שלמה אליהו: "חברתי זה סתם מותג. אני לא קונה סבון, אני בוחר מנהיג"

אני לא איש עסקים. תפתחו את הכתבה ותגידו שאני שלמה אליהו, חבר הכנסת לשעבר", מבקש שלמה אליהו. אליהו הוא באמת לא איש העסקים הסטריאוטיפי. לפני פחות מחודש הוא השלים את אחת העסקאות הגדולות במשק כשרכש את השליטה בחברת הביטוח מגדל תמורת 3.55 מיליארד שקל, מהלך שמן הסתם היה מדיר שינה מעיניו של כל איש עסקים אחר ומכניס אותו למירוץ מטורף ללמוד את החומר, להספיק להכיר את השטח, לתכנן מהלכים ולהזיז אנשים. לאליהו, לעומת זאת, אין תוכניות לשנות את שגרת יומו. "פתאום שלמה אליהו נהיה אחד שכולם רוצים לאכול איתו", הוא צוחק, "אבל אין מצב שאשנה את אורח החיים שלי. אני לא חושב שאני רוצה או יכול לשנות, זה לא מדבר אליי. אני לא מחפש לראות ולהיראות".

שלמה אליהו במשרדו בתל אביב. "כל מה שעברתי לא רלבנטי. חשוב מה אני אעשה מהיום והלאה" צילום: עמית שעל

העסקה עם מגדל אינה מבחינתו עוד מהלך עסקי בדרך לכבוש פסגה נוספת. הוא כבר לא מחפש אתגרים או להגיע לגבהים חדשים. עיקר דאגתו היום היא לדור הבא: של ילדיו, שלהם הוא אינו רוצה להשאיר מזומן אלא נכס גדול, יציב ומפוקח, וגם לדור הבא של המדינה. "עזבו אותי מעסקים, אין לי מה להגיד", הוא אומר לנו. אבל התדמית שאליהו משדר גם מטעה, כי הוא עדיין זה שמנהל כמעט הכל סביבו. אפילו אותנו, כמראיינים, הוא מנחה מדי פעם איזו שאלה לשאול עכשיו, מה לשאול אחר כך, ומה לשים בכותרת. הוא עדיין מנהל שיודע לתכנן את מהלכיו, לסמן מטרות ולצפות כמה צעדים קדימה.

"אנשים חושבים שאני גאון"

כדי לרכוש את חברת הביטוח הגדולה בישראל, אליהו יצא לטרייסטה שבאיטליה פעם אחת בלבד, בדצמבר 2011, לפגישה עם נשיא ג'נרלי ג'וואני פריסנוטו. בפגישה זו נסגרה שאלת המחיר ברמה העקרונית, והפרטים הנלווים סוכמו בחודש שלאחר מכן באמצעות אנשי קשר ופקסים. אנשי ג'נרלי הגיעו לארץ פעמיים. במרץ נחתמה העסקה לפי שווי של 6.05 מיליארד שקל למגדל, ואליהו רכש 69% מהחברה.

זה לא היה מהלך פשוט. בעיצומו של המשא ומתן הודיע המפקח על עדכון לוחות התמותה בחברות הביטוח, מהלך שפגע ברווחי החברות והביא לכך שאליהו קיבל הנחה, כך ששווי מגדל בעסקה ירד ל־5.1 מיליארד שקל. "התקופה שעברתי עד סגירת העסקה, כולל הרגולציה המורכבת, אלו היו חודשים של מתח, דאגה, מחשבה, אופציות", מספר אליהו. "אסור לשכוח שהתקשורת כל הזמן התעניינה, ולעבוד מולה זה הרבה יותר קשה מאשר מול כל הגופים שאמרתי קודם. אבל כל מה שעברתי לא רלבנטי. חשוב מה אני אעשה מהיום והלאה כדי להוסיף ערך מוסף לדבר הזה שקוראים לו מגדל. אם לא היו לי סבלנות, יכולות ורצון, העסקה לא היתה נסגרת".

על סטנלי פישר: "כל האותיות האלה... OECD? זה הכל בלוף, כדי שלסטנלי פישר ייפתחו דלתות. למה זה צריך לעניין אותי? אנחנו צריכים לדעת להיות חלק מהמשחק הגלובלי אבל גם לדאוג לעצמנו. בדיוק כמו שאנחנו עושים עם הפלסטינים" צילום: בלומברג

קנית נכס ענק בלי בדיקות נאותות

"זה היה היתרון שלי על אחרים. כל מי שרצה את מגדל רצה אותה עם בדיקות נאותות, ובחברה כזו זה לוקח שנה. ג'נרלי היתה צריכה לממש את הנכס במהירות, בגלל המצב באיטליה ובחברה. אני בא מתחום הביטוח, זו העבודה שלי וזה התחום שאני מבין בו, וכך הייתי היחיד שיכול לעשות עסקה כזו בלי בדיקות נאותות. קניתי חתול בשק, ואני מקווה שלא נפלתי", הוא אומר בחיוך. "אנשים חושבים שאני גאון, מתוחכם וממזר, ככה זה נראה מהצד, אבל האמת היא אחרת. איני כזה".

אחד הצעדים הראשונים שעשית היה להכניס את שני בניך, ישראל ועופר, לדירקטוריון. הם מלווים אותך בעסקים כבר שנים רבות.

"הילדים היו איתי ב'אליהו', ומאחר שאליהו מתפרקת והופכת לחברה־האם של מגדל, טבעי שהם יצטרפו לדירקטוריון. עופר הוא מנכ"ל אליהו כבר 20 שנה וישראל מרכז את כל הנושא הכספי, כך שזה מובן מאליו שהם ישתלבו במגדל. הדירקטוריון זה השלב הראשון. ייקח לנו זמן ללמוד את מבנה הקבוצה ולתרום מהידע שלנו, לעזור בקטעים שבהם אנחנו יכולים לעזור".

ישראל אליהו צילום: עמית שעל

איך הם נכנסו בכלל לעסקים? זה היה כזה טבעי?

"הדברים האמיתיים אף פעם לא מתוכננים: אהבה, בריאות, מחשבות — זה לא מתוכנן. גם פה זה קרה באופן טבעי. נכנסו לא מעט אחים, אחיות ובני משפחה לתוך אליהו".

כמה?

"פעם היו המון, היום יש בודדים. אסור לשכוח שאני שייך לעדה העיראקית, ואצלנו משפחה זה לפני הכל. זה לא דברים שתכננו, אלה דברים שפשוט חיים אותם".

הוויתור על בנק לאומי

רכישת מגדל גם נתנה את האות לנטישת אחד הפרויקטים הגדולים של חייו - רכישת גרעין השליטה בלאומי, שהעסיקה אותו כעשור. ביוני 2001 הוא הדהים את הקהילה העסקית כאשר רכש 6.6% ממניות בנק לאומי בהשקעה של כ־800 מיליון שקל במונחים של אז.

מאז ועד לפני כמה חודשים התנהלה בין אליהו לבין בנק לאומי מערכת יחסים שניתן להגדיר כ"חיזור סוער": מצד אחד, הוא לא הסתיר את רצונו להפוך לבעל השליטה בבנק ש"ייסד חוזה המדינה בנימין זאב הרצל". מצד שני, הוא מעולם לא הגיש בקשה לקבלת אישור שליטה בבנק, אולי כי לאורך השנים טענו השמועות כי בנק ישראל (שבמהלך התקופה הזו כיהנו בו שני נגידים שונים – דוד קליין וסטנלי פישר), לא בדיוק מתלהב מהרעיון.

ברבות השנים הגיע אליהו לאחזקה של קרוב ל־10% ממניות בנק לאומי, והיה בעל המניות הפרטי הגדול ביותר בו. עכשיו, בעקבות רכישת מגדל, הוא נדרש למכור את אחזקותיו על פני שלוש השנים הקרובות, ובינתיים העביר את מרבית מניותיו בו לידי נאמן. "זה לא סוד שבשנים האחרונות חלמתי ועסקתי בגיבוש גרעין שליטה לבנק לאומי, אבל למזלי נפלה בחלקי ההזדמנות הזו לרכוש את מגדל", הוא אומר.

על בנימין נתניהו: "ביבי הוא אמריקאי בכל רמ"ח איבריו. אמריקה מתאימה לו וישראל לא מתאימה לאמריקה. בעיית הבעיות היא לא המחירים ולא יוקר המחיה אלא הדיור" צילום: מרק ישראל סלם- ג'רוזלם פוסט

זה ויתור כואב?

"לא ויתרתי על חלום".

לאומי לא היה חלום?

"לא. הוויתור נעשה לאור ההזדמנות שנפלה בחלקי, ואני יהודי מאמין. אין לי ספק שיד אלוהים כיוונה את הדברים כך שאני אסגור את מעגל חיי בחברה שבה התחלתי כנער שליח. התחלתי בנקודה הנמוכה ביותר, ועד לרגע זה אני צריך עדיין להתרגל למחשבה שאני הבעלים. בבנק לאומי בפועל לא עשיתי כלום. לא הגשתי בקשה לרכישת השליטה".

אבל שנים ארוכות עסקת בלאומי.

"עסקתי תקשורתית, אבל לא הבאתי את זה למבחן התוצאה. עסקתי בזה כחלום".

ברקע השמועות על כך שבנק ישראל אינו שש להעניק לאליהו אישור שליטה בבנק לאומי, נפוצו גם שמועות כי הוא מהמר, שאף קיבלו חיזוק בשנת 2011, כאשר הצהיר כי הוציא מהארץ 13.5 מיליון שקל כדי להמר בלונדון. עשרות מיליוני שקלים נוספים הוצאו מחשבונו מבלי שנתן הסבר לייעודם, והוא נדרש על ידי רשות המסים לשלם 2.8 מיליון שקל על הוצאת כספים שלא דווחה. אליהו רגיש לנושא, עד כי אפילו עצם העלאת העניין נתפס אצלו בגדר "רדיפה".

נותרו בך משקעים כלפי הגורמים שהפרידו בינך לבין השליטה בלאומי?

"קיימים אי אילו משקעים שאיני יודע את סיבותיהם, אבל מאחר שאני דובר ערבית כשפת אם, אצלנו אומרים 'אל פאט מאט' ("מה שעבר מת" – ג"ח). אני לא חי את מה שהיה".

"אין תחרות בענף הבנקאות"

על שלי יחימוביץ': "שתסביר לי מה היא הולכת לעשות. היום בשוק החופשי אני לא רואה את השוני בינה לבין כל מפלגה אחרת. האג'נדה היום בבחירות היא כלכלה וחברה, אבל אני לא רואה עשייה, הבטחה לעשייה או התחייבות כלשהי" צילום: אלכס קולומויסקי

כמי שמכיר היטב את ענף הפיננסים בארץ, האם אתה חושב שהוא סובל מריכוזיות?

"בנקאות וביטוח הם תחומים פיננסיים שעובדים עם רגולציה כבדה מאוד ומנהלים כספי ציבור, ובדרך כלל הענפים האלה עובדים עם תוכניות לטווח הארוך. אי אפשר לצפות שגופים כאלו לא ינוהלו לטווח הרחוק ולא ייתפסו כגופים יציבים ואמינים הראויים לנהל כספי ציבור.

"הבעיה בשני הענפים הללו היא שחמש קבוצות גדולות מחזיקות ומנהלות 80% מהענף. לגוף קטן יותר קשה לקיים את כל דרישות הרגולציה, ולא נעים להגיד את זה - אבל אין תחרות".

היעדר התחרות קשור לרגולציה?

"רגולציה לא צריכה לנהל כלום. שתמלא את תפקידה לשמור על יציבות. כיום, בפועל, אף בנק לא יכול לתת את מה שפועלים ולאומי מציעים".

גם בפעילות הקמעונאית וגם בפעילות העסקית?

"זה לא משנה. אני בתחילת דרכי באליהו נאבקתי בקרטל של אבנר והבאתי את השוק לרמה מסוימת של תחרות. הנחיה מלמעלה לא יכולה לפתח תחרות, זה נושא שצריך להגיע מלמטה. אז דיסקונט עושה את 'המפתח', אגוד עושים כל מיני מהלכים - יש המון תחרות בכאילו. יש קולות של מתחרים, אבל הכל רק כאילו, כי בפועל אין שינוי בחלוקת השוק".

למה זה?

"אין לי הסבר. אין משוגע שיעשה את זה. לגופים האלה יש מנגנונים כבדים".

איפה הציבור משלם על היעדר תחרות?

"במקום שיש בו סיכון צריך לקחת ריבית גבוהה, ואיפה שאין צריך לקחת פחות. לא יכול להיות שאדם שחי על משכורת משלם ריבית גבוהה, ואיש עסקים משלם שליש ממנו. מי שמחזיק את הבנקים זה הציבור הרחב, העמך".

ואם היית הבעלים של לאומי היית משנה משהו?

"אם היה לי את לאומי, הייתי עושה בו תמהיל שונה מהתמהיל כיום".

בביטוח יש מה לעשות כדי שהשוק יהיה הוגן יותר?

"חיובי. עשיתי את זה באליהו הקטנה, וסביר להניח שגם היום לא אשנה את מה שאני יודע לעשות. זה ייקח לי עוד שנתיים, כי אני צריך ללמוד את החברה שקניתי. מגיע לי ללמוד".

"העושר לא דיבר אלי אף פעם"

אליהו (76) נולד בבגדד ועלה ארצה בשנת 1950. ב־1955 הקים את סוכנות הביטוח הראשונה שלו, בשכונת שפירא בתל אביב, וב־1966 הקים את אליהו חברה לביטוח, שבתחילת דרכה עסקה בביטוח רכב בלבד. החברה הקטנה הלכה וגדלה, והתרחבה גם לתחום הביטוח האלמנטרי (שיימכר למגדל) וביטוח החיים (שנמכר להראל). מלבד שני הבנים שעובדים איתו, הוא גם אב לשתי בנות שאינן מעורבות בעסקיו. הוא מתגורר כיום בפנטהאוז שבראש מגדל גן העיר בתל אביב, שהוא היה מיזמיו.

על משה כחלון: "אנחנו במצוקה שלא תיפתר אם נבחר מותג, אלא רק אם נבחר בעשייה. זה נכון שהוא עשה מהפכה בתחום התקשורת, אבל זה התאפשר בגלל השוק. מזה לעשות 20 מנדטים? המדינה מטומטמת?" צילום: תומריקו

אתה איש עשיר מאוד היום. איך אתה מנהל את ההון האישי שלך?

"אין לי תיק אישי, אין לי מניות, אין לי אג"ח. הכל תחת חברה משפחתית ששולטת בכל מה שיש לי, בטוב וברע. אני לא בנוי לזה. בשנים שעברו ובמתח שהייתי, לא היתה לי אפשרות תכנון, דאגתי רק לצוף כשווה בין שווים. כל החיים אני צריך להראות שאני שווה לזולת מבחינת הרקע וההשכלה".

דווקא בגלל המקום הנמוך שהתחלת ממנו, אין לך רצון להפגין את העושר, ליהנות ממנו?

"הקשיים שאני עברתי עשו אותי מה שאני. הקשיים חישלו אותי. העושר לא דיבר אליי אף פעם. דיבר אליי איך לעבוד נכון. אני חצוי. אני לא יכול באמת ליהנות ממה שיש לי. הילדות שלי משתקת אותי. בגיל 14 לא היה לי כסף לאוטובוס, אז הייתי עולה לאוטובוס בדרך לעבודה ובורח מהר, לפני שהכרטיסן היה עולה. היינו תשעה אחים, כל שני ילדים במיטה, עם אמא ואבא וסבא וסבתא - כולנו בדירה של 73 מ"ר בשכונת התקווה. אנשים לא יודעים מה זה עוני. כואב לי ולכן אני רוצה לצעוק לאלה שיש להם".

אתה לפחות מרשה לעצמך לנוח היום? איך נראה סדר היום שלך?

"די חופשי, לא עמוס, לפחות עד עכשיו. אני לא יכול לחזות מה יקרה מהיום והלאה. אני לא פוחד מעבודה ואין לי מגבלה של זמן. למרות הגיל, ההנאה של אדם כמוני היא עצם העבודה, היצירה שבאה לידי ביטוי".

משהו בכל זאת השתנה?

"אין מצב שאשנה את אורח החיים שלי. אחרי ארוחת הצהריים אני הולך כל יום הביתה. אני עיראקי, שם פיג'מה ורואה ערוצים. אני מרשה לעצמי מנוחה בבית אחרי הרבה שנים. אני לא מחפש להרוויח עוד כסף ולעשות עוד עסקים. זה, אגב, לא אומר שאני לא אוהב כסף או עסקים".

יש לך חברים מהמגזר העסקי?

"אין ספק שעם השנים נהיו לי הרבה מכרים וידידים, גם מהפוליטיקה וגם מהמגזר העסקי. אבל אין כמו חברים מילדות, וקשה לבנות חברי אמת שאינם חברי ילדות. חברים מהמגזר העסקי - זה עסקים".

"נושא הפנסיה הוא פישול"

אחת הבעיות הבוערות ביותר בענף הפיננסים כיום היא הפנסיה. למרות שהוא עצמו חי טוב, אליהו מוטרד מהעבודה שמרבית האזרחים במדינה לא יודעים כמה יקבלו בפנסיה.

"עד שנות השמונים המאוחרות המדינה הנפיקה אג"ח מיועדות והשתמשה בכסף הזה לתשתיות ופיתוח. ברגע שהמדינה התבגרה והחלה להיות חלק מהעולם, היא שינתה את המדיניות הזו, לדעתי בצעד לא נכון, והפקידה את הכסף ברחבי העולם", הוא אומר. "זה האבסורד: אנחנו משקיעים את הכסף שלנו בחוץ, ובמקביל המדינה לווה כסף בחוץ. זו דעתי, אבל אין מה לעשות. הרצון להיות חלק מהעולם הכתיב את מה שנעשה. זה הכל פוליטיקה".

אבל האג"ח המיועדות עלו למדינה הרבה מאוד כסף.

"זו טעות אופטית, זה בלוף. המדינה צריכה לדאוג לאזרחיה לפנסיה. זאת אחריות של המדינה, לשרת את אלה שהיתה להם הזכות להיות חלק ממנה. הבעיה של המדינה כיום היא שאין מי שדואג לאזרח, ומדינה בסופו של דבר היא האזרחים שלה. כיום אין מי שחושב על טובת המדינה, לשמר ולפתח אותה.

"הנה דוגמה חיה: בשנת 2002 מדינת ישראל מיחזרה את ההלוואות שלה בריבית ריאלית של 8%. זה הרי על חשבון הציבור! הציבור שחי בישראל איבד 8%, האזרח הקטן נשחק ריאלית. לא צריך להיות כלכלן גדול בשביל להבין את זה. אסור להיות שייך לכל המועדונים היקרים האלה".

אילו מועדונים?

"כל האותיות האלה... OECD? זה הכל בלוף, כדי שלסטנלי פישר ייפתחו דלתות. למה זה צריך לעניין אותי? אנחנו עם יהודי, עם חכם. אנחנו צריכים לדעת להיות חלק מהמשחק הגלובלי אבל גם לדאוג לעצמנו. בדיוק כמו מה שאנחנו עושים עם הפלסטינים, דואגים לעצמנו ובמקביל מצפצפים על כל העולם".

אז איך בכל זאת פותרים את בעיית הפנסיה?

"בשיטה הקודמת אדם יכול היה לדעת מה הוא חוסך ומה הוא מקבל. בשיטה הנוכחית, של השקעות חופשיות, הוא לא יודע. לצערי הרב אין מנוס מלהחזיר את הגלגל לאחור. לא אכפת לי שיגידו בכל העולם שאני מפגר, אנחנו מדינה שצריכה לדאוג לעם היהודי. התושבים כאן הם עולים שהגיעו ממצוקה ומרצון, ואנחנו צריכים לדאוג להם לפנסיה. אני מאמין בישראל, ישראל בשביל שלמה אליהו היא גן עדן עלי אדמות. כל דבר שטוב למדינה נותן לי, כאזרח, נחת".

על יאיר לפיד: "אני באמת לא מכיר אותו, אבל נראה שהוא לא בא להעניק אלא בא לקחת. אני לא רוצה בהנהגה אדם לא שבע. חסר לו כבוד, מזכירה, נהג. אבל כל זה לא היה מפריע לי אם הוא היה אומר משהו" צילום: ערוץ 2

כבעלים של גוף מוסדי גדול, אתה תומך במאבקים שמנהלים המוסדיים כנגד שומטי החובות?

"אין לי דעה וגם לא יהיה צודק להתבטא בנושא. את דעתי אמרתי ב־2008, מה היה צריך לעשות כדי לא להגיע למצב של היום. דעתי לא נשמעה ולא נעשתה, וכל מה שאני יכול זה להצטער על כך שלא התייחסו אליה אז. ב־2008 אמרתי שצריך לעזור לטייקונים. אמרתי אז שאני חושב שהמדינה שגתה, ושהיא צריכה להבטיח לכל הגופים הפיננסיים שקנו אג"ח קונצרניות של יזמים שהם יעמדו בהתחייבויות שלהם. המדינה תיתן רשת ביטחון, וכל האג"ח ייפרעו. במקביל, יזם שבוחר במסלול הזה יצטרך להסכים שהמדינה תכניס לחברה שלו חשב מלווה, שיאשר כל עסקה ריאלית. כל אלה שהנפיקו לא עברו על החוק - מי שפישל זו המדינה, כי היא זו שנותנת את ההנחיות".

אתה עושה הנחה לגופים המוסדיים, לאנשים שאחראים על ניהול הכסף שלנו, הם אלה שעשו את ההשקעות הכושלות.

"זה נעשה כדי לשרת את הלקוחות, מקצועית הם עשו הכי נכון. מי שפישל זה חברות הדירוג, שלא שווה כלום, מנפיקי התשקיף, שלא שווה כלום. השטח בסופו של דבר עובד לפי החוק או לפי הנחיות, הוא לא חכם. מי שמנחה, אחראי, חכם ובודק - זו המדינה".

עובדה שבסוף הצלחנו לעבור את המשבר הפיננסי העולמי בלי רשת ביטחון.

"מאחר שהסכומים ענקיים, אנחנו עוד לא יודעים. נושא הפנסיה הוא פישול, המדינה אמורה לדאוג לו".

"דור שלם לא יכול לבנות בית"

הגל הראשון של ההתייקרויות והכבדת הנטל על מעמד הביניים היה בעיקרו של המדינה. היום אנחנו רואים את המגזר העסקי כשהוא לא מהסס להעלות מחירים.

"אין לי מילים. צודקים. המדינה לצערי הרב לא מתנהלת מתוך ראייה של איך האזרח מרגיש, אלא איך המנהיגים מרגישים. נראה שזה דור המנהיגים של היום, חשוב להם פחות מהאזרח, וחשוב להם יותר איך הם נראים כלפי חוץ. זה כואב לי, כי אני מעדיף להרגיש טוב ולא להיראות טוב. חורה לי לראות את האזרח שנותן את כל כולו לאנשים שלצערי לא מייצגים אותו אלא פוגעים בו".

איך זה שהמחאה לא גרמה למגזר העסקי לשאול את עצמו איפה הוא טעה?

"זה לגמרי לא רלבנטי. החיים בנויים על היצע וביקוש. המגזר העסקי אמור לנהל עסקים לשם רווח ולהצדיק את קיומו. האזרח, אם הוא לא יכול להרשות לעצמו, שישתה מים. אבל לא מקובל עליי שהמדינה הזו תהיה כיתר המדינות, ולא תדאג לאזרחיה לדברים הבסיסיים הנחוצים לקיומם".

יש תחושה שכבר אין בושה. זה ניכר במשכורות העתק שמושכים מנהלים, באורח החיים הראוותני שאנשים לא מתביישים להסתיר.

"גם היום מתחבאים. מי שלא מתחבאים הם אלה שבאמת לא שווים כלום. שוכחים שהבעיה אינה במחירים, הבעיה היא לא בקוטג'. שורש הבעיה הוא שדור שלם שנולד פה והקריב את חייו למען מדינה שכולה סובבת אויבים, הקים משפחה, רכש השכלה, עשה צבא - ואין להם אפשרות לבנות בית. ביבי הוא אמריקאי בכל רמ"ח איבריו. אמריקה מתאימה לו וישראל לא מתאימה לאמריקה. בעיית הבעיות היא לא המחירים ולא יוקר המחיה אלא הדיור".

למה כל ילד צריך חדר? פעם זה לא היה ככה. יש כאלה שטוענים שפשוט הפכנו יותר מפונקים.

"כיום אין אפשרות לזוג שעובד לקנות דירה. בדור הקודם כולם הגיעו לבתים, זה היה אפשרי, היום כבר לא. אנחנו מאבדים את הדור שגדל פה, הוא לא יהיה פה בעוד 30 שנה. מי שמוצלח ימצא את מקומו בעולם. ואתם יודעים מה עוזר למדינה בביטחון? שאנשים חיים ונמצאים כאן, אז הם עושים מילואים".

כל זה לשיטתך אינו קשור כלל לעובדה שהמשק שלנו סובל מריכוזיות והיעדר תחרותיות בתחומים מסוימים? מבחינתך המודל הקפיטליסטי עובד?

"זו מדינה חופשית. אני רוצה לשמר את המודל הקפיטליסטי, אבל אני רוצה שתהיה עתודה לדור הבא. כרגע גם אדם מוצלח - אין לו אפשרות לקנות דירה. אני כבר רואה כמה שנים קדימה".

עם כל הכבוד לשוק החופשי, הפערים בארץ רק הולכים ומתרחבים.

"מדינת ישראל הופכת למדינה ככל מדינות העולם, וקשה לי לראות איך ניתן לנהוג אחרת".

ומה עם החשש שבעלי הון יעזבו?

"מי שחי פה מאמין במדינה. מי שלא - שילך מפה".

"המדינה זקוקה למהפך פוליטי"

אליהו עזב את הפוליטיקה ב־1981 בתום סיום קדנציה כחבר כנסת מטעם ד"ש, אחרי 3.5 שנים. כבר ב־1979 הוא העלה בפני ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, את הצעתו לפתרון בעיית הדיור. אליהו הציע להגדיל את היקף המשכנתאות לזכאים עד ל־70% מעלות הדירה ולהפנות את הסיוע הממשלתי לבניית דירות להשכרה.

"אין הכרח שאנשים יחיו בעוני. זה תלוי בפרט עצמו, אבל גם ובעיקר במדיניות ממשלתית. מישהו צריך לכוון את הפרט ולתת לו הזדמנויות", אמר אז בראיון, "כאיש עסקים שעשה את עושרו בשוק הפרטי, הייתי מצפה מהממשלה לדגול פחות במשק סוציאליסטי. אפשר לקיים מדיניות ליברלית כלכלית לגבי חלק מהציבור, היזמים ובעלי ההון, כדי לעודד השקעות ופיתוח, ובד בבד לקיים מדיניות סוציאליסטית שתבטיח את המינימום הנדרש במדינה דמוקרטית מתקדמת לתושביה האחרים".

לא דגדג לך מאז לחזור?

"פוליטיקה זו עסקנות, זה מקצוע, זה שמור לי ואשמור לך. אני לא מאמין בזה".

ואתה עדיין מאמין שאפשר לשנות?

"אני לא נאיבי, אבל אני מאמין שאזרח כמוני חייב להגיד את דעתו ושיעשו איתה מה שהם רוצים. המדינה זקוקה למהפך פוליטי עם אג'נדה, מועמדים צריכים להגיד מה משנים ומה הם מתחייבים לבוחר".

מרבית המפלגות היום נושאות דגל חברתי. יש מקום להיות אופטימיים?

"מה זה חברתי? שמישהו יסביר לי. חברתי זה כמו ספרדי ואשכנזי, זה לא אומר לי כלום. מה זה? זו סיסמה, כותרת, ניסיון למכור לאדם לא מעמיק כאילו הולכים לדאוג לו. לאף אחד אין תוכנית ואין כוונות אמיתיות. חברתי זו מילה סתם, אין לה תוכן. זו לא עשייה כי אין התחייבות. כל העניין הזה, 'חברתי', לא מדבר אליי. זה מותג, ואני לא רוצה לקנות קוקה־קולה או סנו, אני בוחר מנהיג. זה לא סבון".

גם לא שלי יחימוביץ'?

"שתסביר לי מה היא הולכת לעשות. אין ספק שמפלגת העבודה, עם השורשים של הקמת המדינה, דאגה לאזרח עד 1977. היום בשוק החופשי אני לא רואה את השוני בינה לבין כל מפלגה אחרת. בעבר היו לה גופים כמו קופת חולים, ההסתדרות. היתה מפלגה אחת והם ניהלו הכל, אבל עשו.

"כל המפלגות שמבקשות היום את אמון הבוחר מציעות לו בתמורה כלום. האג'נדה היום בבחירות היא כלכלה וחברה, לא ביטחון, אבל אני לא רואה עשייה, הבטחה לעשייה או התחייבות כלשהי. המדינה במצוקה והייתי מצפה שאנשים כמוני, בגיל 60 פלוס, שלא זקוקים לא למעמד, לא לכסף ולא להכרה - שיתנדבו להציל את המדינה. שהדור הבא שגדל בה לא יברח".

למה אתה לא מתנדב?

"אני לא רוצה להקים מפלגה. יקראו לי אני מתייצב".

"אני צועק כדי שיהיה יותר טוב"

הראיון נערך לפני תחילת מבצע עמוד ענן בעזה, בשעה שנראה שהבחירות יסבו סביב כלכלה וחברה. השמועות החמות הן על חזרתו של משה כחלון לחיים הפוליטים, והסקרים מצביעים על 20 מנדטים שהוא עשוי לקבל.

"כחלון הוא לא מהדור שלי ולא יצא לי להכיר אותו, אבל אנחנו במצוקה שלא תיפתר אם נבחר מותג, אלא רק אם נבחר בעשייה", אומר אליהו, "זה נכון שהוא עשה מהפכה בתחום התקשורת, אבל זה התאפשר בגלל השוק. מזה לעשות 20 מנדטים? המדינה מטומטמת?"

"אני מצפה שהעם יתפכח. אני רוצה לתת לבוחר לדרוש. אני צועק כדי שיהיה יותר טוב".

יאיר לפיד, אחד שהצליח בתחומו ולא זקוק להכרה, החליט לעשות מעשה ולתרום כי אכפת לו. הוא לא עונה על הציפיות שלך?

"זה כמו סיפור כחלון. אני באמת לא מכיר אותו, אבל נראה שהוא לא בא להעניק אלא בא לקחת. אני לא רוצה בהנהגה אדם לא שבע".

מה זאת אומרת לא שבע?

"זה אומר שחסרים לו כבוד, מזכירה, נהג. אבל כל זה לא היה מפריע לי אם הוא היה אומר משהו".

אבל איזו משמעות יש לאמירות של מפלגות לפני בחירות? זה ממילא נשאר על הנייר.

"אני חושב שהנייר כבר לא יסבול את זה. חייבים להיות עשייה ופתרון לפערים, דאגה לזכות קיום ופנסיה. היום כשכבר מגיעים אנשים טובים לפוליטיקה הם מיד בורחים. זה מעיק עליי, זה מפריע לי".

מתבקש לשאול, במי תבחר בבחירות הקרובות?

"לא יודע. עוד לא יודע. אני מצפה שהבחירות האלה יעשו שינוי. בהיעדר שינוי לא יהיה להן ערך".

עכשיו כשאתה הבעלים של גוף מוסדי גדול, איך אתה מתכוון להשתמש בו כדי לקדם את האג'נדה החברתית שלך?

"אני לא מתכוון להשתמש בו. אג'נדה חברתית זו אג'נדה חברתית, זה לא קשור למגדל. אני לא יכול להשתמש במגדל, שהיא גוף מוסדי וחברה ציבורית שנסחרת בבורסה, כדי לקדם את הדעות החברתיות שלי. חס וחלילה, זה לא מתחבר. צריך להפריד, כמו בפיצול אישיות. הגוף העסקי מתנהל על פי החוק, והדעות שלי הן הדעות שלי".