינטרסים הכלכליים והסביבתיים של מדינת ישראל ואזרחיה", מסר בשבוע שחלף, בהתייחסו לאפשרות של מיזוג בין כיל לפוטאש שנחשפה ב"כלכליסט". שטייניץ לא היה היחיד: גם יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ', הביעה את התנגדותה למסירה של "נכסים אסטרטגיים" לידי משקיעים זרים. ואולם בחינה של עסקאות דומות שנעשו בחו"ל, מלמדת שלעתים השד אינו נורא כל כך.

"כל עוד הרוכש אינו גורם עוין אין כל משמעות למי מחזיק במשאב", אמר ל"כלכליסט" יאיר אפרתי, מנכ"ל דש איפקס מיזוגים ורכישות. "הבעיה צצה כאשר קונים חברה כדי להשאיר את המשאב באדמה. מצד אחד זה פוגע בעובדים. ומצד שני - בהכנסות המדינה ממסים. לדוגמה, במאגר לווייתן דיברו על כך שאם גזפרום תקנה את לווייתן היא תרצה להשאיר את הגז באדמה כמה שנים למנוע תחרות כי היא מספקת גז לאירופה".

אפרתי הוסיף: "הסיכון הוא שפוטאש תשאיר את האשלג באדמה כי היא זו שמווסתת את מחירי האשלג בעולם. ואולם גם כיל עשתה זאת בעבר - אך לא היה מדובר בכמויות מהותיות של אשלג".

שלב הפרה החולבת    

בעבר הלא רחוק, רוב חברות האשלג בעולם היו בבעלות ממשלתית. פוטאש עצמה קיבלה בקיץ 2010 הצעת השתלטות עוינת מ-BHP, חברת הכרייה הגדולה בעולם בבעלות אוסטרלית-אנגלית. BHP, לצד מאמצים לפתח מכרה אשלג בעצמה בקנדה, הציעה למעשה לקנות את מניות פוטאש ולמחוק אותה מהמסחר.

מפעלי ים המלח צילום: יריב כץ

יונתן קרייזמן, אנליסט בכלל פיננסים ברוקראז', אמר ל"כלכליסט" כי "ההבדל הוא שאז התנהלה סאגה שבסופה בראד וול, מושל מחוז Saskatchewan בו כורים את האשלג, הפיל את העסקה, בהתנהלות שדי הרתיעה וגרמה להרבה תהיות בעולם לגבי המחסומים שהציבה ממשלת קנדה".

בניגוד להשתלטות העוינת שסוכלה עליה מדבר קרייזמן, עסקה אחרת בקנדה אשר הצליחה לעבור את המחוקק היא זו שבה המתחרה של כיל, קליאן זלץ הגרמנית, רכשה מכרה אשלג במדינה. קליאן רכשה מכרה לפני פיתוח והשקיעה בו 400 מיליון דולר עם השקעה צפויה של 3.5 מיליארד דולר במהלך השנים. 

"מדובר בעסקאות שונות - האחת כוללת משאב טבע שזקוק לפיתוח, והשנייה - משאב קיים שהוא סוג של פרה חולבת בדומה למקרה של כיל, ובניגוד לתחום הגז בו דרוש היה גוף זר שישקיע משאבים", מסביר קרייזמן. לדבריו, אם מיזוג בין פוטאש לכיל ייצא לפועל, הוא לא יגרור השקעות נוספות. מלבד זאת, הוא מוסיף, גם השקעות עתידיות בכיל מבחינת היכולת של כריית האשלג בים המלח הן יחסית מוגבלות - היא לא יכולת בלתי נדלית כמו במקומות אחרים בעולם.

"הפרויקט של קליאן זלץ הגרמנית אשר רכשה מכרה לפיתוח בקנדה אמור לספק עבודה ל-1,500 עובדים בשנתיים הקרובות", אמר קרייזמן. "במקרה של כיל ופוטאש, לעומת זאת לא אמור לחול שינוי באופק של השקעת משאבים חדשים אם וכאשר יוחלפו הבעלים".

נקודה מעניינת שמעלה קרייזמן היא שגם הסיכול של עסקת BHP-פוטאש בקנדה התרחש בשנת בחירות. לדבריו, מבחינת המוטיבציה של האוצר לאישור העסקה - המדינה מצפה לראות שיעורי מיסוי גבוהים יותר אם המיזוג ייצא לפועל. בנוסף, הוא אמר, יש אינטרס כללי שהשוק יישאר פתוח למשקיעים זרים - לא ליצור תפיסה שלפיה ישראל יוצרת מחסומי מסחר לא לגיטימיים, כפי שקרה בקנדה בעקבות התנהלות הממשלה בהצעת הרכש של פוטאש.

דוגמה הפוכה למצב שבו לא צלחה עסקה להוצאת משאב טבע ממדינה ניתן למצוא ברכישה של חברת הנפט של ממשלת רוסיה - רוסנפט, את מיזם הנפט TNK-BP של BP תמורת 26.8 מיליארד דולר. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין היה זה שקידם את העסקה על מנת להחזיר את מצבורי הנפט הענקיים של רוסיה חזרה למדינתו ואף יצא מגידרו לאחר החתימה: "זוהי עסקה מאוד טובה עבור השוק הרוסי. אני רוצה להודות לך על העבודה הזאת", אמר פוטין למנכ"ל רוסנפט איגור סצ'ין.

משפחת עופר

לפי הערכות בשוק, במידה שעסקת כיל תושלם, לממשלת ישראל תהיה גמישות גבוהה יותר בהתנהלות מול הנהלה זרה מאשר מול משפחת עופר. "עם העברת השליטה לידיים זרות יהיה אפשר להעלות את התמלוגים בקלות", אמר ל"כלכליסט" גורם בכיר בשוק ההון.

לאחרונה אף פנה השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, לראש הממשלה בבקשה להקים ועדה ציבורית לבחינת השימוש והניצול של משאבי טבע בישראל. "הזכיין העושה שימוש במשאב טבע חייב את שוויו לציבור הרחב", כתב ארדן. "תפקיד המדינה הוא להבטיח חלוקה נכונה של התועלות המופקות מאותו משאב בין היזם לבין הציבור הרחב".

האשלג הוא אחד ממשאבי הטבע הגדולים ביותר של מדינת ישראל וחשוב, שבראש ובראשונה, אזרחי המדינה יהיו אלו שיפיקו ממנו תועלת. אולם, נראה כי על ידי ניהול נכון של משאבי המדינה על ידי הממשלה, כל הצדדים בעסקה, כולל האזרחים - יכולים להרוויח.