מכתב גלוי לשופט: בעלי האג"ח בוכים והנאמנים חוגגים
העלויות הכרוכות בהסדרי חוב, בדמות תשלומים לרואי חשבון, עורכי דין ונאמני האג"ח, הן בגדר סוד שתוכנו גלוי רק לחברה ולנאמנים. השופט איתן אורנשטיין יכול לנצל את מקרה אלביט הדמיה כדי לפרק אחת ולתמיד את הקופסה השחורה הזו
- אורנשטיין לא נענה לבקשת אלביט הדמיה לכינוס הנושים; "מקדימה את זמנה"
- הקרב על נציגות מחזיקי האג"ח
- כולם אשמים, חוץ מאלביט הדמיה
מדוע שערורייה? תרשה לי לספר לך משל. מעשה בפגר שהיה מוטל ביער. בשל צחנתו שהגיעה למרחוק, איתרו אותו הן האריה והן להקת צבועים. בין האריה לצבועים התפתח מאבק ממושך על הזכות לנעוץ שיניים בפגר, ובזמן שאלו נלחמו זה בזה, נחתו להם הנשרים ואכלו בנחת ובאין מפריע מהפגר המצחין.
נחזור לענייננו. אלביט הדמיה כשלה לעמוד בהתחייבויותיה, וכעת היא דומה לפגר שעטים עליו נושיו. פגר שבראשו אוחז בנק הפועלים ובזנבו אוחזים מחזיקי איגרות החוב של החברה. מאבקים בין נושים הנם דבר שבשגרה, אלא שממש כמו שהילדים בשכונה אומרים "כששניים רבים, השלישי לוקח". וכך, בשעה שמחזיקי הסדרות השונות של האג"ח מתקוטטים ביניהם, הפעילים בתעשיית הסדרי החוב גוזרים קופון, ובאנלוגיה למשל שלנו, הם אלו הזוכים בנתח הקצבים.
כבוד השופט, לא יהיה זה ניחוש פראי להעריך שבאלביט הדמיה ינועו בחוסר נוחות לשמע דימוי הפגר. לדידם, ניתוח מהפכני יכול להחזיר נשמה לאפה של החברה ולהבריא אותה. אלא מאי? היום קצר, המלאכה מרובה, הפועלים עצלים, והשכר רב ובעל הבית דוחק. והזמן שנוקף מקטין את סיכויי ההישרדות של החברה ובמקביל מגדיל את שכר הטרחה של עורכי הדין, הנאמנים והנציגים. כך, בזמן שאלביט הדמיה נאבקת על חייה והנושים צועדים למספרה, משל היו שה המובל לשחיטה, הפעילים בתעשיית ההסדרים חוגגים.
העלויות הכרוכות בהסדרי החוב הן בגדר סוד. מעין קופסה שחורה שתוכנה גלוי רק לחברה ולנאמני האג"ח. אם נחזור לרגע למשל שלנו, על הנאמנים שלא טומנים ידם בצלחת ושולחים ידם אל הפגר, אפשר לומר "מנשרים קלו ומאריות גברו". באופן אירוני, גם הנאמנים הם חלק מתעשיית ההסדרים ומשום כך, אין להם אינטרס מיוחד לחשוף את העלויות בפני מחזיקי האג"ח ולהעמידן בפני ביקורת ציבורית.
השופט איתן אורנשטיין צילום: ענר גרין
| קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
מוטב היה, כבוד השופט, לו אפשר היה להצביע על המקרה של אלביט הדמיה כעל אירוע חריג. אך למרבה הצער, ההפך הוא הנכון. מדובר בחזון נפרץ ובתופעה שמאפיינת את כל הסדרי החוב הגדולים. כך היה בדלק נדל"ן וכך קורה גם היום בקבוצת אי.די.בי, שגם הדיון בעניינה רובץ לפתחו של כבודו.
כבוד השופט. למען הסר ספק, אין המדובר בסודות מסחריים או במידע עסקי רגיש שהסודיות יפה לו. עניינו בתשלומים המשולמים על ידי חברה חדלת פירעון, רגע לפני שהשליטה בה עוברת לידיהם של נושיה. תשלומים של מיליוני שקלים לחברי נציגות, עורכי דין ונאמנים שמשימתם להגן על מחזיקי האג"ח בשעתם הקשה ביותר. להגן. לא לעשוק.
הגיעה העת לחשוף את העלויות והתשלומים שבהם נושאות החברות במסגרת הסדרי החוב. למען יראו המחזיקים וייראו המחייבים בשכר טרחה. הדיון שיתקיים ביום ראשון הקרוב באולמך, בעניינה של אלביט הדמיה, הוא הזדמנות פז לעשות כן.
